שאלה
אדם שבירך בטעות ברכת הלבנה קודם זמנה האם צריך לחזור ולברך שוב בזמנה?
תשובה
אין לברך קודם ז' ימים שלימים מיום המולד, ואם בירך קודם זמן זה לא יחזור ויברך כשישלמו ז' ימים מיום המולד, אלא יאמר בלי שם ומלכות משום סב"ל וסוף זמן הברכה הוא מהשלמת ז' ימים מהמולד עד ליל ט"ו לחודש (שהוא אחר שיעברו י"ד ימים י"ח שעות וכ"ב דקות מהמולד) ואם עבר זמן זה הפסיד את הברכה.
מקורות
הנה בבית יוסף (סי' תכו) הביא דבריו של מהר"י גיטליא בעל שערי אורה בתשובה, שכתב שעל פי הסוד אין מברכין על הלבנה עד שיעברו שבעה ימים מיום חידושה. וכן הובא בשו"ע (סי' תכו ס"ד) ז"ל, אין מברכין עליה עד שיעברו שבעה ימים עליה, ע"כ. וכן הובא בכף החיים (סי' תכו ס"ק סא) בשם המגיד מישרים (שה"ש דף מז ע"ג) שאמר המגיד למרן הבית יוסף שאין מברכין על הלבנה עד שיעברו ז' ימים, וכתב שם טעם על פי הסוד, לפי שכוחות החיצונים מתדבקים בכנס ישראל תתאה בהתחדשותה, ולכן צריך שיעבור עליה ז' ימים רמז לשבעת ימי בראשית, וע"י כך הם נפרדים ממנה, ואם היו מברכים קודם ז' ימים שעדיין כוחות החיצונים דבקים בה לא היה כח בנו להפרידם, ונמצא שהיינו מיחדים אותה עם הספירות העליונות בעוד החיצונים דבקים בה והיינו מערבין קודש בחול, עכ"ד. וכן הובא בסידור הרש"ש ז"ל שאין לקדשה עד שיעברו ז' ימים שלמים מהמולד שהם כנגד כחב"ד חג"ת שזה אינו עד שתגיע הארות כחב"ד חג"ת דז"א לכתב דמלכות שכנגד ת"ת דז"א, עכ"ל. וכן כתב החיד"א במורה אצבע (סי' ו אות קפב) שאין לברך ברכת הלבנה עד שיעברו ז' ימים שלימים מעת המולד, עכ"ל, וכן כתב בסדור הגר"ז, וכן כתב בחסד לאלפים (אות ג) ובבן איש חי (ויקרא ש"ב אות כג), עכ"ד הכף החיים. וכן כתב בספר דברי שלום לנכד הרש"ש (מנהגי בית אל אות מג) שאין מקדשין הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים שלמים מעת לעת מנקודת המולד, וכן פסקו האחרונים עיין בשו"ת אור לציון (פ"ד שאלה ו') שיש לברך עליה אחר שעברו ז' ימים, וזמן הברכה הוא עד מחצית כ"ט י"ב תשצ"ג משעת המולד. ובהע' הובאו דברי הרמב"ם (ברכות, פ"י הי"ז) שיש לברך לכתחילה בלילה הראשון, וכ"כ הסמ"ג (עשין כז) אך כתב שהעיקר כדעת השו"ע ודעימיה וכפירושם של המקובלים שיש לברך אחר ז' ימים שלימים. ולשיטתם כתב שיורי כנה"ג (בהגהות ב"י) שאם ליל מוצאי שבת הוא ז' ימים לחידושה מברך עליה אף על פי שלא עברו עליה ז' ימים שלימים. ודעת האליה רבה (אות יד) שאפי' חל ליל ז' אף בחול יכול לקדש. אך הכף החיים (סי' תכו סקס"ב) כתב בשם הרב בית דוד (סי' קלב) למד מלשון מהר"י גיטליא שהביא בית יוסף שכתב להדיא שאף במוצאי שבת אין לקדשה עד שיעברו עליה ז' ימים שלמים, ודחה דברי השיורי כנה"ג. וכן כתב הברכי יוסף (אות ד) והביאו השערי תשובה (אות י) עכ"ד. וכך הובא בשדי חמד (כללים מערכת המ"ם כלל קד אות ב) שכך נהגו בזמנו בארץ ישראל, ע"כ. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – לימות החול פרק כז) שזמן ברכת הלבנה הוא אחר ז' ימים שלימים ויזהר לא להקדים ולא לאחר מזמנים אלו, עכ"ד. אולם בבית יוסף הביא שיטת רבינו יונה (ברכות ל:) שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים מהמולד שאז אדם נהנה מאורה, אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם נהנה ממנו, עכ"ד. וכן כתב רבינו יונה בספר היראה (אות עז) 'הוי זהיר בברכת הלבנה בכל חודש בזמנה משיאותו לאורה ועד רובו של חודש', ע"כ. כלומר שהזמן שיאותו לאורה הוא מיום ג' לחודש כמו שהובא קודם בדבריו. וכן הובא במשנה ברורה (סק"כ) שכן פסקו רוב האחרונים (ב"ח סי' תכו ד"ה וכתב ב"י, ומג"א סקי"ג, וט"ז סק"ג, ופרי חדש ושארי האחרונים וכן מבואר ביד רמ"ה לסנהדרין מב. ד"ה ואמר ר"י שמיום ראשון ואילך מברכין) דלא כהשו"ע ולשיטתם לאחר שלושה ימים מעת לעת המולד שנהנין כבר מאורה יש לברך עליה ואין להחמיץ המצוה, עכ"ד. ואם בירך קודם ג' ימים עיין בדברי הגרש"ז אוירבך (הליכו"ש ראש חודש פ"א אורחות הלכה הע' 108) שיצא ידי חובה בדיעבד, עכ"ד. והנה ספרדי המתפלל עם אשכנזים ורוצה לברך עימם ברכת הלבנה אחר ג' ימים, כתב הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה ראש חודש, פ"א סכ"ז) שיוכל לברך אחר שלושה ימים, עכ"ד. וכן כתב הגרש"ז אוירבך (שם) במקום שחושש שמא לא יוכל לקדש אחר ז' ימים שיכול לקדש אחר ג', עכ"ד. אולם דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי שם) שאין לברך כלל קודם הזמן וכתב שאף שיש מקדשים אותה לאחר שעברו שלושה ימים מהמולד – עדיף שיקדשה ביחיד בזמנה משיקדשה בציבור קודם שעברו שבעה ימים, עכ"ד. ויש להדגיש שכאשר מברך ביחיד יאמר גם את ברכת הלבנה ביחיד יאמר: "כשם שאנחנו מרקדים כנגדיך" ולא "כשם שאני מרקד כנגדיך. כמובא בכה"ח (סי' תכו סקמ"א) ובמאמר מרדכי (שם).
ועיין במשנה ברורה (שם) שאם חל יום שלישי לחודש באחד מימי מימי השבוע נכון להמתין עד מוצאי שבת הבאה כמבואר ברמ"א בס"ב, אך מסקנת המשנה ברורה כהגר"א ועוד אחרונים שיש להקל אף בזה, וכתב שהזריז לקדש באמצע השבוע הרי זה משובח, עכ"ד. ובכה"ח (שם ס"ק כג) כתב שאם הגיע זמנה (אחר ז' שלימים מהמולד) באמצע השבוע יש לברך מיד ואין להמתין עד מוצאי שבת, שמא יהיה מעונן ויפסיד הברכה, וכתב שם (ס"ק יג וס"ק כג) שאז יכול לברך אף ביחיד בלא מנין, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי שם).
סוף זמנה
וסוף זמן ברכת הלבנה שאפשר לברך הובא בשו"ע (סי' תכו ס"ג) שהוא עד ט"ז יום מיום המולד ואין ט"ז בכלל, ע"כ. והרמ"א כתב שאין לקדש עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד, עכ"ד. ועיין משנ"ב (ס"ק יט) בחישוב הימים שהוא למשל אם חל המולד במוצאי שבת זמנה האחרון יהיה שבועיים לאחר מכן בתחילת ליל שני, עכ"ד. ובשעה"צ (סקי"ז) כתב בשם המור וקציעה שיכול לקדש עד ט"ו מזמן המולד מעת לעת, כלומר אף אם עבר מחצית כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, ובביאור הלכה ביאר דבריו שאפשר לברך בזמן זה בשם ומלכות וכן הסכים הישועות יעקב (סק"ה), עכ"ד. אך בשו"ת יהושע (סי' יד) כתב שלרמ"א אחר חצי כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים אין לברך כלל אפילו בלא שם ומלכות, אך דעת הבה"ל כאמור להיפך שאפשר לברך וכן כתב בזה בשו"ת עצי ברושים להגר"ש מוילנא (סי' סג) שיש לסמוך בדיעבד על דעת הביאור הלכה והמור וקציעה שביארו כן בדעת רמ"א, עכ"ד. והיינו דלא כדבריו של שו"ת יהושע בזה. וכל זה לרמ"א ובדעת השו"ע שכתב שיש לברך עד ט"ז בחודש, ממילא הוא ט"ו ימים שלימים מעת לעת, עיין בכף החיים (ס"ק נג) שכתב בדעת השו"ע שהמנהג שלא לקדשה אחר חצי כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, וכדעת הרמ"א. והזכיר שיש אחרונים שפסקו שיכול לקדשה עד ט"ו ימים שלימים מעת לעת מהמולד, מכל מקום אנן קיי"ל ספק ברכות להקל אפי' כנגד השו"ע ואף כנגד הרוב כמובא לעיל סי' יח אות ז, עכ"ד. עולה מדבריו שיש לברך עד זמן של חצי כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים ואחר כך אין לברך מטעם סב"ל, עכ"ד. ועיין בשו"ת אור לציון (שם) שכתב שאפשר לברך רק עד זמן הנזכר ולאחר מכן יברך בלא שם ומלכות. אולם דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי, לימות החול פרק כז) שיכול לברך עד זמן זה שהוא ליל ט"ו לחודש, כלומר קודם שיעברו י"ד ימים י"ח שעות וכ"ב דקות מהמולד, וכתב שם שיזהר שלא להקדים ולא לאחר מזמן זה, עכ"ד. משמע לדעתו שלאחר מכן הפסיד הברכה, וכן משמעות דברי הכה"ח לעיל. ועיין עוד בכה"ח (ס"ק נב) שלב"י אין ט"ז בכלל ואין לברך לאחר ט"ז מיום המולד מטעם סב"ל, שנחלקו בזה השיורי כנה"ג ודעימיה שט"ז בכלל והפר"ח כתב דאינו מחוור, עיי"ש.
העולה לדינא,
אין לברך קודם ז' ימים שלימים מיום המולד, ואם בירך קודם זמן זה לא יחזור ויברך כשישלמו ז' ימים מיום המולד, אלא יאמר בלי שם ומלכות משום סב"ל וסוף זמן הברכה הוא מהשלמת ז' ימים מהמולד עד ליל ט"ו לחודש (שהוא אחר שיעברו י"ד ימים י"ח שעות וכ"ב דקות מהמולד) ואם עבר זמן זה הפסיד את הברכה.