שאלה
אשה שיש לה מקווה, ובעלה חולה קורונה, והיא לא נמצאה חיובית לקורונה. האם תטבול ותקיים המצווה או לא?
תשובה
אשה שבעלה חולה קורונה – לא תטבול בשבת אלא במוצאי שבת ותניח מתחת הכר סכין מברזל או ספר תהילים (לא כנגד ראשה) או שתשן עם תינוק עד שיצא בעלה מהקורונה.
מקורות
תרומת הדשן סי' רנ"ה הביא ג' טעמים למה טבילה בזמנה כשבעלה בעיר הוי מצווה א. כדי שבעלה לא יכשל בהרהור ויתפלל בנקיות המחשבה ב. מצוות עונה ג. מדין ושמח את אשתו.
כתב הטור יו"ד סי' קצ"ז "ור"ח פסק טבילה בזמנה מצוה הלכך מצוה שתטבול מיד אחר שיכלו ימי ספירתה ורבינו תם פסק דטבילה בזמנה לאו מצוה".
וכתב הב"י (לאחר שהביא המחלוקת) "ואני אומר דלאו הכי סוגיין דעלמא אלא כמאן דאמר טבילה בזמנה אינה מצוה שהרי אין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר ומכל מקום נראה שאם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שהרי מצינו (עירובין סג:) ביהושע שנענש על שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחת ואם היא מתאחרת מלטבול כדי לצער את בעלה עבירה היא בידה וכתוב בספר הזוהר (משפטים קיא.) בענין סודות ההוא סבא שהאשה שעושה כן גורמת כמה רעות בעולם בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לדין".
כתב השו"ע ביו"ד סי' קצ"ז סעי' ב' "אם בעלה בעיר, מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחת".
וכתב הט"ז בס"ק ב' שזה לכו"ע. וכתב בתורת השלמים ס"ק א' "אבל בלא טעם זה טבילה בזמנה לאו מצוה היא ומה"ט אסור לטבול בתשעה באב וביום הכפורים אפי' הגיע זמן וכמבואר בא"ח סי' תקנ"ד [סעיף ח] ותרי"ג [סעיף יב] כיון דאין בטבילה עצמה מצוה רק משום מצות עונה ובהנך יומי אסורה בתשמיש ולפ"ז גם בחל ט' באב בשבת דפסק בהג"ה בא"ח סימן תקנ"ד [סעיף יט] דנוהגין לאסור תשמיש המטה א"כ אסורה לטבול וכ"ה בעולת שבת בשם תשובת ר"י מברונא ודלא כמ"ש בשל"ה דף ק"א ע"א להתיר מטעם טבילת מצוה ובאמת זה אינו דאין שום מצוה בטבילה עצמה וק"ל וכן שמעתי בשם מוח"ז הגאון המפורסם מוהר"ר שמעון זצ"ל שלא רצה להתיר בכה"ג". ומ"מ כתב בחת"ס סי' ק"ע שהטעם משום הרהור מצרפים אותו להיתר.
והנה נראה לדמות חולה קורונה לדין אשה שאין בעלה בעיר
אין בעלה בעיר
וכתב בתורת שלמים ס"ק א' שאם אין בעלה בעיר אין מצווה שתטבול. וראה בסדרי טהרה בס"ק א'.
כתב בשו"ת שבות יעקב חלק ג סימן עז "מתלמידי א' ותיק מלא עתיק ראיתי חדשי' מקרוב בא מורה הוראה לנשי' האחד אף שאין בעלה בעיר צריכה לילך לטבול לאחר עת ספירתה ומשום חשש סכנה לוקחים אצלם תינוק ומניחים במטה תחת הכרים שלהם סכין אי שפיר עבדי וכו'
תשובה בענין חידושי מנהגי' נגד הקדמוני' כי כל המשנה ידו על התחתונה ובאמת אין זה רבותא כי בכל דין ודין שנתרבה הספרים יש מיימינים ויש משמאילים והמורים יודעים לבחור טוב וחלילה לשנות ממנהג שנהגו מקדם במקומך אל תנח וזהו בדבר הנשים שילכו לבית הטבילה אף שאין בעלה בעיר כלל כבר תפסו כל גדולי אחרונים כדברי האומרים דבזמן הזה טבילה בזמנה לאו מצוה אלא דוקא כשבעלה בעיר כדי שלא לבטל אפי' לילה אחת מפ"ו וכמבואר בי"ד סי' קצ"ז וכ"פ שם בש"ע וז"ל הב"י שם ואני אומר דלאו סוגין דעלמא אלא כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה שהרי אין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר עכ"ל גם בש"ע סתם המחבר גם רמ"א סתם כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה וכ"פ הט"ז ס"ק ב' וגם הש"ך כתב כן ס"ק ג' וז"ל כבר ברור דקי"ל טבילה בזמנה בזמן הזה לאו מצוה היא כמ"ש כל הפוסקים ולכך אין הנשים טובלת כלל בזמן הזה כשאין בעלה בעיר וכן אלמנות ובתולות שהן נדות אינו /אינן טובלות/ כלל בזמנן עכ"ל וכן מבואר בשו"ת מהר"מ מלובלין סימן נ"ג ושו"ת הרדב"ז חלק א' סימן כ"ז ועיין בספרי חק יעקב סימן תפ"ט ס"ק ו' ובספרי מנחת יעקב בה"נ סימן קצ"ז וכיון שכן הסכמת כל גדולי האחרונים כדעת ר"ת וסייעתו שאנו נמשכין אחריהם דטבילה בזמנן לאו מצוה ודאי אין לזוז מדבריהם ולתפוס מחדש מנהג אשר לא שערום אבותינו ואם יאמר האומר מה בכך הרוצה להחמיר יחמיר זה אינו כיון דהם עצמם אמרו שיש חשש סכנה לטבול אם אין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח הטומאה ומזיקין שמה"ט מניחין אצלם תינוק וסכין תחת הכרים דקי"ל חמירא סכנתא מאיסורא ופירוקא לסכנתא כאשר שמענו שאירע כן כמה פעמים ועיין בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן קט"ז לכן אין לשנות כלל". וכ"כ בטהרת ישראל סעי' ב'.
וכתב הבא"ח פרשת שמיני סעיף כ "ואם בעלה בעיר, מצוה לאשה לטבול בזמנה, ואין לבטל לילה אחת מן פריה ורביה וכו' ואם אין בעלה בעיר והגיע זמן טבילתה. לא תטבול. ואם יש לה הכרח לטבול מחמת איזה סיבה, כתב שבות יעקב ז"ל ח"ג סי' ט"ז, דמנהגם שתניח בלילה אצלה במטתה תינוק, וגם תניח תחת הכרים סכין א' יע"ש. ונסתפקתי אם מנהגם זה הוא אפילו אם בעלה בעיר, ורק אותה לילה ישן בבית אחר, וכן אם נתאחר לבא אחר ב' וג' לילות, אם צריכה לעשות כן בכל לילה, או דוקא בלילה ראשונה, ומן הספק, החושש לזה יעשה בכל גוונא, והבוטח בה' חסד יסובבנו". וכתב הכה"ח בסי' ר"מ ס"ק י"ד "אשה לא תטבול כשאין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח, ואם טבלה בדיעבד תניח אצלה תינוק או תניח סכין תחת הכר. שבות יעקב חלק ג' חלק יורה דעה סימן ע"ז. או תפרוש עליה בגד מבעלה".
וכתב הדרכי תשובה בס"ק ג' לאחר שהביא את השבות יעקב "ועי' בשערי דורא בשם הר"ש שהנהיג את בתו לטבול בימות הקור בזמנו גם כשאין בעלה בעיר ועי' בדרכי משה סי' זה אות ב' ועי' בספר שבט מוסר פכ"ד שהזהיר להנשים להיות טהורות דהיינו לטבול בזמנה גם כשאין בעליהן בעיר"
וכן כתב בשו"ת זבחי צדק ח"ג סי' ע"ב "ולענין הנשים שהם בעיר אחרת וטובלים וכשבא בעלה ימצאנה טוהרה וכו' שזהו דבר פשוט שיכולות לעשות כן ואין בה חשש כלל כמ"ש הרב בית דוד יו"ד סי' צ"ז ואהלי יוסף יו"ד סי' ש"ל ודבר משה ח"א סי' כ"ט וברכ"י סי' קפ"ד אות ד' והיא משנה שלימה בגמ' נידה דף ט"ו הבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה ופרשו המפרשים שאפי' שהניחה בחזקת טמאה כשהלך אמרינן שטבלה קודם שבא וזהו מותר גמור ואמנם כתבו המקובלים וכן מנהג בעירינו שאם אין בעלה עימה בליל הטבילה ובשאר הלילות עד שיבא בעלה או שתגיע אצל בעלה שתניח אצלה סכין ברזל ממין הנקרא דכאן וזה פשוט או תניח אצלה ילד קטן או תשכב אצל אמה ותו לא מידי". וראה בשדי חמד מערכת נידה סי' ג' אות ט'.
למעשה כתב מרן הרב בדרכי טהרה פרק י"ז סעי' ד' "מִצְוָה עַל הָאִשָּׁה לִטְבֹּל בִּזְמַנָּהּ גַּם כְּשֶׁבַּעֲלָהּ אֵינוֹ בָּעִיר, שֶׁמָּא יָבוֹא בַּעֲלָהּ וְהִיא תִהְיֶה טְמֵאָה. וְנָשִׁים הַחוֹשְׁשׁוֹת לִטְבֹּל מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה וְכַדּוֹמֶה, יְכוֹלוֹת לְהַנִּיחַ תַּחַת הַכַּר סֵפֶר תְּהִלִּים אוֹ סַכִּין, אוֹ לִישׁוֹן עִם תִּינוֹק, וְיוֹעִיל. וּכְשֶׁמַּנִּיחָה סֵפֶר תְּהִלִּים מִתַּחַת לַכַּר, לֹא תַּנִּיחֶנּוּ כְּנֶגֶד הָרֹאשׁ. אוּלָם בְּשַׁבָּת לֹא תִּטְבֹּל כְּשֶׁאֵין בַּעֲלָהּ בָּעִיר, כְּדִלְקַמָּן"., וא"כ ה"ה לאשה שבעלה חולה קורונה שלא תטבול בשבת אלא תטבול במוצאי שבת ותניח סכין וכדו'
העולה
אשה שבעלה חולה קורונה – לא תטבול בשבת אלא במוצאי שבת ותניח מתחת הכר סכין מברזל או ספר תהילים (לא כנגד ראשה) או שתשן עם תינוק עד שיצא בעלה מהקורונה.