שאלה
האם מותר ליהודי לתרום כסף לגוי לצורך שריפת הגופה?
בהרחבה – יהודי וגוי גרים בשכנות ויש בין המשפחות קשרי שכנות וידידות טובים,
האב הגוי נפטר!
אשתו מבקשת עזרה כספית לצרך שריפת הגופה.
החבר היהודי אומר שאם לא יענה לבקשתה, הדבר יתפרש ככפיות טובה וחלילה יגרם חילול ה' !
לא ידוע האם הגוי עובד ע"ז או לא. בודאי מאמין בבורא עולם, אבל יתכן גם שהוא נוצרי.
כיצד עליו לפעול?
תשובה
יהודי שדר בשכנות לגוי ויש לו היכרות טובה עימו, ואחר פטירתו של הגוי, ביקשו בני משפחתו ממנו שיתרום להם כסף, ע"מ שיוכלו לשרוף את גופת הגוי, נראה שאם כך הוא המנהג במדינתם ובמקומם ששורפים את גופות הגויים, דשרי ליה לתרום לכך, דקוברין מתי עכו"ם מפני דרכי שלום, וכאן זהו דרך קבורתם, ואין בזה חשש מצד איסור לא תחנם, מפני שמכירם ויחזיקו לו טובה על תרומתו, והוי כמכירה ולא כמתנה, ויהי רצון שנזכה להבטחת הנביא "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל" (ישעיהו כ"ו י"ט), במהרה בימינו אמן.
מקורות
א
קבורת גויים ע"י ישראל:
בגמ' גיטין (דף ס"א.), איתא: "ת"ר מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום".
ופרש"י "עם מתי ישראל – לא בקברי ישראל, אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל". משמע מיניה, דאין להתעסק בקבורת גוי כלל, אלא במקום שנמצא עם הרוגי ישראל, רק אז מתעסקים איתו לקוברו.
אך ראה ברשב"א (שם), דפליג אשיטת רש"י, והעלה דמתעסקין עם הגוי לקוברו אפי' במת לבדו, ז"ל: "הא דתניא וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל, פרש"י ז"ל לאו בקברי ישראל אלא מתעסקין בהן אם מצאום הרוגים עם ישראל, נראה מתוך פירושו, דדוקא קאמר עם מתי ישראל, כלומר בעודנו מתעסק עם שאר מתים ישראלים, דאז הוה ליה איבה אם מתעסק באלו ומניח את אלו, אבל אם מצאן בפני עצמן לא, דנקט ליה עילה לא מזדהמנא, וכהני דאמרי' בעבודה זרה (כ"ו א'), ולא מיחוור, דהאי עם מתי ישראל דקתני, כשם שמתעסק קאמר, וכן מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל וכן כולם, וכן מפורש בירושלמי כאן דגרסינן התם תני עיר שיש בה גוים וישראל מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל וגובין משל גוים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל וקוברין מתי גוים ומתי ישראל ומנחמין אבלי גוים ואבלי ישראל ומכניסין דלי גוים ודלי ישראל מפני דרכי שלום, ומפורש עוד בתוספתא שאינו מזכיר בכולן ישראל כלל אלא מספידין מתי גוים מפני דרכי שלום ומנחמין אבלי גוים מפני דרכי שלום. עכ"ל.
וכן הריטב"א (שם), ביאר כהרשב"א דלא כרש"י, ז"ל:
"והא דאמרינן וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל. לאו בקברות ישראל ח"ו, אלא להתעסק בהן מפני דרכי שלום כשם שמתעסקים במתי ישראל, והאי עם דקאמר, לאו בשעה שמתעסק עם מתי ישראל קאמר, משום דההיא שעתא איכא איבה טפי, אמאי קוברין אלו ומניחין אלו, כמו שנראה מתוך פירוש רש"י ז"ל, אלא הכי קאמר, כשם שמתעסקים במתי ישראל, כך מתעסקים עם מתי גוים, וכן הוא מפורש בירושלמי כאן (ה"ט), דגרסינן התם תניא עיר שיש בה גוים וישראל מעמידים גבאי ישראל וגבאי גוים וגובין משל גוים ומשל ישראל ומפרנסים עניי גוים ועניי ישראל ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל וקוברין מתי גוים ומתי ישראל מפני דרכי שלום, וכן הוא מפורש נמי בתוספתא".
משמע דקוברים מתי הגויים משום דרכי שלום, ומוציאים על כך הוצאות, וכן פסק הרמב"ם הלכות אבל (פי"ד הל' י"ב), "קוברין מתי עכו"ם, ומנחמין אביליהם, ומבקרין חוליהם מפני דרכי שלום". ודייק הרדב"ז דמזה שהשמיט הרמב"ם מילת "עם", הכתובה בגמ', משמע דס"ל כפירוש הרשב"א והריטב"א. וכך פסק הש"ע (יו"ד סי' שס"ז הל' א').
ועיין בב"ח (יו"ד סי' קנ"א), שהקשה סתירות בדברי הרמב"ם אם דוקא "עם" ישראל שרי או לא. והמהר"י קורקס (הל' מתנות עניים פ"ז ה"ז), כתב דהכל תלוי במצב של הדרכי שלום, שאם נראה שיש איבה מותר לפרנס ולקבור אף בלי עניי ומתי ישראל, אבל אם אפשר להשתמט ולמנוע מלגמול להם חסד מבלי להביא איבה, מותר רק ביחד עם עניי ומתי ישראל. וראה עוד באריכות בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סי' כ"ה פרק ט'), מתי דין וחיוב קבורת הגויים הוא מן התורה, ומתי הוא חסידות בעלמא מפני דרכי שלום.
ב
שריפת גופת גוי:
חזינן עד עתה דקבורת הגוי מותרת, אמנם יש לדון, אי שרי לישראל במקום שנוהגים הגויים לשרוף את גופותיהם, להיות שותף בזה ע"י עזרה בממון וכדו'.
הנה הגמ' בבא בתרא (דף כ"ב.), אייתי להפסוק בעמוס (פ"ב פסו' א'), דקתני: "כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י מוֹאָ֔ב וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־שָׂרְפ֛וֹ עַצְמ֥וֹת מֶֽלֶךְ־אֱד֖וֹם לַשִּֽׂיד", וראה במפרשים שם, דהקפידה הייתה על כך ששרפו את עצמות מלך סדום, אע"פ שגויים עשו זאת זה נחשב לבזיון. א"כ לכאו' משמע, דאין לשרוף את גופות ועצמות הגויים כלל.
אמנם זה אינו, ונראה דיש לחלק בין נידונינו למעשה שם, כמו שביאר בספר חשוקי חמד (שם), ז"ל:
"א. מלך אדום לא רצה שישרפו את גופתו, ועשו זאת בעל כרחו, ולכן זהו בזיון. משא"כ בנידוננו שהגויים ביקשו זאת, ובעיניהם נחשב הדבר לכבוד, אולי מותר. ב. על הפסוק "על שרפו עצמות מלך אדום לסיד", פרש"י: פעם אחת נפל מלך סדום ביד מלך מואב ושרפו עצמותיו וטחום בקירות הבית, ותבע הקדוש ברוך הוא אונאת המלך שנהגו בו בזיון. ומשמע שהתביעה היתה על הבזיון המיוחד בכך שטחו באפרו את קירות הבית, אך בשריפה עצמה לא הוה בזיון. ג. עוד אפשר לדחות שהיה בזה בזיון גדול, מפני שהוא היה מלך, אך בשאר הגויים יתכן שאין איסור".
וראה עוד שהוסיף לדון בשריפת גופת יהודי, ז"ל:
"והנה, לשרוף גופה של יהודי, כבר האריכו הפוסקים שיש בזה איסור גמור מכמה טעמים, בבית יצחק (יו"ד ח"ב סימן קנה) כתב שעובר בזה איסור עשה ולא תעשה מצד הדין דכל הנקברין לא ישרפו כמבואר בשלהי תמורה (דף לד ע"א), והוסיף שמי שקובר את מתו מאמין בתחיית המתים והשורף הרי הוא ככופר בתחיית המתים, יעו"ש. ובאחיעזר (ח"ג סימן עב) העלה שבנוסף על כך יש בזה איסור שמבטל מצוות קבורה שהוא חיוב גמור, יעו"ש. אכן כל זה בגופה של יהודי, אך בגופה של גוי אין חיוב קבורה מהתורה, אלא משום דרכי שלום וכמו שמוכח ממסכת גיטין (דף סא ע"א) 'וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום'. וכן כתב במשך חכמה (דברים כא כג), יעו"ש. ויעוין גם בשו"ע (יו"ד סימן שמט ס"א) ובביאור הגר"א ובנו"כ (שם), שנחלקו הפוסקים אם מת גוי מותר בהנאה או אסור בהנאה, ולפי הדעות שהוא מותר בהנאה, מסתבר שאין כל איסור לשורפו, ואף לפי הדעות שהוא אסור בהנאה, יתכן שאם הגוי מבקש שישרפו אותו, אין בזה איסור, שהרי אין כאן דרכי שלום לקבור אותו, ואין בזה ביטול מצווה של קבורה, וצ"ע. [ויעוין מש"כ בספר מלכים אמניך (פי"ג הערה ח אות ו) בנידון זה]".
וראה עוד דלבסוף העלה דשרי לישראל לשרוף בעצמו גופות הגוי, ז"ל:
"והנה שאלתי את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א [זצ"ל], האם מותר ליהודי להשכיר מבנה לנכרים בחו"ל, כשרוצים להתקין בו קרמטוריום [תנור] לשריפת גופות נכרים. והשיבני שאמנם לפי שיטת השו"ע (יו"ד סימן שמ"ט הנ"ל), מת גוי אסור בהנאה, ואולי אסור לשרפו, אך מאחר וישנם החולקים על השו"ע וסוברים שמת נכרי מותר בהנאה, נמצא שאינו חייב בקבורה ומותר בשריפה, ואפשר לסמוך על שיטה זו [דהיא שיטת הגר"א] בנידון זה".
אמנם בנידון דידן קיל טפי, שהרי אין ליהודי שום הנאת ריווח משריפת גופו של הגוי, ולא אכפת ליה כלל אם ישרפו את הגופה או יקברו אותה, ומאחר דזהו מנהג הגויים שם, וזהו כבודו של הגוי במה ששורפים את גופתו, נראה דשרי לישראל לתרום לכך שישרפו את גופת הגוי, מפני דרכי שלום ומפאת חשש איבה, ואף לדעת הש"ע שמת גוי אסור בהנאה, בדידן בוודאי שאין בכך כל הנאה, ומותר לו להשתתף בהוצאות השריפה, וראה עוד בשבט הלוי (ח"ח סי' רנ"ו), דצידד להקל לישראל לשרוף אפי' בעצמו גופת הגוי, כ"ש בדידן.
ג
האם שייך בזה איסור "לא תחנם":
כעת יש לדון, אי שייכי בזה שנותן מעות לצורך שריפת הגופה של הגוי, חשש מצד איסור "לא תחנם", שהרי לא ברור אם גוי זה היה עובד ע"ז או לא.
החינוך (מצוה תכ"ו), כתב בעניין מצוה זו:
"שלא נחמול על עובדי עבודה זרה ולא יישר בעינינו דבר מהם, כלומר שנרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהי מעלה חן בעיניו בשום עניין, עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה [ע"ז כ' ע"א] שאסור לומר כמה נאה גוי זה או מה נחמד ונעים הוא, ועל זה נאמר [דברים ז'] ולא תחנם, ובא הפירוש על זה לא תתן להם חן, כענין שאמרנו. ויש מרבותינו שלמדו מלא תחנם לא תתן להם מתנות חנם, והכל שורש אחד. ובירושלמי דעבודה זרה [פ"א ה"ט] אמרו לא תחנם, לא תתן להם חן בלא תעשה.
משרשי המצוה לפי שתחילת כל מעשה בני אדם היא קביעות המחשבה במעשים והעלות הדברים על שפת לשון, ואחר המחשבה והדבור בה תעשה כל מלאכה, ועל כן בהמנענו במחשבה ובדבור ממצוא בעובדי עבודה זרה תועלת וחן הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר מכל מעשיהם הרעים.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז ס"ה ע"א] כשאין נותנין להם מתנות חנם דדוקא למי שעובד עבודה זרה, אבל לא למי שאינו עובד עבודה זרה ואף על פי שהוא עומד בגיותו לאכול שקצים ורמשים ושאר כל העבירות כגון גר תושב, דמכיון שקבל עליו שבע מצוות מפרנסין אותו ונותנין לו מתנת חנם. ואמרו זכרונם לברכה [ערכין כ"ט ע"א] שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, ועוד אמרו זכרונם לברכה [גיטין ס"א ע"א] שמותר לפרנס עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. ויתר פרטיה מבוארים במסכת עבודה זרה. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה ושיבח עובדי עבודה זרה ומעשיהם זולתי בעניין שימצא שבח יתר מאד לאומתנו מתוך שבחם עבר על לאו זה, ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה, אבל ענשו גדול מאד כי הוא סיבה לתקלה מרובה שאין לה תשלומין, כי הדברים ירדו לפעמים בחדרי בטן השומעים וכל יודע דעת יבין זה".
מדבריו הבהירים משמע, דכתב לחלק בעניין פירנוס הגויים מפני דרכי שלום, בין גוי שאינו עע"ז שמותר לפרנסו, לבין גוי שעע"ז שאסור לפרנסו, ואין בכך מפני דרכי שלום כלל.
אמנם ראה בפסקי רבינו אביגדור צרפתי (פרשת ואתחנן סימנים שמ"ט – ש"נ), דביאר:
"ד"א לא תחנם. [דברים ז'] לא תתן להם מתנת חנם. וקצת קשה דאמרי' [גיטין ס"א ע"א] מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל, וכן תנן [חולין צ"ג ע"ב] שולח אדם ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכו. ופי' רשב"ם דלשכינו או למכירו שיעשה למתנתו גמול מותר".
וכך פסק בש"ע (יו"ד סי' קנ"א סעי' י"א): "אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו". ובנושאי כלים שם ביארו, דהיינו מתנת חינם שלא תצא לישראל מכך שום טובת הנאה, אך במקום שיש לישראל טובת הנאה כל שהיא, שהגוי יכיר לו טובה על מתנתו שרי, אפי' בגוי שעובד ע"ז, דאינו כמתנה אלא כמכירה ומותר.
וראה עוד בדרכי תשובה (שם ס"ק כ"ט), שהוסיף: "עי' בס"ח סי' תשמ"ו שכ' שיהודי שעשה לו גוי טובות כשזכרו צריך לומר עליו זכרונו לברכה עיין שם, ובסי' תתקפ"ב שם ועיי"ש עוד בסי' רנ"ז דיהודי ששלח נכרי למרחקים יכול לבקש רחמים עליו שישוב לשלום, שאם לא ישוב חי שמא יעלילו עליו וכו' עיין שם, ועי' בשו"ת חיים ביד סי' ל"א שנשאל ביהודי א' שיש לו גוי שהוא סוחר שלו ומרויח עמו ועושה לו טובה והוא חולה, אם הותר להישראל להתפלל עליו שיחיה, וגם ליתן צדקה בעדו לת"ח שילמדו לרפואתו, והשיב דהיתר גמור הוא, והביא ראיות מכמה מקומות עיין שם". עכ"ל. (אמנם הסי' הנזכר בשו"ת חיים ביד שהביא לא מצאתיו במקומו).
עפ"ז נראה דבדידן שרי ליהודי לתרום כסף לצורך שריפת הגוי, ואין בכך משום לא תחנם, משום דהגוי אינו וודאי עע"ז, וגם מעיד השכן היהודי שהוא האמין בבורא עולם, ובפרט במקום כזה שהוא שכן למשפחתו של המת הגוי, ובתרומתו הם יחזיקו לו טובה על כך, בוודאי שזה מותר.
העולה מן האמור
יהודי שדר בשכנות לגוי ויש לו היכרות טובה עימו, ואחר פטירתו של הגוי, ביקשו בני משפחתו ממנו שיתרום להם כסף, ע"מ שיוכלו לשרוף את גופת הגוי, נראה שאם כך הוא המנהג במדינתם ובמקומם ששורפים את גופות הגויים, דשרי ליה לתרום לכך, דקוברין מתי עכו"ם מפני דרכי שלום, וכאן זהו דרך קבורתם, ואין בזה חשש מצד איסור לא תחנם, מפני שמכירם ויחזיקו לו טובה על תרומתו, והוי כמכירה ולא כמתנה, ויהי רצון שנזכה להבטחת הנביא "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל" (ישעיהו כ"ו י"ט), במהרה בימינו אמן.