שאלה
האם מה שנאמר לאדם שעבר את גיל 20 ולא התחתן "תיפח עצמותיו " בר מינן, אם אני יתארס לפני אצא מקללה זו ?
תשובה
טוב לעשות את לפחות את אירוסין לפני גיל עשרים – ומועיל שלא יאמר עליו הקב"ה ח"ו תיפח.
מקורות
במשנה במסכת אבות (פרק ה משנה כא) מובא: "בן שמונה עשרה לחופה". הב"ח (חושן משפט סימן ז בס"ק ג) ביאר הטעם "ושכלו שלם לירד לעמקו של דין לזכות ולחובה, ומטעם זה אמרו חז"ל (אבות פ"ה מכ"א) בן י"ח לחופה, אבל לגבי עדות דאינו מעיד אלא מה שראה ושמע – סגי בי"ג שנה"
איתא בגמ' קידושין דף כט עמוד ב "משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא, א"ל: כשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, חזייה דלא פריס סודרא, א"ל: מאי טעמא לא פריסת סודרא? א"ל: דלא נסיבנא. אהדרינהו לאפיה מיניה, א"ל: חזי, דלא חזית להו לאפי עד דנסבת. רב הונא לטעמיה, דאמר: בן עשרים שנה ולא נשא אשה – כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא: כל ימיו בהרהור עבירה. אמר רבא, וכן תנא דבי ר' ישמעאל: עד כ' שנה, יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו", וא"כ אם זה מדין הרהור א"כ זה שנתארס אין לו הרהור כ"כ.
וביאר המהרש"א "אמר שהקב"ה מצפה כו' כדאמרינן ביבמות כל שאינו מקיים פ"ו כאילו ממעט הדמות ואמר תיפח עצמותיו לפי שג' שותפין באדם ומאביו נבראו העצמות כדאמרינן במס' נדה וזה שאינו מקיים פ"ו וממעט הדמות מהעצמות במדה זו תיפח עצמותיו". ובערוך השולחן אה"ע סי' א' סעי' י"ב ביאר "וזהו מדה כנגד מדה דמהאב נבראו העצמות וזה שאינו עוסק בפו"ר וממעט העצמות לפיכך תפח עצמותיו [מהרש"א] וכופין אותו לישא אשה כדי לקיים מצוה פו"ר".
ואיתא בגמ' כתובות דף סב עמוד ב על רבי "אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב. אחלפוה קמיה, אמר להו: ניהוו שית שנין. אחלפוה קמיה, אמר להו: איכניס והדר איזיל. הוה קא מכסיף מאבוה א"ל: בני, דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב: תביאמו ותטעמו, ולבסוף כתיב: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ופרש"י "פסקו ליה תרתי סרי שנין – קודם שיכנוס", משמע שאם התארסו אין דין תיפח כי אחרת למה לא כנסה קודם.
הלכה זו הביא הרמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ב "ומאימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה, וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה", וראה בנו"כ איזה מצות עשה הוא מבטל.
כתב השו"ע אה"ע סי' א' סעי' ג' "ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה" וכתב הרמ"א "ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה". כלומר שלא כופין להינשא בגיל עשרים (ראה ערוך השולחן סעי' כ"א שזה הולך גם על זה) מכל מקום משמע שדווקא אם אינו רוצה להתחתן אז הוא בכלל עובר על עשה וכו' אבל אם רוצה להתחתן ולא מצא את המיועדת לו או שנתארס מועיל לו.
וכן כתב הפת"ש בס"ק ה' "נהגו שלא לכוף. כ' בר"י דכ"כ מהרש"ל ביש"ש פ' הבע"י סימן מ' אבל בס' קרית מלך רב בביאורו פט"ו דאישות כתב דכל ב"ד שאינו כופה ע"ז לאו שפיר עביד ואין להשגיח במנהג. וכ' עוד במהריק"ש דקדק לשון המחבר ואינו רוצה לישא כו' דמשמע שאם רוצה אלא שמתעכב עד שימצא זיווג נאה או לסבה אחרת לא כייפינן ליה. ומ"מ יראה דאין להתאחר מפני סבה שחוץ מגופו אלא עד עשרים וארבע (ע' קידושין דף ל') ע"ש".
והנה אחד מנכדי מרן הרב זצ"ל נפגש עם המיועדת לו ואמר להם מרן הרב להזדרז לעשות את אירוסין לפני גיל עשרים, ואכן לילה קודם עשו את אירוסין.
• ויש לציין לדברי התשובות והנהגות ח"ד סי' ער"ה "אכן בזמננו שהפריצות ברחוב מושך בחורי ישראל להרהורי עבירה הקשים מעבירה, נראה דאף שבעוסק בתורה פטור ממצות פריה ורביה מ"מ לא שרי ליה לעבור איסור דהרהורי עברה ח"ו, ולכן ראוי להורים להקדים נישואי הבן לפני עשרים ככל האפשר אף שעוסק בתורה, וכ"ש אם יצא לעבודה והוא ברחוב דחייב מדינא להנשא, ומקיימין בזה מצוה רבה בזמנה. ואין להם להורים לפטור עצמם מחמת קשיים, שהרי בלאו הכי יזדקקו אחר כך לכך, ומוטב להו להקדים לקיים חובתן כהלכה ואז זכותן כה"ג רב מאד ודו"ק היטב בזה" [, ועיי"ש מה שכתב גם למי שלומד שעליו להקדים לפני עשרים ועיין עוד בזה בלבוש סעי' ד' יש"ש קידושין פ"א סי' נ"ז ח"ח ספר מצות קצר מצווה מ"ג שבט הלוי ח"ג סי' קע"ג]
העולה
טוב לעשות לפחות את אירוסין לפני גיל עשרים – ומועיל שלא יאמר עליו הקב"ה ח"ו תיפח