שאלה
מי שצריך להתפלל מוקדם שחרית (לפני עלות השחר?) מתי יניח תפילין לפני או אחרי ישתבח?
תשובה
אם נזדמן לו תפילין – בין הפרקים בפסוקי דזמרה יכול להניח ולברך עליהם.
בין פסוקי דזמרה לישתבח או בין ישתבח ליוצר – יניח ויברך אחרי ישתבח
בין קדיש לברכו – יניח אחרי ברכו ויברך
בברכות קריאת שמע או בניהם – ימתין לבין הפרקים יניח ויברך.
לפני סוף ברכת גאל ישראל – לאשכנזים יניח ויברך, לספרדים יניח בלי ברכה
בין גאל לשמונה עשרה – יניח בלי ברכה ואחרי שמונה עשרה ימשמש בהם ויברך.
מקורות
כתב השו"ע סימן נג סעי' ג' "אין לברך על עטיפת ציצית, בין פסוקי דזמרה לישתבח, אלא בין ישתבח ליוצר".
כתב המשנ"ב בס"ק ה' "אין לברך – אפילו אם לא היה לו טלית עד עתה ואף שהוא בין הפרקים מ"מ כיון שהברכה קאי על פסוקי דזמרה אין ראוי שיהא הפסק בינם לבין ברכה אחרונה דידהו דהברכה ראויה להיות סמוך להמצוה אבל מקודם לזה בפסוקי דזמרה עכ"פ בין הפרקים יניח הטלית ויברך ומכ"ש לענין תפילין דמותר לברך עליהן בין הפרקים ובפרט אם הוא ברבים ומתבייש לישב בלי טלית ותפילין".
וכתב הבה"ל ד"ה "אין לברך – עיין במ"ב במה שכ' לענין בין הפרקים הוא מחידושי רע"א בשם הלבוש ואף שלבסוף כתב דצ"ע לדינא וכן בח"א כתב דטלית יניחנו בלי ברכה עד לאחר ישתבח שימשמש בו ויברך עיין בספר ברכי יוסף וכן בספר מגן גבורים שהסכימו כן לדינא כי מצאו תשובה מפורשת להרמב"ם בענין זה א"כ לפ"ז פשוט דכ"ש ברכת אשר יצר דמותר לברך בין הפרקים עכ"פ ועיין בח"א שמסתפק בזה ע"כ מי שהוצרך לנקביו באמצע הפרק של פסוקי דזמרה והלך ועשה צרכיו נוטל ידיו ויגמור הפרק של פסד"ז ויברך אשר יצר ויניח הטלית ולא יברך עליו וכמו שנתבאר בסימן ח' סי"ד ובמ"ב שם ויניח התפילין ויברך עליהן דכיון שאינו רשאי לילך בבהכ"ס בתפילין אידחיא ליה הברכה ראשונה וכמו שנתבאר לעיל בסימן כ"ה במ"ב ס"ק מ"ז".
כתב הכה"ח בס"ק ז' "והוא הדין בין מזמור למזמור. מהר"י בנימין, והביאו מהר"י זיין בתשובה בספר גינת ורדים חלק אורח חיים כלל א' סימן נ"א, יד אהרן בהגהות בית יוסף, ברכי יוסף אות ד'. ומהר"א הלוי שם בסימן ב"ן כתב דהיינו דוקא בנאנס לצרכיו אבל אם לא נאנס לצרכיו ונזדמן לו ציצית ותפילין ראוי לו שלא ללבשן ולברך עליהן בתוך פסוקי דזמרה אלא בין ישתבח ליוצר יעו"ש. והביא דבריו הברכי יוסף שם וכתב עליו וז"ל והפריז הרב בהוראה זו ופוק חזי בתשובות הרמב"ם בספר פאר הדור הנדפס מחדש סימן קמ"ז שפסק להפך וז"ל מי שנזדמן לו טלית ותפילין והוא עומד בפסוקי דזמרה אם מותר לו ללבשם ולברך עליהם, תשובה אין שום איסור בברכה על ציצית ותפילין בתוך המזמורים שאין הפסקה כזאת בפסוקי דזמרה אסורה ואינה תפלה ולא קריאת שמע עד שיאסור הפסקה כזאת עכ"ל. נמצא לפי זה דשלש מחלוקות יש בדבר הזה, דלסברת הרמב"ם מותר להפסיק לברך על טלית ותפילין בתוך פסוקי דזמרה ומשמע מדבריו דאפילו אם הוא באמצע המזמורים, ולסברת מהר"י בנימין דוקא בין מזמור למזמור, ולסברת מהר"א הלוי דוקא אם נאנס לצרכיו אבל נזדמן לו ציצית ותפילין ראוי שלא ללבשן ולברך עליהם אלא בין ישתבח ליוצר, וכן משמע מסתמיות דברי מרן ז"ל דלא יש חילוק ואין לברך עליהם כי אם בין ישתבח ליוצר כמו שכתב כסא אליהו אות ג', ובסידור בית עובד אות ט', ויפה ללב אות ג', ודלא כמו שכתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ד', וכן משמע מטעם שנתן המגן אברהם והאחרונים שכתבנו לעיל אות ה' דאין חילוק בין מזמור למזמור לאמצע המזמור אלא החילוק הוא בין ברוך שאמר לישתבח ובין ישתבח ליוצר כיעו"ש, וכן משמע מדברי רבינו זלמן אות ג' יעו"ש, וכן כתב הערך השלחן אות א', ותימה על הברכי יוסף שכתב על הגינת ורדים שהפריז בהוראה זו, ועיין זכור ליצחק הררי סימן ח' שתמה גם כן על הברכי יוסף יעו"ש. ולא דמי למה שכתב מרן בסימן ס"ו סעיף ב' דבין הפרקים מפסיק להניח ציצית ותפילין, דהתם שאני מפני שהם צורך קריאת שמע שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו כמו שכתב בית יוסף בשם שבלי הלקט אבל אינם לצורך פסוקי דזמרה, ועוד דהכא אפשר להניחם בין ישתבח ליוצר שהוא קיל טפי לא כן התם דלא יש מקום אחר, ואפילו לדברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל דצריך להניחם קודם פרשת התמיד הכא כיון דכבר עבר הזמן ולא עשה המצוה כתיקונה אין לו להפסיק בפסוקי דזמרה, ועל כן יש להחמיר מי שלא היה לו ציצית ותפילין ונזדמן לו אחר ברוך שאמר שלא ללבשן ולברך עליהם כי אם בין ישתבח ליוצר. וכן מה שכתב שם הגינת ורדים במי שנצרך לנקביו בתוך פסוקי דזמרה דיטול ידיו ויברך אשר יצר, נכון הוא שלא להפסיק ולברך כי אם אחר ישתבח כמו שכתבנו לעיל סימן נ"א אות כ"ח".
כתב הרמ"א "(וע"ל סי' נ"ד סעיף ג'). הגה: מיהו הש"צ, אם לא היה לו טלית תחלה, יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח, כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח, ולא יפסיק (כל בו סי' ה')
וכונתו לדברי השו"ע סי' נ"ד סעי' ג' "המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק".
וע"כ כתב המשנ"ב שם בס"ק ז' שכוונת הרמ"א "בין ישתבח ליוצר – כ"ז הוא דוקא אם לא היה לו מקודם דאל"ה גם זה אסור וזהו שציין רמ"א ועיין לקמן וכו'", כלומר דכל מה שהותר לברך הינו היכא דלא היה לו קודם ונראה שה"ה אם לא יכל לברך קודם שלא הגיעה זמנה.
ב
כתב השו"ע סי' ס"ו סעי' ב' "אם שכח להניח ציצית ותפילין, יכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם. הגה: וי"א שלא יברך עליהם עד אחר התפלה, והכי נהוג לענין טלית".
כתב המשנ"ב בס"ק ט"ו "בין הפרקים – ואם נזדמן לו באמצע הפרק ישהה מלהניחם עד בין הפרקים כדי שיהיה יוכל לברך עליהם. וה"מ אם נזדמן לו באמצע ברכת יוצר אור או אהבה רבה אבל אם נזדמן לו תפילין באמצע ק"ש יניח תיכף כי כל תיבה ותיבה של ק"ש מצוה שיהיה עליו תפילין. וההנחה תהיה בברכה [פמ"ג]".
ג
כתב השו"ע סימן סו סעי' ח' "צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל, רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז, ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל, אבל טלית לא יניח אז. ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו לו טלית ותפילין, מניחם, ולא יברך עליהם עד אחר תפלה".
וביאר המשנ"ב בס"ק מ"א "מניח אז – דתפילין יש להם שייכות לק"ש ותפלה טפי מציצית", וכתב הכה"ח בס"ק ל"ד ביתר ביאור "משום דעיקר קריאת שמע ותפלה שייכי בתפילין כדאמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ותפלה נמי כדאמרן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, אבל ציצית שאינו אלא חובת טלית שאם אין לו טלית פטור מציצית ויכול לקרות קריאת שמע בלא ציצית ודאי דהויא הפסקה. בית יוסף בשם התוספות והמרדכי, לבוש, עולת תמיד אות י"ז, רבינו זלמן אות י"א".
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ב לגבי הברכה "עליהם – והפר"ח חולק וס"ל דכיון דשרי להניח תפילין בין גאולה לתפלה יכול לברך ג"כ ולא מיקרי הפסק וכן פסק בספר אבן העוזר אמנם הדה"ח והח"א ושאר הרבה פוסקים העתיקו כולם דברי השו"ע להלכה".
ואם נזדמן לו לפני שאמר גאל ישראל כתב המשנ"ב בס"ק מ"ה "מניחן – שאין הנחת התפילין ולבישת הטלית הפסק שהרי אפילו יכול לקרות ולעסוק במלאכתו בעוד שהוא קורא וכדלעיל בסימן ס"ג ס"א:
והיכא שמניח לפני שסיים הברכה כתב הרמ"א "וי"א שקודם גאל ישראל יברך על התפילין, והכי נהוג (מרדכי ותוספות והגהות מיימוני מהלכות קריאת שמע)" וביאר המשנ"ב בס"ק מ"ז "יברך וכו' – נראה פשוט דכאן אסור לומר ברוך שם כבוד וכו' שנוהגין לומר אחר ברכת על מצות גם נכון שלא יברך בזה כ"א ברכה אחת להניח דבלא"ה הרבה פוסקים סוברין כן וכנ"ל בסימן כ"ו עי"ש", וכתב בס"ק מ"ח "והכי נהוג – ומוכח מדברי האחרונים דהכי קי"ל".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ז "וכן כתב הלבוש וסולת בלולה במקור חכמה אות ז' ורבינו זלמן אות י"א וחיי אדם כלל ך' אות ד'. וזהו לפי מנהגם אבל אנחנו אין לנו אלא כפסק מרן ז"ל בשלחן ערוך כיון דברכות אינם מעכבות ויכול לברך אחר כך כמו שכתבנו לעיל הטעם בסימן כ"ה אות מ"ט יעו"ש, וכן כתב מאמר מרדכי אות י"א, סידור בית עובד שם. ועיין מה שכתבנו לעיל אות י"ד".
ולמעשה כתב מרן הרב במאמר מרדכי לימות החול פ"ח סעי' ק"ה "אם לא היו לו תפילין:
• נזדמנו לו בין "ישתבח" לקדיש – יניחם בברכה.
• אם נזדמנו לו בין קדיש ל"ברכו" – ימתין עד לאחר עניית "ברכו".
• אם נזדמנו בתוך ברכות קריאת שמע – יניחם בין הברכות.
• בין "גאולה" לתפילה – יניחם בלי ברכה, ויברך עליהם לאחר תפילת שמונה עשרה".
העולה
אם נזדמן לו תפילין – בין הפרקים בפסוקי דזמרה יכול להניח ולברך עליהם.
בין פסוקי דזמרה לישתבח או בין ישתבח ליוצר – יניח ויברך אחרי ישתבח
בין קדיש לברכו – יניח אחרי ברכו ויברך
בברכות קריאת שמע או בניהם – ימתין לבין הפרקים יניח ויברך.
לפני סוף ברכת גאל ישראל – לאשכנזים יניח ויברך, לספרדים יניח בלי ברכה
בין גאל לשמונה עשרה – יניח בלי ברכה ואחרי שמונה עשרה ימשמש בהם ויברך.