שאלה
האם מותר למלא קפה בכלי שעדיין לא הוטבל?
תשובה
כלים חד פעמיים ואף תבניות אינם צריכים טבילה.
קופסת של חברת קפה שמיועדת שמוכרים בשבילה שקית למילוי אם דרך רוב בני אדם לחזור ולמלאות בה צריכה טבילה, אך אם הדרך להשתמש בה פעם אחת אע" שהוא משתמש בה כמה פעמים אינה חייבת טבילה.
מקורות
הנה כפי הנראה כוונת השואל למה שמצוי באחת מחברות הקפה שמוכרים כמין שקית מילוי מיוחדת למילוי קופסת הקפה לאחר שתתרוקן, ויש לדון בזה מצד שבדרך כלל הקופסא נזרקת והוי ככלי עראי שאינם צריכים טבילה לחלק מהפוסקים אולם בנידון זה אולי נהפך לשימוש קבוע, ועל כך יבואר להלן ביריעה זו.
א – הקדמה
הנה מקור דין טבילה לכלים שנקנו מגויים ללא טבילה הינו משום 'געולי גויים' כלומר, שהשימוש של הגוי בכלי מטמא את הכלי. וכך הובא בגמ' ע"ז (עה, א) שמביאה משנה: "הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים את שדרכו להטביל יטביל, את שדרכו להגעיל יגעיל, ללבן באור ילבן באור". ובגמ' הובא הטעם ממה שאירע במלחמת מדין שכאשר ציווה אלעזר הכהן לאנשי הצבא שלקחו שלל מכלי מדין נאמר "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העפרת, כל דבר אשר יבא באש, תעבירו באש וטהר אך במי נידה יתחטא, וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים". (במדבר לא, פסו' כא – כג). ממה שנאמר "כל דבר" נלמד שהכשר כלי גויים הוא כדרך תשמישו של הכלי אם השתמשו בכלי בצונן הכשרו על ידי צונן, ואם בחמין הכשרו על ידי חמין, ואם בליבון הכשרו בליבון. (והגמ' בהמשך הסוגיא מבארת מדוע בכלי מדין הצריכו ליבון בלבד) על כל זאת נוסף בפסוק המילה "וטהר" כלומר, שתוסיף עליו טהרה אחרת והיא "במי נידה יתחטא" שיש להטביל את הכלי במים שהנידה טובלת שדינם בארבעים סאה. ויש להדגיש את מה שהביאו הראשונים ובהם רש"י והר"ן (שם) שלכאורה המילה "וטהר" מיותרת, שהרי מדובר בהכשרת כלי מאיסור, ולא בטהרה והיה מספיק לומר "תעבירו באש", אלא חייבים לומר שכוונת התורה במילה "וטהר" להוסיף טהרה אחרת על ידי טבילה. ובהמשך הגמ' מובא: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים במשמע דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפילו הכי בעי טבילה, והקשה רב ששת אם כן אפילו 'זוזא דסרבלא' כלומר, מספריים שגוזזים בהם בגדי צמר (רש"י שם ד"ה זוזא). גם בהם נצריך טבילה. והשיב לו רבה בר אבוה "כלי סעודה אמורים בפרשה". וברש"י פירש (שם ד"ה כלי סעודה) ז"ל, דהכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש ע"י האור אלא כלים של צורכי סעודה ובהנהו כתיב וטהר טבילה אבל זוזא דסרבלא לא. עכ"ל.
ובהמשך הסוגיא דנה הגמ' שם בענין כלי זכוכית שניקנו מהגוי שאולי נאמר שכלי מתכות דווקא אמורים בפרשה וברש"י ביאר (ד"ה כלי מתכות) דכתיב "אך את הזהב" ואם כן רק במתכת צריך טבילה מהתורה אבל בכלי זכוכית לכאורה הלוקחן מהגוי לא טבילה. והגמ' במסקנה דוחה שאין כל הבדל לענין טבילה בין כלי זכוכית לכלי מתכות, משום שגם כלי זכוכית ככלי מתכות דמיא לענין זה שגם אם נשברו ניתן לחזור ולהשתמש בהן על ידי התכה. ולפיכך גם אדם שלוקח מהגוי כלי זכוכית אסור להשתמש בו בלא טבילה.
ובהמשך הסוגיא שם בהגדרת הכלים שצריכים טבילה שיהיו כלי סעודה כלומר, כלים שנצרכים לצורך האכילה בסעודה וגם כלי שתיה בכלל ומביאה הגמ' ברייתא: 'תנו רבנן הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים דברים שלא נשתמש בהן מטבילן והן טהורים דברים שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והן טהורין דברים שנשתמש בהן על ידי חמין כגון היורות והקומקמוסון ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורין דברים שנשתמש בהן על ידי האור כגון השפודין והאסכלאות מלבנן ומטבילן והן טהורין'. ע"כ.
והנה להלכה נפסק שבין בכלי זכוכית ובין בכלי מתכות צריך טבילה כך מובא הרמב"ם (פי"ז מהל' מאכ"א הל' ג – ד) ז"ל: הלוקח כלי תשמיש סעודה מן העכו"ם מכלי מתכות וכלי זכוכית דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן במי מקוה ואחר כך יהיו מותרין לאכול בהן ולשתות, ודברים שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וצלוחיות וקיתוניות מדיחן ומטבילן והן מותרות, עכ"ל. וכן מובא בשו"ע (הל' הכשר כלים יו"ד סימן קכ סעי' א) ז"ל: הקונה מעכו"ם כלי סעודה של מתכות או של זכוכית או כלים המצופים באיבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה. עכ"ל.
ב – חומרת האיסור
ובעצם הדין אי טבילת כלים מהתורה או מדרבנן מבואר בדברי הרמב"ם (שם) שהוא מדרבנן וז"ל, טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם ואח"כ יותרו לאכילה ושתיה אינן לענין טומאה וטהרה אלא מדברי סופרים, ורמז לה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ומפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי עכו"ם לא מידי טומאה, שאין לך טומאה עולה על ידי האש. עכ"ל. אך הרשב"א (ח"ג סי' רנה) כתב שאף לרמב"ם הוי מהתורה. שאף שאמר שהוי "מדברי סופרים" אח"כ כתב "מפי השמועה" שהכוונה בזה דהוי מהתורה. אולם למעשה ישנה מחלוקת ראשונים אי טבילת כלים מהתורה או מדרבנן. רש"י על התורה (שם פסו' כג) כתב שטבילת כלים מהתורה שכתב על הפסוק "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" וז"ל, כגון כוסות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור. ע"כ. (אומנם נראה מדברי הגמ' לעיל שכלי זכוכית מדרבנן מכך שלא הוזכרו בכלי מדין) אולם דעת הרמב"ן (שם) שהוא מדרבנן שלטעמו לשון התורה "תעבירו" אינו לשון טבילה אלא כיבוס ושיפשוף מהחלודה שבו. ועוד שהרי מדינא לא מועיל לכלים שתשמישן בצונן טבילה כזו להכשירם מהאיסור הבלוע בהם. אולם למרות הדעות בזה לכאן ולכאן. להלכה רוב הפוסקים נקטו שהוא מהתורה וכן כתב הבן איש חי (שנה ב' פרשת מטות אות ב') וזה לשונו: אפילו כלי סעודה אינם צריכים טבילה מהתורה אלא רק כלי מתכות דכתיב זהב וכסף אבל כלי חרס וכלי עץ ואבן אין צריכים טבילה ואמנם חז"ל תקנו טבילה לכלי זכוכית מפני שהן דומין קצת לכלי ברזל וכו', ויש אומרים דגם כלי מתכות טבילתן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וסברא ראשונה עיקר דסבירא ליה כלי מתכות דאורייתא, עכ"ל. וכך הוכיח מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (קול צופייך חיי שרה תשס"ב) מדברי השו"ע (יו"ד סי' קכ סעי' יד) שמי ששולח את בנו קטן שהוא פחות מבן י"ג להטביל כלים לא עולה טבילתו אלא אם כן גדול עומד על גביו. מוכח שדין טבילה מהתורה דאי מדרבנן נימא אף שאין גדול עומד על גביו.
והנה נראה שכלי שתיה הינם ככלי סעודה כמו שמבואר בדברי הברייתא בגמ' לעיל שהביאה דין כוסות וכן בדברי הרמב"ם שכתב 'לאכול ולשתות'. וכן הובא בפוסקים שכלי שתיה שנלקחים מנכרי הוי ככלי סעודה ממש שצריכים טבילה. וכ"כ בדרכי תשובה (סי' קכ סק"ט) בשם הלבוש וכ"כ המחזור ויטרי (הל' פסח אות ח) וכ"כ ספר האורה (ח"א סי' פב וח"ב סי' כא).
ג – כלי זכוכית
אמנם בטבילת כלי זכוכית מבואר מדברי הגמ' בע"ז לעיל שהוי דרבנן שהואיל ונשתברו יש להם תקנה ע"י התכה "ככלי מתכות דמיא" אך דינם מגזירת חכמים בלבד. וכן דעת האשכול (ח"ג הל' לוקח כלי תשמיש מן הגוי אות יט) ז"ל, כלי זכוכית דיש להם תקנה בהתכה כמתכות צריכין טבילה, וחזי לן דמדרבנן צריכין טבילה עכ"ל. וכן דעת התוס' הרא"ש והמאירי בסוגיא דע"ז (עה, ב). וכ"כ הכנה"ג (יו"ד סי' קכ בהגהות ב"י אות לג) וכן כתבו הרבה אחרונים ובהם הבן איש חי (שם). וכ"כ הפת"ש (יו"ד סי' קכ ס"ק יד) וכ"כ הזבחי צדק (שם ס"ק פ"ג). וכ"כ הערוך השולחן (קכ, סעי' כד) ובשו"ת שלמת חיים (ח"ב סי' ט). ובשו"ת שאגת אריה (סי' נו – נז). והנה למרות שרוב הפוסקים צידדו להלכה בזה שכלי זכוכית דין טבילתם מדרבנן מיעוטם צדדו שטבילת כלי זכוכית הינה התורה. כן כתב המאמר מרדכי (או"ח סי' שכג) שאין לחלק בין כלי מתכות לכלי זכוכית. וכן כתב מרכבת המשנה (סו' הל' טומאה וטהרה בקונ' אחרון ענף ד' אות יג) שלשיטת תוס' טבילת כלי זכוכית הוי מהתורה, עכ"ד. אולם כאמור רוב הפוסקים נטו לומר שהוי מדרבנן זאת מפשטות הסוגיא שהסמיכוהו על קרא דמלחמת מדין.
כלי פלסטיק
והנה בדין טבילת כלי פלסטיק נחלקו האחרונים, בשו"ת מבית לוי (ניסן תשנ"ו) כתב שאין להטביל כלי פלסטיק כלל וכתב דכן ידוע בשם מרן החזו"א וכן מנהג העולם. וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' לז) וכן דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (מאסף "לתורה והוראה" חוברת א' עמ' 11) וכ"כ בשו"ת באר משה (שטרן ח"ב סי' נב) דכלי פלסטיק הוי ככלי גללים וכלי אבן שאינם צריכים טבילה כלל. וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' קסג אות ב) וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (קול צופייך חיי שרה תשס"ב) וטעמו שעיקר גזירת חז"ל הם בדברים שיבואו להשתמש בהם בלא טבילה שמהתורה דין טבילה היה רק על זהב, כסף, נחושת, מתכת. וחז"ל הוסיפו רק כלי זכוכית (ע"ז שם) שככלי מתכות דמיא בכך שיבואו להתיכם ולהשתמש בהם מחדש. אולם כלי פלסטיק אם נתיכם במציאות ייהפכו למים ואי אפשר יהיה להשתמש בהם וכן לגבי כל כלי חד פעמי העשוי מחומר פלסטיק שאינו טעון טבילה, עכ"ד. ולדעת הגר"מ אליהו (קול צופייך, חשוון תשס"ה) כלי זכוכית טעונים טבילה עם ברכה. ועיין בשו"ת מלמד להועיל (ח"ב סי' מט) שכתב להצריך טבילה בכלי פלסטיק לא ברכה. ודעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) שכל דבר שמכשיר לאכילה מיידית דינו כ'כלי סעודה' כן הדבר לגבי מיקסר, מטחנת בשר המיועדת לחיתוך בשר 'מבושל' שמיועדת להכשרת מאכל הנאכל עכשיו. אך אם מיועדת לחיתוך בשר שאינו מבושל אינה שונה מזוזא דסרבלא – מספריים לחיתוך צמר, או סכין של שחיטה שלא צריך טבילה שאינם ככלי סעודה מחמת כך שאינם באים במגע ישיר עם האוכל. וכן הדין לגבי מכונה לחיתוך לחם שחייבת בטבילה מהטעם הנ"ל, ובכל אלו הדין שצריכים טבילה בברכה על כל חלק בנפרד ואף שבמיקסר למשל הסכין שישנו בתוכו בטל לגבי רוב הכלי, מכל מקום כיון שעיקר שימוש הכלי לצורך הסעודה נעשה בחלק הצריך טבילה שהוא הסכין ולכן הסכין צריך טבילה עם ברכה, עכ"ד. אך לגבי מטחנת קפה דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (קול צופייך, שם) שיש להטבילו בלא ברכה שאינו נחשב ככלי סעודה ממש משום שאינו ראוי עדיין לשתיה אחר הטחינה עד שיתן עליו מים חמים בכדי להכשירו לשתיה, ואף שיש חשש במיקסר או מטחנת בשר שיתקלקלו מחמת שייכנסו מים לתוך נקודת החשמל בהם אין לחשוש לכך ויוכל להטבילם על ידי הדבקת פלסטר במקום נקודת החשמל, או יטבילם על ידי הכנסת והוצאת המכשיר בזמן קצר שאז לא ייכנסו לתוכם מים, עכ"ד. וכן דעת החלקת יעקב (ח"ב, סי' סא) והמנחת יצחק (ח"ב, סי' עב) שכתבו שיש לטבול את אף את החלק החשמלי בכלי על ידי דבר לח שעל ידי לחותו ייצור חיבור למי המקווה ולא יהיה בחשש חציצה אולם דעת השב יעקב (סי' לא) שמכשיר אכילה חשמלי המחובר לקרקע שאינו נחשב לכלי כיון שהפעלתם היא רק על ידי החיבור לקיר. אינם נחשבים לכלים. ובשו"ת אגרות משה (יו"ד סי', נז) כתב עיצה, שיטביל את כל הכלי חוץ מהחלק החשמלי שיכול להתקלקל, ולכן את אותו החלק ישאיר מחוץ למים. והטעם לכך הוא, שהחלק החשמלי אינו נחשב לכלי, והוא עצמו פטור מהטבילה, ולכן אפשר להשאירו מחוץ למים, עכ"ד.
ועיין בספר אור לציון (ח"א סי' כד) שכתב שאף צנצנות ממתכת או זכוכית העשויות לשימוש חד פעמי אינן צריכות טבילה אף שמשתמש בהן שימוש קבוע, עכ"ד.
כלים חד פעמיים
ויש לומר שזה פשוט שתבניות חד פעמי אינם צריכים טבילה, זאת לפי הנלמד לגבי הגדרת כלים לגבי טומאה. כי הובא בזה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' לב אות א) שהביא שלמרות שנחלקו הפוסקים אם לומדים דין טבילה לכלים מטומאת כלים, מכל מקום אף לפי הגידולי הטהרה (סי' יז) שכתב שאין למדין מטומאה לפטור מטבילה דלא כשב יעקב שלמד לפטור טבילת כלים מטומאה, ושם באותה תשובה דן הגידולי טהרה ביורות שמבשלים בהן יי"ש שיש להקל בהם לענין טבילה, וטעמו שם שכיון שאומרים האומנים שאם משהין היי"ש בכלים אלו הוא מתקלקל, אם כן לא ראויים לכלי תשמיש, ואף שאף תשמיש עראי אסור בלא טבילה כל זאת דווקא כאשר הוא ראוי לתשמיש קבע, אבל אם אינו ראוי לתשמיש קבע כמו ביורות, פטור מטבילה, והביא הגידו"ט ראיה לזה מגרוסיות של זית בכלים פי"ב, שטהורין מפני שהן ממרין, ופירש הראב"ד שנותנין טעם מר במאכל והוי ככלי המחוסר מלאכה, עכ"ד. והוכיח המנחת יצחק מדבריו של הגידולי טהרה שודאי אין כוונתו להפקיע כלים אלו מקבלת טומאה, אלא כוונתו ללמוד משם שאין לכלי זה שם כלי אף לענין טבילת כלים ורק מצד מנהג 'שכבר נהגו' להפטר בזה אין למחות בידם שבזה יש לסמוך על מה שמצאנו לענין טומאה שלא נחשב כלי שאי אפשר להשתמש בו בתשמיש קבוע, מלבד שגם אין מיועד לכך. ולמד המנחת יצחק היתר לתבניות חד פעמיות שעשויות מאלומניום שבהם אין משהין המאכל, וגם אופין רק פעם אחת בלבד, ואף שלפי הגידולי טהרה בכלי שראוי לשימוש רב פעמי משמע שבזה יש סברא לחייבו טבילה שלא למדין מטומאה. (ואף ביורות כתב שיש לסמוך על המנהג שלא לטבול) מכל מקום בזה אפשר לצרף את סברת השב יעקב שפוטר, ויש לסמוך על המנהג אף לכתחילה וכתב המנחת יצחק שכן עמא דבר, עכ"ד.
ואף לענין קידוש מצאנו בדברי המנחת יצחק שלמד שכוס של נייר חד פעמי אינה חייבת בקידוש. כפי שמובא בדבריו בשו"ת מנחת יצחק (ח"י) שכתב שיש לדמות הדברים לדבריו של הגידולי טהרה הנ"ל, שכל דבר שאינו ראוי לשימוש קבוע אינו נחשב כלי ואף לענין קידוש. [אמנם לענין קידוש לא נפסק כן] והביא שם שכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' קט"ו) מטעם שאין על כלים אלו דין מקבלים טומאה מכיון דעומדים להזרק, וכמבואר במשניות (כלים פרק ט"ז מ"ה ובר"ש שם) וברמב"ם (הל' כלים פ"ה ה"ז) דבחושב לאכול מה שבתוכו ולזרקו טהור, והוא הדין דאין עליהם שם כלי לענין טבילת כלים. ומנהגם של ישראל תורה. ועיין מ"ש בשולי הגליון שם דאף שאפשר להשתמש כמה פעמים אם רצונו בכך, הא כיון דאין דרך כלל להשתמש בהם פעמיים דמי שפיר להא דתנן בכלים שם, ואינו מקבל טומאה, עכ"ד.
הרי מבואר שאף בכלי שאפשר במציאות להשתמש בו כמה פעמים אם אין תכונתו לכך הרי הוא פטור מטבילה כפי שכתבו בזה החלקת יעקב והשב יעקב, ובכלי שגם במציאות אי אפשר להשתמש אף החולקים יודו שנפטר מטבילה, ועיי"ש במנחת יצחק שהביא עדות משו"ת שרגא המאיר (חלק ב' סי' מ"ט אות א') שהוא בעצמו דיבר פנים אל פנים עם כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זללה"ה מזה ואמר לו שכן ציוה שלא לעשות קידוש בכלים העשוים מנייר עיין שם, עכ"ד. וכן כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' לט) לענין כוס של קידוש מנייר שאין לקדש בו, אלא אם אין לו כוס אחר, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (קול צופייך חשוון תשס"ה) שכלים מאלומיניום או אפי' כוסות או מגשים של מתכת חד פעמי לא צריכים טבילה. אבל מגשים של תנור אפיה, או מגשים ממתכת שמגישים בהם פירות צריכים טבילה, עכ"ד, וכתב שם עוד שאע"פ שמשתמש בהם מספר פעמים אינו צריך טבילה שהוא עשה אותם לכלי, כלומר שאזלינן בתר מה שרך בני אדם להשתמש בו מספר פעמים.
ומצאנו שהאגרות משה לשיטתו בטבילת כלים שפטור, כמו שהובא במאסף 'לתורה והוראה' (חוברת ב' עמ' 40) שלמד מדברי הרמב"ם (ריש פ' כ' מכלים) שכתב שכלים העשויים מלפת ואתרוג ודלעת יבשים טהורים, כיון שאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט. ומשמע שכיון שאי אפשר מצד המציאות להשתמש בהם זמן רב לכן טהורים אבל אם שייך להשתמש בהם זמן רב למרות שתכונתם אינה לכך מצד שהם זולים כמו כלים חד פעמיים שעשויים להזרק, יתכן שלענין טומאה טמאים אך ודאי שלגבי טבילה פטורים מן הדין, עכת"ד.
העולה לדינא
כלים חד פעמיים ואף תבניות אינם צריכים טבילה.
קופסת של חברת קפה שמיועדת שמוכרים בשבילה שקית למילוי אם דרך רוב בני אדם לחזור ולמלאות בה צריכה טבילה, אך אם הדרך להשתמש בה פעם אחת אע" שהוא משתמש בה כמה פעמים אינה חייבת טבילה.