שאלה
האם מותר לבשל בזה ביום טוב (אם נשים שעון שבת) יש בעיה של לעשות צורה ביום טוב באוכל?
תשובה
העולה לדינא, אסור להשתמש במכשיר להכנת קרפ/בלינצ'ס 20920 Russell Hobbs ראסל הובס ואף ע"י שעון שבת ביום טוב.
מקורות
מעיון במפרט של המכשיר עליו נשאלה השאלה, נראה כי עולות כמה שאלות האחת היא התקן נורת ביקורת ונורת מצב מוכן שקיים במכשיר, התקן זה מופיע לרוב במכשירים מסוג זה, דבר נוסף שנפוץ במכשירים אלו הוא התקן תרמוסטט שמווסת את החום במהלך השימוש. בתשובתנו נתייחס לשאלות אלו וכן לעצם הפעלת מכשירים חשמליים על ידי שעון שבת ושאלות נוספות. (מלבד הבעיה של עשיית צורה באוכל ביום טוב שהוא נושא נפרד).
ראשית, יסוד המחלוקת הקשורה להיתר השימוש בשעון שבת בשבת שהשלכותיו נוגעות גם לשימוש ביום טוב כפי שנבאר לקמיה, הוא בדברי השו"ע (או"ח סי' רעז סעי' א) ז"ל, נר שמונח אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת וכתב הרמ"א ז"ל, אבל לנעול הדלת כנגדו מותר. ובמשנה ברורה (סק"ד) ביאר, שבזה אינו עושה כלום לא מכבה ולא מבעיר, עכ"ד. ובשמירת שבת כהלכתה (פי"ג סעי' כ' הע' צ') התיר לפי דברי הרמ"א אלו שימוש בשעון שבת הפועל על ידי לחיצת סיכות, שכיוונוהו מערב שבת להפסיק את זרם החשמל בשעה מסויימת, שמותר לשנות את השעות בו בכדי שיפסיק את פעולת החשמל מאוחר יותר, וההיתר לדעתו הוא ממש כמו נועל את הדלת בפני נר שאינה פעולה אסורה שהוא ממשיך מצב קיים כך בהארכת פעולת שעון שהוא מרחיק את הדבר המונע את המשך זרם החשמל, עכ"ד. ויש להדגיש שכל היתרו של השש"כ הוא דווקא בשינוי הזיזים לאחר פעולת השעון ולא להקדים כמבואר להדיא בשש"כ (שם) ויש לציין שבספר אורחות שבת (פכ"ט הע' כו) כתב, שלמעשה הגרש"ז זצ"ל הורה להמנע מהארכת פעולת שעון שבת בשבת אם לא כשיש לכך צורך גדול.
ונראה שעצם דבריו השש"כ להתיר שימוש בשעון שבת לאחר את שעת הכיבוי, הם לשיטתו בזה במק"א (במנחת שלמה ח"א סי' יא) לענין חיבור זרם החשמל בשבת שהוי רק גרמא ואסור רק מדרבנן שהמכשיר החשמלי חשוב כלי בלא חיבור הזרם בתוכו וכאשר מחבר את הזרם הוא רק מעמידו על תכונתו ולכן מותר. עכ"ד. ממילא השימוש בשעון נחשב גרמא דגרמא ולכן יש להתיר לדעתו.
למרות דבריו של הגרשז"א בזה רבו האוסרים בשימוש בשעון שבת בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' מז אות ד) כתב לאסור בזה שנחשב הדבר כמלאכה גמורה. וכ"כ הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק גרמא פט"ז אות א) לאסור בזה וכתב שהטעם בזה שכיון שתכונת השעון לפעול בצורה כזו של הדלקה לפי שעות מסויימות הפעלתו בשבת למשל לאחר את השעות הוי כמעשה בידיים, ואסור. וכן דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני ח"א קונטרס החשמל אות ו) לאסור בזה אף מטעם מתקן כלי.
ויש לבאר סברת האוסרים שנסמכו על דברי החזון איש (או"ח סי' נ' סק"ט) שהחמיר אפילו בדין 'בנין לשעה' כל שבפעולתו עושה כלי הוי בנין, ואסור מהתורה. ודימה הדבר לדין מיטה של טרסיים או קנה של סיידים וכו' המובאת בגמ' שבת (מז:) לאסור משום שבפעולת הרכבת ב' החלקים של המיטה או ב' החלקים של הקנה 'יוצר שם כלי' ואסור אפילו לשעה. ולכן כתב החזו"א שם שלהשתמש בזרם החשמל בשבת אף שדרך שימושו הוי כב' גשמים שכל פעם שרוצים להשתמש בחשמל מחברים אותם, מכל מקום כתב לאסור בזה כיון שבכך הוי גמר מלאכת החשמל בכך שסוגר את המעגל החשמלי והשימוש במכשיר הוא רק כשהזרם מופעל בו הוי בונה מהתורה, עכ"ד. (ועיין בספר אורחות רבינו ח"א עמ' קמג, שכתב בשם החזו"א שיש לאסור שינוי במתג החשמל אף כאשר אין זרם חשמל בחוטים, לפי זה רצה השבות יצחק שם לאסור אף שינוי זיזי השעון כאשר זרם החשמל מופסק עיי"ש, אך בשו"ת אז נדברו (ג, כה; ח, לב) למרות שכתב לאסור לאחר פעולת הכיבוי כאשר יש זרם בחוטים כאשר הזרם מופסק כתב שמותר לערוך בו שינויים, כפי שמותר ליטול שמן שבנר כבוי גם כאשר הוא עתיד להידלק, אלא שהדבר אסור משום מוקצה, עכ"ד. ועיין לקמן מה שנכתוב לאסור בזה לדעת הישכיל עבדי ומרן הגר"מ אליהו, אך דעת השש"כ להתיר בזה עיין שש"כ פי"ג אות כח, שהתיר להזיז את המתג כאשר הזרם מופסק, אלא שהתיר לעשות כן בשינוי, ובהע' קא שם העיר שאף שאומרים בשם החזו"א לאסור בזה, מ"מ במכתב מהחזו"א שתחת ידו לא משמע כן, עכ"ד). ואומנם החזו"א עצמו אסר שינוי שעת הכיבוי בשעון שבת מדרבנן עיין בחזו"א או"ח (סי' לח סק"ב) שכתב שבזה הוא מחדש את הכוח המכבה ואסור משום שבות, אך כתב שם שלחבר שעון שבת לכתחילה בשבת לזרם חשמל אסור משום בונה מהתורה וזה לשיטתו בזה שהפעלת החשמל הוי כשתי גשמים בפעולה אחת שאסור משום יצירת כלי ומכה בפטיש. (ועיין בשש"כ (שם הע' פח) שדחה דברי החזו"א אלו שהרי פעולת השעון נחשבת כ'שליבת חוט' בלבד ולא כ'ניתוק וחיבור' של גוף החוטים שדרכם עובר הזרם, ולכן כתב שם שמסתבר שכל דברי החזו"א לאסור בשעון הוא רק בתחילה כשמחבר את השעון לזרם החשמל ולא כשהוא מחובר ורוצה לשנות פעולה עתידית שלו, עכ"ד.) וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז סי' כג וח"ד סי' יז) ועיי"ש שעצם הנגיעה בזיזי השעון כמוה כדין טלטול מוקצה האסור בשבת. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (מאמר מרדכי שבת ה' פרק קיח סעי' ו והלאה ובמאמ"ר שם, פרק קי סעי' מא ובקול צופייך גליון 202 וכן בקול צופייך גליון 303) שאין דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל ששעון שבת בשבת עצמה יש לו דין מוקצה מחמת איסור שאין ליגע בו כלל ואין לגעת בזיזים כלל ואסור בזה בין להקדים את השעות ובין לאחר. וכתב ג' טעמים לזה, א. שהרי מקרב את הכיבוי בידים והרי זה מכבה ממש, וראייתו שם מדברי הרא"ש על דברי הגמ' ביצה (כב, ע"א) ששמשו של עולא הגביה את הפתילה על מנת להרחיקה מהשמן, והקשה לו רב יהודה מדברי המשנה שהמסתפק ממנו חייב משום מכבה. וברא"ש שם ביאר דאף לרבנן דרבי יוסי שפטרו בגרם כיבוי עד כאן לא פליגי התם אלא משום דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר חיצוני שגורם את הכיבוי כשתגיע האש אבל הכא במסתפק השמן והאש שניהם גורמים את הדליקה, וממילא המסתפק מהנר כאילו כיבהו, עכ"ד. ב. מדין מוקצה ומבואר שם דעתו (מאמ"ר שבת ה' פרק קיח הע' ה) שאף החולקים על החזו"א יודו שיש לאסור בזה לגעת במתג השעון בשבת מדין מוקצה שכיוון שהחשמל היה פועל בבין השמשות ואז היה אסור ללחוץ על המתג, על כן איתקצאי לכוליה יומא, ע"כ. ג. משום בונה או תוקע כמבואר בשו"ע בסי' שיג ס"ט וס"ו שיש בזה חיוב חטאת מהתורה, ועיין בשו"ת מאמר מרדכי סי' קא שאף למתירים להאריך יודו שבשעונים של זמננו יש איסור משום תוקע או מכה בפטיש, ובפרט לפי דברי החזו"א (או"ח סי' נ אות ט) שהנוגע בכפתור חשמל ומזיזו בשבת הרי זה בונה שהרי זה בנין שע"י שליבתו יוצר בנין וכל שכן בדבר המחובר לקרקע, עכ"ד. והנה ברור לפי זה שאף שהחשמל כבוי ואין זרם בחוטים אסור מדין מוקצה או מדין תוקע.
הבערה ביום טוב
הנה השו"ע בהלכות יו"ט (סי' תקב ס"ב) כתב וז"ל, אין מוציאין אש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר וכו'. ועיין במשנה ברורה (סק"ד) שמותר להשתמש בהן בדיעבד, דלא כט"ז שמחמיר. ובעיקר דין הולדת אש ביום טוב בגמ' (ביצה לג, ע"ב) איתא הטעם שמוליד ביו"ט, והרמב"ם (פ"ד ה"א) ועבודת הקודש (בית מועד ש"ב סי' ו) כתבו הטעם משום שהיה אפשר להכין את האש מערב יו"ט לכן לא הותר להוליד ביו"ט. ונחלקו הפוסקים עיין בבה"ל (ד"ה אין מוציאין) שכתב שדעת הט"ז (שם סק"א) שהוא מהתורה, אולם מדברי הברטנורא (ביצה פ"ד מ"ז) משמע שהוא מדרבנן שכתב שדמי למלאכה, עכ"ד. ועיין במסקנת הט"ז שפירש שאף לרמב"ם אפשר לפרש שהוא דרבנן. ועיין בכה"ח (שם סק"ב) שכתב שהבערה הרי היא מלאכה גמורה ביום טוב.
ומכאן דנו הפוסקים לענין הדלקת אור החשמל ביום טוב, יש שהתירו בזה עיין ערוך השולחן (שם ס"ד) ובשו"ת אבן יקרה ג, קסח; משפטי עוזיאל או"ח א, יט; רבי יוסף משאש בספרו מים חיים צד, שו"ת פרחי כהונה א, סד ובשו"ת שמ"ש ומגן חלק ג' חלק אורח חיים סימן נז, וכתב שכך נהגו בעירו- מקנס, וכ"כ בחמדה גנוזה חלק א (סימנים ה-ו), לעומתם רבו האוסרים בזה עיין בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' ס') שכתב שהדלקת חשמל אסורה כדין מוליד ביום טוב, וכ"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' קד), וכ"כ הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה מהדו"ק סי' ט הע' 5) שכתב שטעם המתירים בזה היה כיון שלדעתם אינו כמוליד אש אלא כמעביר אש שהאש קיימת בזרם החשמל וכאשר לוחץ האדם על המתג אינו אלא מעביר את האש הקיימת, אך כתב שם שכיון שרק על ידי סגירת המעגל החשמלי עובר זרם החשמל ואז נוצרת האש, וזה נעשה על ידי לחיצה על המתג ודאי שנחשב כמוליד ולכן כתב שהדלקת החשמל אסורה ביום טוב מדרבנן.
אולם יש פוסקים שהחמירו יותר בענין זה עיין בשו"ת אור לציון (ח"ג פ"כ תשובה א) ובחוט שני (יום טוב פי"ב ס"ק א אות ד) שכתבו שלדעת החזו"א (או"ח סי' נ סק"ט) הנ"ל בנוגע בכפתור ומזיזו שהוי בונה אף ביום טוב יהיה אסור להפעיל מכשיר חשמלי מדאורייתא משום בונה. למרות זאת עיין בשו"ת אור לציון (שם אות ו) שהתיר לומר לגוי להדליק כירה חשמלית כדי לבשל מאכלים ליום טוב כיון שלרוב הפוסקים איסור הדלקת אש ביום טוב הוא מדרבנן, והוי שבות דשבות לצורך מצוה, עיי"ש. ועיין לקמן מה שנכתוב בזה. ועיין בשו"ת באר משה (ח"ח סי' קלט) שהתיר בשעת הדחק וצורך שמחת יו"ט להדליק החשמל ע"י נכרי לדעת הסוברים שמוליד ביו"ט הוי דרבנן.
ואף להגביר את החום בכיריים חשמליות כתב בשש"כ (פ"א הע' פח) יש חשש בהגברת החום בהם משום מוליד שגורם בכך שיתלהטו הסלילים ואינו דומה הדבר להגדלת הלהבה בכיריים של גז שמותרת, וכן כתב בשו"ת אור לציון (שם). וכן כתב החוט שני (יו"ט פי"ב ס"ק א אות ד) לענין מזגן ותנור חימום שאין להגביר עוצמתם משום מוליד.
ולפי זה יש כאן חשש נוסף בשימוש במכשירים שיש בהם כפתור כזה שמגביר ומנמיך את עוצמת החום בשבת, כמו הנידון במכשיר עליו נוסבת השאלה ביריעה זו.
גרם הבערה ביו"ט
למרות שנחלקו הפוסקים לענין הדלקת החשמל ביום טוב אם הוא מהתורה או מדרבנן, בגרם הבערה ביו"ט נחלקו הפוסקים. כי הנה בעצם דין גרם כיבוי ביו"ט יעויין ברמ"א (או"ח סי' תקיד סעי' ג) ז"ל, ומותר להעמיד נר במקום שהרוח שולט כדי שיכבה אבל אסור להעמידו שם אם כבר הרוח מנשב, עכ"ל. ובמשנ"ב (ס"ק כה) כתב שטעם ההיתר בזה משום גרם כיבוי בעלמא, והביא את דברי המגן אברהם (שם סק"ה) ועוד שכתבו להחמיר בזה שכל רגע ורגע הרוח מנשב, ולדעת המג"א לא הותר גרם כיבוי אלא במקום פסידא. ובגרם הבערה ביו"ט עיין בשו"ת אחיעזר (שם) שרצה לומר שביו"ט התירו גרם הבערה כמו בכל הגרמות המותרות בזה כמו שהתירו לענין שבת בסי' שלד סעי' כב. אולם בשו"ת מחזה אברהם (סי' מא) כתב שיש לאסור אף גרם הבערה שגרם הבערה חמור משאאר מלאכות וטעמו שם שעיקר הלימוד שגרמא מותרץ הוא משום דכתיב "לא תעשו מלאכה עשיה ה ואד אסור הא גרמא מותר. וכ"כ להתיר בשו"ת חלקת יעקב (ח"א סי' נ) וכתב שדבריו של המחזה אברהם לאסור בזה הם לפילפולא בעלמא ולא להלכה, והעיר ממ"ש לעיל דגרמא לא הותר אלא במקום פסידא כמבואר ברמ"א שלד, כב, ובפרט לפוסקים שהבערה ביו"ט איסורה מדרבנן ממילא יש להתיר גרם כיבוי אף שלא במקום פסידא ויש חילוק בין שבת ליו"ט בזה, עכ"ד.
ובעצם דין חיבור שעון שבת למכשירים חשמליים כדוגמת פלאטה וכדו' נראה שלא שונה מדיני שבת, שכתבו הפוסקים בזה לאסור עיין בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ב סי' ו) ובשו"ת משפטי עוזיאל (ח"א בהשמטות סי' א) וכ"כ בזה מרן הגר"מ אליהו בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' קא) לאסור להניח מאכל קר על פלאטה שתפעל ע"י שעון שבת, וזאת לפי"ד החזו"א (או"ח סי' לח ס"ק ב) שאסר מדין שהיה והטמנה שהוי איסור תורה ואפילו אוכל שבושל כ"צ ואפי' קדירה חייתא. ועיין שם שכתב שאף על ידי גוי אין להתיר להפעיל כירה על ידי שעון שבת כי אם בבתי חולים שיש חשש שהרתחת הכירה זמן רב תגרום להם נזק אך לאדם בביתו אין להתיר, ודחה דברי המתירים שם מדברי המשנ"ב בסי' רנג ס"ק צט בשפחה שמבערת התנורים לחמם הבית וכתוצאה מכך מתחמם התבשיל שאם כוונתה לחמם התבשיל אסור, ודייקו מכך שכל זה על ידי גוי אבל ע"י שעון יותר, דאין לומר כמשנ"ת בדברי החזו"א ובפרט לדברי השו"ע שיח, ד שתבשיל שהתבשל כ"צ יש בו משום בישול אם נצטנן.
ועיין בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז סי' כח) שנשאל לגבי חיבור מתקן מים חמים מע"ש לרפת ובתו"ד אסר חיבור פלאטה חשמלית לשעון שבת וציין את דברי החלקת יעקב סי' נז שחילק בין היתר הערכת שעון בהדלקת האור בשבת לדין הבערת כירה ע"י שעון מע"ש שלגבי מאור סומכים בזה על תשובת מהר"ם שיק סי' קנז לעומת זה בחיבור שעון לכירה הרי הפעלת הכירה בשבת עצמה אסור הקדרה מדרבנן או מדאורייתא ויש לחוש שאם נתיר מע"ש יבואו לעשות כן בשבת, עכ"ד.
וכן מצאנו לענין חיבור מדיח כלים לשעון שבת שאסור להשתמש בו בשבת, כן כתב בשו"ת אגרות משה (ח"ד סי' ס) שיש בזה משום זילותא לשבת שבזה עובר בידיים על חיוב כבוד שבת שהוא חיוב מהתורה שנתפרש ע"י הנביאים כמבואר ברמב"ם (הל' שבת ריש פרק ל). אומנם עיין שם שהתיר בשעון שבת להדליק את האור שזה דבר שהתפשט לאסור. עכ"ד. וכנראה סברתו בנרות כפי שכתבנו לעיל בשם המהר"ם שיק שהתיר שבזה אין חשש לזילותא דשבת.
והנה בזה כאשר מכוון את השעון להדלקת אור החשמל מערב שבת או יו"ט פשוט בפוסקים להתיר כפי שמובא בזה בשו"ת שואל ומשיב (מה"ת ח"א סי' ה, וכ"נ מהחזו"א סי' לח סק"ב וספר מאורי האש פ"ד) שמה שהתיר הרמ"א (או"ח סי' שלד סעי כב) גרם כיבוי רק במקום פסידא זהו דווקא בשבת עצמה ולא מע"ש כפי שביאר הבה"ל (או"ח רסה, ד ד"ה גרם כיבוי).
ובהיותי בזה ראיתי שמביאים בשם הגרי"ש אליישיב זצ"ל (הל' המועדים פי"א הע' 23) לענין טחינה במכונה חשמלית הפועלת מערב יום טוב על ידי שעון שבת שאסור לטחון בה כלל מפני שאוושא מילתא ונראה הדבר כעובדין דחול. עכ"ד.
לפי זה גם למתירים שימוש בשעון שבת הוא דווקא בדברים שפשטו להשתמש בהם בשבת כגון אור החשמל וכדו' אך מכשירים שאסורים להשתמש בהם בשבת וביו"ט כגון מדיח כלים או מכשירי אפייה ובישול שונים, בפרט לדעת הפוסקים שחשמל בשבת הוי מדאורייתא כדוגמת החזון איש והציץ אליעזר ומרן הגר"מ כמשנ"ת בהרחבה לעיל. ואף למתירים בזה לא התירו גרמא בכל אופן שאף השש"כ שסובר שחשמל על פי רוב בשבת וביו"ט הינו מדרבנן מכל מקום עיין בשש"כ (פי"ג הע' נח) שכל שהותר גרמא לא הותר אלא בדרך מקרה אבל לא לנהוג כן בקביעות ולכתחילה.
העולה לדינא, אסור להשתמש במכשיר להכנת קרפ/בלינצ'ס 20920 Russell Hobbs ראסל הובס ואף ע"י שעון שבת ביום טוב.
