שאלה
מישהו רוצה לקבוע סעודה ואין לו מניין עכשיו. יכול לקרוא שמע לאכול ולהתפלל אחר כך?
תשובה
אין לקבוע סעודה משעה שהגיע הזמן להתפלל תפילת ערבית, אפי' אם קרא ק"ש, אלא יתפלל ואחר כך יאכל, ואם הוא שעת הדחק שאינו מוצא מניין וכדו', יעשה אחת מן העצות שכתבנו בגוף התשובה אות ג'.
מקורות
א
בגמ' ברכות (ד:), איתא: "כדתניא: חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה; אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך; וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה, ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה, איבעית אימא: משום דאיכא אונס שינה; ואיבעית אימא: לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות, קא משמע לן דחובה".
מדקדוק לשון הגמ' משמע, דאין חילוק באיסור לאכול קודם ק"ש ותפילת ערבית, דבתרוויהו איכא חשש שלא ימשך אחר אכילתו, ויתבטל מק"ש ותפילה, והפליגו חכמים בחיוב תפילת ערבית כל כך, משא"כ בכל המצוות שמדבריהם, דהעובר על דבריהם במצווה זו חייב מיתה, ולהדיא משמע דקאי אתפילת ערבית נמי, וראה עוד להלן בזה בביאור הבאר יהודה על הרמב"ם.
אכן מפירוש התוס' (שם, ד"ה "וקורא קריאת שמע ומתפלל"), משמע כדברינו, דאין חילוק בזה בין ק"ש לתפילה, ז"ל: "מכאן משמע, שמשעה שהגיע זמן קריאת שמע של לילה, שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש, ויתפלל ערבית".
אמנם ראה בשיטה מקובצת (שם), דמשמע מלשונו לכאורה, דעיקר הקפידא היא על ק"ש בזמנה, אך לתפילה, נראה שיכול לאכול קודם לכן, ז"ל:
"וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. כלומר [מי] שהוא מתאחר לקרות קריאת שמע לאחר חצות. אבל אין רוצה לומר שאם יאכל קודם שיקרא קריאת שמע שיהיה חייב מיתה. אבל מן הראוי הוא שכיון שהגיע זמן קריאת שמע שלא יאכל עד שיקרא קריאת שמע. וכן נמי בתפלת המנחה".
אולם אפשר לומר דלא שנא, ולישנא דעיקר המצוה שהיא מדאורייתא נקט, אך למעשה בתפילת ערבית נמי אין לאכול קודם לתפילתו, כביאור התוס', וכפשט לשון הגמ', ועי"ע היטב בלשון הטור (או"ח סי' רל"ה), דמשמע כביאורנו.
גם הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק ו' הל' ז'), פסק כך:
"אף על פי שתפלת ערבית רשות, לא יבא אדם ממלאכתו, ויאמר אוכל מעט ואישן קמעא, ואחר כך אתפלל, שמא תאנוס אותו שינה, ונמצא ישן כל הלילה, אלא מתפלל ערבית, ואח"כ אוכל ושותה, או ישן", וכו'
וראה בבאר יהודה (שם), שדקדק מדברי הרמב"ם, דאע"פ שכבר קרא ק"ש, אכתי אין לו לאכול קודם שיתפלל תפילת ערבית, ומקורו מהדיוק בגמ' דביארנו לעיל, ז"ל:
"ונראה מדבריו דאפי' אם כבר קרא ק"ש אסור לעשות כן משום התפלה. ונראה דיליף הרמב"ם ז"ל מהא דסיים בברייתא אלא קורא ק"ש ומתפלל ש"מ דגם משום התפלה לחוד אסור בזה וכ"מ מהגמ' דאמר לאפוקי ממ"ד תפילת ערבית רשות, משמע בהדיא דהברייתא גם משום תפלה אוסר. ואף על גב דהרמב"ם אמר זה אפי' למ"ד תפילת ערבית רשות, ובגמ' מבואר דזה דוקא למ"ד חובה. אפשר דפוסק כתי' הא' דבגמ' שם דמשום אונס שינה אמרינן כן, ולפ"ז אפי' למ"ד תפילת ערבית רשות אפשר דאמרינן כן, משום דמ"מ מצוה איכא, וביותר נראה דסובר הרמב"ם ז"ל דמאי דקתני בברייתא דחייב מיתה זה הוי רק למ"ד חובה, אבל איסורא מ"מ הוי, וכ"מ דמתרץ דמש"ה קתני חייב מיתה, לאפוקי ממ"ד רשות משמע, אבל הך דקתני אסור, לא הוי לאפוקי ממ"ד רשות, דאיסור מיהו הוי גם לדידיה". עכ"ל.
ב
עתה ראה בבית יוסף (סי' רל"ה ד"ה "אבל הרמב"ם"), דהאריך בביאור הראשונים, ממתי חל האיסור לאכול קודם לתפילה, ואם התחיל כבר, האם יש חילוק בין ק"ש לתפילה שיצטרך להפסיק, ז"ל:
"וה"ר יונה (א. ד"ה וחכמים), סובר דלרבן גמליאל נמי כך היא מצותה לכתחלה, שכתב במשנה קמייתא דברכות, ומיהו בין חכמים בין רבן גמליאל כולהו מודו דלכתחלה צריך לקרותה מיד בצאת הכוכבים, תדע דהא אמרינן לקמן כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב וכו' ורצה לומר שאפילו כשיבוא מן השדה קודם זמנה, אין לו לומר כיון שלא הגיע עדיין עונת זמן קריאת שמע, אוכל ואשתה תחלה, אלא יש לו לקרות או לשנות וכו', וכיון דחזינן דאפילו כשיבוא קודם זמנה, חששו שמא יבוא לידי פשיעה והצריכוהו לקרות או לשנות כדי שיתפלל מיד, שמעינן דלדברי הכל צריך לכתחלה לקרותה מיד ביציאת הכוכבים ע"כ: ומכלל דבריו אתה למד, דקודם זמנה נמי אסור להתחיל לאכול, מיהו משמע דהיינו דוקא כחצי שעה קודם, כמו שאמרו בתפלת המנחה, וכן כתב הרשב"א בריש ברכות (ב: ד"ה משעה) דכיון שהגיע זמן המקרא אפילו סמוך לו קצת מלפניו לא יסב עד שיקרא, ואף על גב דלא משמע הכי מדברי התוספות שכתבתי בסמוך יש ליזהר בדבר, כדברי ה"ר יונה והרשב"א ז"ל:
וכתב המרדכי בפרק קמא דשבת (סי' רכ"ד) אם התחיל אדם לאכול משחשכה קודם תפלת ערבית צריך להפסיק לקרות קריאת שמע ואם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק. והר"ן (ד. ד"ה הלכך) גם כן כתב שם דבמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא מפסיק, אף על גב דאיכא שהות בתר הכי, והיינו דתנן (שבת ט:), מפסיקין לקריאת שמע וסוגיין נמי בפרק לולב הגזול (סוכה לח.), מוכחא דכל בדאורייתא אף על גב דאיכא שהות מפסיק ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיובא, או סמוך לה, אבל אתחיל מקמי הכי, אפילו בדאורייתא כיון דאיכא שהות לא מפסיק, דהא קידוש דאורייתא הוא, ואפילו הכי תניא בפרק ערבי פסחים (ק.), במי שהתחיל לאכול מבעוד יום מפסיקין לשבתות דברי רבי יהודה, ורבי יוסי אומר אין מפסיקין, כלומר אלא גומר סעודתו ואח"כ מקדש, והא רבי יוסי לא פליג אמתניתין דמפסיקין לקריאת שמע, ולא אמתניתין דתנן בפרק לולב הגזול יטול על שלחנו, והתם אמרינן דאין מפסיקין משום דאתחיל מקמי דמטא זמן חיובא, ואף ע"ג דאסיקנא התם אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, אלא פורס מפה ומקדש, התם היינו טעמא משום דקידוש במקום סעודה, ומקמי סעודה אתקין, אבל בשאר מילי דאורייתא כי אתחיל מקמי זמן חיובא טובא אין מפסיקין:
ואמאי דאיתמר התם, דלמאן דאמר תפלת ערבית רשות, כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה, כלומר כיון שהתיר חגורו כדי לאכול, לא מטרחינן ליה להפסיק, אלא יגמור ואח"כ יתפלל, וכתב הרי"ף (שבת דף ד.), והאידנא נהוג עלמא בתפלת ערבית מנהג חובה, ואף על גב דשרא המייניה מטרחינן ליה, וכתב הר"ן (ד"ה מהא), בשם הרשב"א (שבת ט: ד"ה ולענין), דדוקא שרא המייניה אבל התחיל לאכול ממש, אינו מפסיק, אף על גב דשויוה חובה, מיהו לקריאת שמע, שהיא מדאורייתא מפסיקין, כדתנן במתניתין, וכתב הוא ז"ל בשם רבו ה"ר יונה דעביד הכי, קורא אותה בלא ברכותיה, ואח"כ גומר סעודתו וקורא אותה בברכותיה ומתפלל עכ"ל:
אבל רבינו ירוחם (נ"ג סוף ח"ה), כתב לא יתחיל לאכול משיגיע תפלת ערבית, מאחר דקיימא לן לדידן דתפלת ערבית חובה, ואפילו התיר חגורו כבר לאכול מטרחינן ליה, וחוזר לחגור עצמו ומתפלל תפלת ערבית, דכיון שיש לו זמן גדול כל הלילה, לא מירתת ואתי למפשע, והוא הדין אפילו התחיל לאכול והגיע זמן תפלת ערבית שמפסיק, ע"כ". עכ"ל ב"י.
למעשה פסק הש"ע (שם סעי' ב'), כדברי הר' יונה והר"ן, ז"ל:
"אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית, ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל. הגה: אבל אין צריך להפסיק לתפלה, הואיל והתחיל לאכול אבל אם לא התחיל לאכול אף על פי שנוטל ידיו, צריך להפסיק (ר"ן פ"ק דשבת) ואם אין שהות להתפלל, מפסיק אף לתפלה (הראב"ד בהגהות פ"ג מהלכות ברכות)".
אמנם במה שפסק מרן, דחצי שעה קודם לצאת הכוכבים כבר אסור לאכול, ראה בט"ז (ס"ק ג'), דפליג עלה, וכתב: "ותימה לי למה כתב כאן דחצי שעה קודם סמוך לזמן ק"ש יש איסור, דהא אפי' משחשיכה קרוי זמן היתר במרדכי, והרב ר"י לא זכר אלא קודם זמנה, וכן הרשב"א שמביא ב"י כת' סמוך לו קצת מלפניו, ולא כתב סתם סמוך, כמ"ש בתפלת מנחה סמוך למנחה, אלא ודאי דכאן שזמנה ארוך אין איסור בסמוך, אלא דסמוך שיעור קטן לפני הזמן וכ"ש שהתוס' שמביא בית יוסף כתבו שמשעה שהגיע זמן כו', ע"כ אין להחמיר בחצי שעה כנלע"ד". עכ"ל.
אמנם מהמשנ"ב (ס"ק ח"י), נראה דהכריע כדעת הש"ע, דהאיסור הוא חצי שעה קודם לצאת הכוכבים.
ג
ניהדר לאנפין, משמע להדיא מכל הנ"ל, דאין חילוק אם יקרא ק"ש בזמנה, אכתי אסור לו להתחיל לאכול שיעור קביעות סעודה, כל עוד לא התפלל ערבית, ואם יש לו מניין, צריך לחכות לו ולהתפלל, ורק אז יוכל לקבוע סעודה.
אמנם האחרונים הביאו כמה עצות לכגון דא שהמניין מתעכב וברצונו לאכול בתחילת הלילה בפרט שהוא רעב וכדו', שעי"ז יוכל להקים אכילה לתפילה ולק"ש.
א- שימנה לו שומר שיזכירנו להתפלל ערבית. (מג"א שם ס"ק ד' ומשנ"ב ס"ק ח"י).
ב- שיערוך שעון מעורר וכדו' שיזכירנו על התפילה. (אחרונים, ראה בפסקי תשובות רל"ה אות ח' ומשם בארה).
ג- שיכתוב פתק עם אותיות גדולות וישימנו על ידו שיהא לו לתזכורת להתפלל ערבית. (כנ"ל).
ד- אם יש לו מניין קבוע לערבית בזמן מופלג מצאת הכוכבים, יכול לסמוך על כך ולאכול קודם לתפילה. (כנ"ל).
לסיכום ראה במאמר מרדכי (הלכות לימות החול פרק כ"ו הלכ' ז'-ט'), דמרן הרב זצ"ל סיכם כך:
ז.קודם זמן צאת הכוכבים – כחצי שעה לפני צאת הכוכבים אסור לאכול ארוחה או לעשות שאר מלאכות שדרכן להימשך זמן עד שיתפלל תפילת ערבית, ואם התחיל תוך הזמן הזה – חייב להפסיק ולקרוא ק"ש בלי ברכות כשיגיע זמנה, דהיינו בצאת הכוכבים ואח"כ ימשיך בעיסוקו, וכשיגמור את עיסוקו יתפלל תפילת ערבית, ועם כל זה עדיף שיתפלל מיד בצאת הכוכבים .
ח.סעודה – אדם שנמצא בסעודת חופה, בר מצווה וכד' ואינו יכול להתפלל ערבית בצאת הכוכבים – יקרא קריאת שמע, יאכל ואח"כ יתפלל תפילת ערבית. וטוב שיאמר לאחרים שיזכירו לו להתפלל ערבית .
ט.התפלל ערבית קודם צאת הכוכבים – אם התפלל תפילת ערבית וקרא ק"ש לפני צאת הכוכבים – מותר לו לאכול אפילו לפני שקורא ק"ש פעם נוספת בזמנה, כי לעניין זה יכול לסמוך על מי שאומר שיכול לקרוא ק"ש קודם השקיעה (ודבר זה מצוי במיוחד בקיץ אצל אותם המתפללים בערבי שבתות בזמן פלג המנחה) .
העולה מן האמור
אין לקבוע סעודה משעה שהגיע הזמן להתפלל תפילת ערבית, אפי' אם קרא ק"ש, אלא יתפלל ואחר כך יאכל, ואם הוא שעת הדחק שאינו מוצא מניין וכדו', יעשה אחת מן העצות שכתבנו בגוף התשובה אות ג'.