טורטיה מטוגנת

שאלה

טורטיה המטוגנת בשמן רגיל ולא עמוק. איזה ברכה יברכו עליה?

תשובה

טורטיה ברכתו המוציא ואחריו מברך ברכת המזון.
לחם מטוגן שלא נשתנה מראה שלו – לספרדים ברכתו המוציא בין יש בו כזית ובין אין בו. לאשכנזים פחות מכזית יאכל בתוך סעודה יותר מכזית המוציא אף באין לו תואר לחם. וה"ה לטורטיה שטוגנה אם תוארה עליה.

מקורות

ברכת טורטיה
א
כתב השו"ע סי' קס"ח סעי' ח' "לחמניות, אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא"ש, לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא ובהמ"ז; ואותן שבלילתן רכה ודקים מאוד שקורין ניבלא"ש, מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש; ואם קבע סעודתו עליהם, מברך המוציא וברכת המזון; ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ו "לחם גמור הוא – דנעשים רק מקמח ומים כשאר פת ואף שהם דקים מ"מ לא הוי כמו כעבים יבשים דס"ז דהם יבשים מאד ואינם עשוים לאכילה ורק כוססין אותם לקינוח אבל אלו עשוים לאכילה". וכ"כ הכה"ח בס"ק ס"ה.
וכתב העולת תמיד ס"ק ז "פירוש דתחלתם לאו עיסה הוא אינם בכלל לחם לברך עליו המוציא וסגי בברכת מיני מזונות".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ז "שקורין ניבלא"ש – וכתבו האחרונים דהיינו מה שקורין בלשון רוסיא נאלסילק"ע שמערבין קמח עם הרבה מים בקדירה כמו דייסא ושופכין על עלי ירקות ונאפים בתנור עם העלים [וה"ה כשנאפים על מחבת בלי שמן] ודוקא באלו שהם דקים ורכים ביותר אבל אם אינם רכים ודקים כ"כ מבואר בסי"ד דדין לחם עליו ומברך המוציא [מ"א]".
וכתב הכה"ח בס"ק ס"ז "כגון אותם שקורין ברוסיא נאליסנק"י, דהיינו שנותנין קמח ומים בקדרה או בקערה ומערבין אותם בכף הקמח והמים יחד, ודרכם לשפוך אותה העיסה בכף עלי ירקות רחבים שלא ישפכו לחוץ, ונאפין בתנור בלי לישה וגלגול כלל לפי שהיא רכה מאד כמו דייסא או יותר. של"ה דף ץ' ע"ב. וכן כתב הב"ח. והביא דבריהם הט"ז ס"ק ט', מגן אברהם ס"ק ך', אליה רבה אות ח"י, רבינו זלמן אות י"ג". וכתב בס"ק ס"ח "אבל אם אינם רכים כל כך מברך המוציא".
ב
וכתב הכה"ח בס"ק ס"ט "זהו לפי פירוש התוספות ברכות מ"ב ע"א והרא"ש שם. אבל בשם ה"ר שמשון כתבו שם התוספות דאפילו קבע אין לברך עליהם המוציא דהוי כמו דייסא. וכן כתבו שם התוספות בדף ל"ח ע"א ד"ה מר זוטרא שהר"מ היה נוהג לברך המוציא על הפת תחלה כדי לפוטרם משום שהיה מסופק אי הוה קביעותייהו קביעות או לא. וכן כתב שם המרדכי. והביא דבריהם בית יוסף יעו"ש. והב"ח לחלק יצא דאותם נובליא"ש שעושין בשני ברזלים דקים טובא אין קביעות בזה לעולם, אבל שאר נובליא"ש שאינן כל כך דקים מהני בהו קביעות ומברכין עליהן המוציא ושלש ברכות יעו"ש. וכן כתב שם השל"ה דעל אותם שקורין ברוסיא נאליסנק"י שאופין על העלין אי קבע עליהן מברך המוציא ושלש ברכות, אבל על אותה עיסה שעושין בפראג בלילתה רכה מאד ושופך אותה בדפוס של ברזלים ויעלו על אותן הרקיקין צורות ותמונות ונקראין אותן הרקיקין בלשונם וואפלטקו"ס, אפילו קבע סעודתו עליהם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות יעו"ש. והביאו מגן אברהם ס"ק מ' ואליה רבה שם. וכן כתב הט"ז סוף ס"ק ט' לענין הלכה דאין לקבוע סעודה ולברך המוציא בכל מינים שבלילתן רכה והם דקים, אבל המין שקורין נאליסנק"י מהני להם קביעות לברך המוציא יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל סוף אות מ"ט דכל דבר שיש בו פלוגתא אי מהני ביה קביעות או יאכל פחות מג' ביצים ויברך בורא מיני מזונות או לפוטרו בתוך הסעודה כיון דאפשר לתקן ולצאת אליבא דכולי עלמא יעו"ש".
ג
כתב השו"ע בסעי' י"ד "חלוט (פירוש כמין פת חולטין אותו ברותחין) שאח"כ אפאו בתנור, פת גמור הוא ומברך עליו המוציא. הגה: וכן דבר שבלילתו רכה שאפאו בתנור בלא משקה, דינו כפת ומברך עליו המוציא ושלש ברכות; וכן אם אפאו באלפס בלא משקה ומעט משקה שמושחין בו האלפס שלא ישרוף העיסה לא מיקרי משקה אבל דבר שבלילתו רכה וטגנו במשקה, לכולי עלמא לאו לחם הוא".
וכתב המשנ"ב בס"ק פ"ו "ומברך עליו המוציא – אפילו בדלא קבע עלייהו ועיין במ"א לעיל בס"ח דדוקא אם לא היו דקין ביותר דאל"ה הוי בכלל פת כיסנין". וכן כתב בקיצו"ש סי' מ"ח סעי' ה' וכך מטין דברי מרן הרב שם.
וכתב בוזאת הברכה בסופו הערה קמ"ט שאם לא קובע סעודתו על הטורטיה ברכתה ספק המוציא וכנראה שנסתפק אם זה בכלל דקים ביותר שברכתם מזונות או לא אמנם אם קובע סעודתו עליהם כתב שיברך המוציא. למעשה כיון שבלילתו עבה ברכתו המוציא אע"פ שהינו דק מה בכך כיון שאינו יבש ונכסס דינו המוציא ולא ידעתי למה נסתפק בה וזאת הברכה
העולה
טורטיה ברכתו המוציא ואחריו מברך ברכת המזון.
לחם שעבר בישול
כתב השו"ע בסי' קס"ח סעי' י' " חביצ"א, דהיינו פירורי לחם שנדבקים יחד על ידי מרק, אם נתבשל, אם יש בהם כזית אף על פי שאין בו תואר לחם, מברך המוציא ובהמ"ז; ואם אין בהם כזית, אף על פי שנראה שיש בו תואר לחם, אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש; ואם אינו מבושל, אלא שהוא מחובר ע"י דבש או מרק, אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא, אפילו אין לו תואר לחם; ואם אין בהם כזית, אם יש בהם תואר לחם, דהיינו שהוא ניכר וידוע שהוא לחם, מברך עליו המוציא וברכת המזון; ואם אין בהם תואר לחם, מברך בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש; ואם אינו לא מבושל ולא מחובר, אלא מפורר דק דק, אף על פי שאין בו כזית ולא תואר לחם, מברך עליו המוציא ובה"מ".
וביאר המשנ"ב בס"ק מ"ט "אקדים לזה הסעיף הקדמה קצרה והוא דיש בזה שלשה אופנים. א) פת שפירר לפירורין ובשלו תלוי בזה אם הפירורין גדולים שיש בהם כזית לא נתבטל מהם שם פת אפילו אם ע"י הבישול אזל מהם תואר לחם ואם אין בהם כזית אפילו אם נראה שיש עליהם תואר לחם מברך במ"מ דשם תבשיל עליהם. ב) אם לא בשלו רק שפירר בקערה ונתחברו הפירורין יחד ע"י דבש או מרק אם יש עדיין עליהם תואר לחם מברך עליהם המוציא אפילו אם אין בהפירורין כזית ואם אין בהם תואר לחם מברך עליהם במ"מ אא"כ היה בהפירורין כזית וכנ"ל לענין בישול. ג) כשלא בישל וגם לא נתחברו הפירורין יחד ע"י משקה אפילו אם הפירורין דקין כסולת מברך עליהם המוציא דשם פת עליהם".
ב
ולגבי טיגון
כתב המשנ"ב בס"ק נ"ו "שנראה וכו' – דכיון שנתבשל אינו חשוב תואר לחם. ואם לא בשלם בקדרה אלא טיגנם במשקה במחבת משמע ממ"א סקל"ו דלא הוי כבישול ומהני ביה תואר לחם כמו לקמיה באופן השני ולפי דעת שארי האחרונים שם אין הכרח לדבריו והנכון שבטיגון לא יאכל בשיש בו תואר לחם כ"א בתוך הסעודה. וכ"ז בשאין בהם כזית אבל אם טיגן פרוסות שיש בהם כזית אפילו אזל ליה התואר לחם פשוט דמברך המוציא וכנ"ל בבישול וכ"ש בזה".
וכתב בשער הציון ס"ק נב "וגם מתלמידי רבנו יונה מוכח קצת גם כן דטיגון ובישול חדא היא, ולמסקנא שמפרש כהערוך מיירי הגמרא רק בחבור בעלמא על ידי דבש ומרק ובלי שום בישול וטיגון כלל, ובזה הוא דמהני תאר לחם. אכן מסוגית הש"ס שם בדעת אביי משמע דסבירא לה דטיגון לא הוי כבישול [עיין בתוספי הרא"ש שם], ולכאורה משמע שם בגמרא דרב ששת ורבא בשיטתא דאביי קיימי, דבמנחות מברכין עליה המוציא אף בפחות מכזית משום דאיכא עליה תוריתא דנהמא, עיין שם, וצריך עיון למעשה".
וכתב הכה"ח בס"ק פ"ו "ומיהו אותן המטגנין פרוסות שלימות פשוט דמברך המוציא וכמ"ש פה בשלחן ערוך. מגן אברהם שם, סולת בלולה אות ט"ו, רבינו זלמן שם, קיצור שלחן ערוך שם אות ז', יפה ללב אות ד'".
כתב מרן הרב בקול צופייך 288 "ברכה על לחם מטוגן. לחם יבש שטבל אותו בביצה טרופה וטגנו בשמן – ברכתו "המוציא לחם מן הארץ". ובהערה לקיצו"ש סי' מ"ח הערה ח כתב שאפי' אין בהם כזית כלומר שדעת מרן הרב היא שמטוגן לא נחשב כמבושל וכל עוד שיש עליו תואר לחם דינו המוציא אף בפחות מכזית
העולה
טורטיה ברכתו המוציא ואחריו מברך ברכת המזון.
לחם מטוגן שלא נשתנה מראה שלו – לספרדים ברכתו המוציא בין יש בו כזית ובין אין בו. לאשכנזים פחות מכזית יאכל בתוך סעודה יותר מכזית המוציא אף באין לו תואר לחם. וה"ה לטורטיה שטוגנה אם תוארה עליה.