אשה שרוצה לשנות במספר טבילות

שאלה

אשה שנהגה לטבול שבעה פעמים ועכשיו רוצה לשנות. האם צריכה התרה?
ויש הבדל האם נהגה מצד שחשבה שזה הלכה או מנהג?

תשובה

אישה שנהגה לטבול ז' פעמים, ורוצה לשנות מנהגה ולמעט במספר הטבילות, תלוי בכוונתה בתחילה כשהתחילה לנהוג כן, דאם חישבה שהוא מעיקר הדין, יכולה למעט במספר הטבילות ואינה צריכה התרה, אך אם ידעה דהוא רק מנהג בעלמא, אם רוצה למעט באופן חד פעמי מחמת אונס של חולי וכיו"ב, אינה צריכה התרה, אך אם רוצה למעט באופן קבע צריכה התרה על שינוי מנהגה.

מקורות

א.
מספר הטבילות:
הנה זה פשוט דמעיקר הדין סגי בטבילה רק פעם אחת ותו לא, כמבואר בש"ע (יו"ד, סי' ר').
אמנם נהגו נשות ישראל לטבול מספר פעמים (בין לנוהגות לברך קודם הטבילה, ובין לנוהגות לברך לאחר הטבילה), בכדי שיבוא המים בכל חלקי הגוף, שאם לא עלתה לה טבילה בפעם הראשונה, תעלה בשניה או בשלישית, כמבואר בספר המנהיג (דין חפיפה), ז"ל:
"וזהו שנהגו הנשי' לשקוע עצמן ג' פעמי' במים לא מפני שצריכה אלא חשו חכמי הדור שמא בפעם אחת לא תטבול יפה את כל גופה תחת המים, ובג' פעמי' אי איפשר שלא תטבול יפה, ויש אומ' לפי שכל דברי חכמים משולשי' במנחות בקציר העומר מגל זו הן ג' פעמי', וכן קופה זו, בשם רבותי' בלוניל. אב"ן".
וראה עוד בבן איש חי (שמיני ש"ב הל' י"ט), ובדרכי טהרה (פרק י"ח), דיש שנהגו לטבול פעמיים, ויש שנהגו לטבול שלושה פעמים, ויש אף שבעה ויותר, אולם אין זה מעכב (דרכי טהרה שם סעיף ד'), אך צריך להקפיד ולהשתדל שתטבול לכל הפחות שתי טבילות, כדי שיבואו המים בכל גופה כמבואר, אך ראה בשו"ת מעשה אליהו [מני] (סי' כ"ט), דכתב שלא מצא טעם לנוהגות לטבול ז' פעמים.

ב.
נהגה לטבול ז' פעמים ורוצה לשנות מנהגה:
בש"ע הלכות נדרים (סי' רי"ד סעי' א'), פסק ז"ל:
"דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור, הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם להם; הלכך מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ושבין ראש השנה ליום כיפורים, ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך ג' שיתירו לו. אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם, ונהג כן אפילו פעם אחת, צריך התרה ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר. לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים, לסייג ופרישות, יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר, וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה, ולא לעולם. אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים, לא הוי כאילו קבלום בנדר. ויש מי שאומר שאם טועה ונהג איסור בדבר המותר, נשאל ומתירים לו בשלשה כעין התרת נדרים; ואם יודע שהוא מותר ונהג בו איסור, אין מתירין לו אפילו כעין התרת נדרים, דהוי כאילו קבלו על עצמו כאיסורים שאסרתן תורה שאין להם היתר לעולם (והמנהג כסברא הראשונה)".
לכאורה משמע מיניה דבנידון דידן, מיתלא תליא בכוונתה בתחילה, דאי חישבה שצריכה לטבול ז' פעמים שכך הוא עיקר הדין, וכעת רוצה לשנות, יכולה לשנות ממנהגה אף בלא התרה כלל, אמנם אם ידעה דמעיקר הדין סגי לה בטבילת פעם אחת, אך החמירה על עצמה לטבול ז' פעמים, ולא אמרה "בל"נ", אם רוצה לשנות צריכה התרה על שינוי מנהגה, וכן מבואר בשו"ת מעשה אליהו (שם).
אך ראה בשיעורי שבט הלוי (סי' ר' ס"ק ג'), דחילק בין הנוהגת לטבול ב' פעמים ורוצה לשנות לפעם אחת משום קושי וכדו', דצריכה התרה, אך הנוהגת לטבול יותר מב' פעמים, ורוצה למעט, אף שמעיקר הדין אינה צריכה התרה, טוב שתעשה התרה.
אמנם זה פשוט דאישה שיש לה אונס כל שהוא והוא חד פעמי, כגון שמפחדת, או שיש לה מחלה וכדו', ואינה יכולה לטבול כמנהגה תמיד ג' או ז' פעמים, דיכולה להקל כעיקר הדין ולטבול רק פעם אחת, ובלבד שתעמוד על גבה יהודית גדולה בשעת הטבילה, ותראה שהטבילה נעשתה כהוגן ללא חציצה וכו', ואף אינה צריכה התרה על מנהגה כיון שהוא באופן חד פעמי, דכשתוכל תחזור למנהגה בזה אינה צריכה התרה.
וראה עוד בדרכי טהרה (שם, סעיף ו') שהוסיף מרן הרב זצ"ל דאישה כזאת שטובלת מחמת אונס רק פעם אחת, תברך קודם טבילתה.

העולה מן האמור
אישה שנהגה לטבול ז' פעמים, ורוצה לשנות מנהגה ולמעט במספר הטבילות, תלוי בכוונתה בתחילה כשהתחילה לנהוג כן, דאם חישבה שהוא מעיקר הדין, יכולה למעט במספר הטבילות ואינה צריכה התרה, אך אם ידעה דהוא רק מנהג בעלמא, אם רוצה למעט באופן חד פעמי מחמת אונס של חולי וכיו"ב, אינה צריכה התרה, אך אם רוצה למעט באופן קבע צריכה התרה על שינוי מנהגה.