הסרת מזוזה במעבר דירה

שאלה

מי שעובר לדירה שיש כבר מזוזות. האם השוכר שעזב יכול לחייב את השוכר החדש על המזוזות שהשאיר?

תשובה

*אין לשוכר שיוצא מהדירה להסיר המזוזות עימו בשעה שיוצא, אפילו אם הם יקרות, אך יכול לעשות אחד מהעצות הבאות:
1. או שיקח את המזוזות לבדיקה ויחליפם באחרות.
2. או שיניח ישר מזוזות פשוטות במקומם.
* השוכר הראשון אינו יכול לחייב את השוכר השני על המזוזות שהשאיר, אך מצד מידת הישר והטוב על השוכר השני לשלם לראשון על המזוזות, ולאשכנזים חייב לשלם לו.
ומ"מ יכול לחייבו לשלם לו על ההפרש שבין המזוזות היקרות והמהודרות, שלו לבין מזוזות כשרות פשוטות יותר.
* אם עלול להיכנס לדירה דייר נכרי, יכול להסיר המזוזות טרם צאתו בכדי שלא יבואו לידי בזיון, אמנם אם המשכיר הוא שמור תורה ומצוות ישיאיר כיון שאם ישכור גוי יסיר את המזוזה

מקורות

א.
טעם איסור הסרת מזוזות:
בגמ' ב"מ (דף קב.) איתא: "תנו רבנן, המשכיר בית לחבירו, על השוכר לעשות לו מזוזה, וכשהוא יוצא – לא יטלנה בידו ויוצא. ומנכרי – נוטלה בידו ויוצא. ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא, וקבר אשתו ושני בניו, מעשה לסתור, אמר רב ששת, ארישא".
וכן פסק הש"ע (יו"ד סי' רצ"א סעי' ב') ז"ל:
"השוכר בית מחבירו, השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה. (ואפילו שכר הבית בחזקת שיש לה מזוזה, לא הוי מקח טעות) (ב"י בשם הרב רבינו המנוח). וכשיצא, לא יטלנה בידו. (ואם הקפיד על מעותיה, השני צריך לשלם לו) (ב"י בשם הרב מנוח). ואם שכר הבית מעובד כוכבים, או ששכרו לעובד כוכבים, נוטלה ויוצא".
בטעם האיסור להסיר את המזוזות בשעת יציאת השוכר מהבית, נחלקו הראשונים:
הנה בשאילתות דרב אחאי (פרשת שלח שאילתא קכ"ו), ביאר דהא דאסור ליטול המזוזה, משום דקא מבטיל לה למצוה בשעת הסרתה, וזה בזיון למזוזה.
אך התוס' (שם דף קא: ד"ה "לא יטלנה"), ביארו הטעם שלא יסירנה בצאתו, ז"ל: "אף על גב דאמר שמואל דמטילין מבגד לבגד, גבי מזוזה אסור, לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית".
אמנם הריטב"א (שם) ביאר דהא דלא יטלנו בידו, לאו מטעם המזיקין, אלא "דפירוש סתמא קאמר, אפילו בשצריך אותה לבית אחר, ואף על פי שאמרו גבי ציצית (שבת כ"ב א'), מתירין מבגד לבגד, שאני הכא, דכיון דחלה קדושת שכינה בבית זה, אין לו לסלקה משם", וראה שהוסיף: "ומיהו אפשר שחייב בעה"ב לפרוע דמיה".
נ"מ בין הטעמים: הוא במקום שרוצה להסיר המזוזות בכדי לקובען בבית אחר, דאף שליכא לטעם הבזיון של המזוזה שהרי קובעה במקום אחר ועביד בה מצוה (ראה בשאילתות שם שהעלה דשרי לעשות כן), מ"מ לטעמם של התוס' והריטב"א אכתי איתא, דמסלק השכינה ומביא המזיקין כשמסירה, וראה בברכי יוסף (שם ס"ק ג'), דכתב דנהגו שלא להסיר את המזוזה מהבית אע"פ שבדעתו ליתנה בבית אחר, וכטעם התוס' והריטב"א, אמנם למעשה העלה, "ויראה דאם הוא במקום שאינו מוצא מזוזה לבית שהוא רוצה עתה לדור בו, והיא רחוקה ממנו שתבא לידו, כדאי הם הגאונים רבינו האיי ורב אחא לסמוך עליהם בשעת הדחק". הביאו הפת"ש בס"ק ז, וראה בערוך השולחן סעי' ב' שנשאר בצ"ע.
במקום שאין את כל הטעמים
וכתב עוד הברכי יוסף (שם אות ה'), לדון במקום שמיד שזה מוריד מזוזותיו, הדייר השני קובע את המזוזות שלו, ואין שיהויי ביניהם כלל אי שרי, ז"ל: "האי מאן דנפיק מהאי ביתא ובא רעהו זה נכנס וזה יוצא, ובה שעתא שניהם היו נכונים זה להוציא מזוזתו וזה להכניס את שלו, תכף משמש כניסה ויציאה, יש לחקור אי בכי האי גוונא שריותא, והיוצא אשר יצא הוא המוציא דאפיק משמע, כיון דכמו רגע מזוזת הנכנס נקבעת, או דילמא מפקנא לית לה, וכך הוא המדה תיעול ולא תיפוק, והיוצא מניחה והולך והנכנס יגדל פרע, ושלו לא הגיעו להניחה.
ואחשבה לדעת דלפום הני טעמי הנאמרים באמת במימר קדישין יראה דמצי לאפוקה, דתכף מעלנא אית לה תמורתה, דלפום מאי דאמור רבנן בטעמא מפני המזיקין שלא יכנסו ביני ביני, הכא לא שייך, כי הן בעודנו היוצא מפיק ודחיק, זאת שנית לעומתו ביד הנכנס מוכנת להניחה, ושניהם כאחד נמשכין בצי'ר המזוזה מקדימין ליום הכניסה דמזיקין, ולא משהו למצוה אפילו פורתא, ובכי הא זר לא יעבור, וליכא למיחש למזיקין. ולפום מאן דאמר דטעמא שלא יתרשל הנכנס במצוה, עין רואה זריז קדים ובידו מוכנת להניחה כהרף עין, ועלתה ידו על יד רעהו, והיה מקום לומר דבכה"ג שרי ליוצא ליטלה. ועוד נראה להביא ראיה ממ"ש הרב עולת תמיד א"ח סימן ט"ו, על דברי השאלתות, דהא דאסור להתיר ציציות מטלית שמוכרה לישראל היינו דוקא כשאין הלוקח נותן בה ציציות תכף, אבל אם מטיל בה הלוקח תכף שרי. ע"ש. וממנו נקח לנ"ד במזוזה, דשרי ליה לאיניש דנפיק מביתא לאפוקה, ואותה שאמרו לא יטלה היינו דחיישינן שמא תיפוק ולא תיעול תמורתה, אבל בנ"ד דמוכנת היא להניחה תכף שרי. ויש לדחות קצת כאשר יראה המעיין.
ומסתברא לן דלא פלוג רבנן במזוזה, וגם בנדון שלנו הן לו יהי דלא שייכי הנהו טעמי, לא פלוג. ואעיקרא דברי הרב עולת תמיד בציצית מפוקפקים אצלי, וכ"ש בנדון שלנו במזוזה, ומה גם דנזכר דין זה בש"ס במזוזה ושכיח. ודוק היטב", עכ"ל.
אך נראה דיש עצה נוספת לדייר שרוצה לקחת את המזוזות היקרות שלו, שיבקש מהדייר החדש שכמה ימים אחר כניסתו שיסיר את המזוזות של הראשון ויניח את המזוזות שלו, דבכהאי גוונא דמיירי באדם אחד שעושה הכל, לא אמרינן לא פלוג, ושרי (ראה פתחי מזוזות בית מזוזה פרק ל"ג סעי' י').
מרן הרב זצ"ל בקיצור ש"ע (סי' י"א הערה כ'), פסק דיכול הראשון להסיר את המזוזות המהודרות שלו, ולהניח במקומם מזוזות כשרות, ונראה סברתו כיון דלא שייך כל הטעמים לאסור.
כמו כן ראה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' ק"י אות ב'), שכתב לסמוך על דעת הגאון מבוטאשט שכתב להקל לדייר הראשון שיקח את המזוזות שלו לבדיקה, ויניח במקומם מזוזות פחות יקרות, ז"ל: "הנה בספר דעת קדושים (סי' רצ"א), כ' בפשיטות, וז"ל, הגם שאין להוציא מזוזה כשיוצא, מ"מ אין חשש להחליפה, ולהניח שם מזוזה שאינה מסופר מובהק כ"כ, ובפרט שיכול לומר שמוציאה לבודקה, ואח"כ משים מזוזה אחרת שאינה פסולה עכ"ל, וכיון דאף לדברי הברכי יוסף שם, בזה נכנס וזה יוצא, ובהאי שעתא שניהם היו נכונים, זה להוציא מזוזתו, וזה להכניס את שלו, ליכא כל הני טעמי הנאמרים באיסורא דא, ורק אסור משום לא פלוג לפי דעתו עיין שם, א"כ כדאי הגה"ק בעל הדעת קדושים ז"ל הנ"ל לסמוך עליו, מה דפשיטא לי' להקל, כנלענ"ד".
ב.
האם הדייר החדש צריך לשלם לראשון:
הרמ"א דאייתינן לעיל פסק, דאם הראשון מקפיד על מעותיה של המזוזה שהשאיר, הדייר השני צריך לשלם לו ומקורו, מהב"י בשם רבינו מנוח, אך זה קשה דמדברי הב"י משמע דאינו חיוב כלל, ז"ל: "וכתב ה"ר מנוח על הא דלא יטלנה בידו ויצא שאם הראשון מקפיד על דמיה טוב לשלמה לו, אבל אין מוציאין".
וחזיתי להגאון חיד"א בברכי יוסף (שם ס"ק ד'), דהעיר כן על הרמ"א אך הביא דעות ראשונים דכן צריך הדייר החדש לשלם לו ואם לא רוצה לשלם יכול הראשון לקחת את המזוזות שלו ולצאת, ז"ל: "ואם הקפיד על מעותיה וכו'. מקור הגהה זו מדברי ה"ר מנוח, (הובאו) הביאו בית יוסף. והכי חזינין לגאון רב אחא משבחא ורבינו יונתן והריטב"א וארחות חיים, ככתוב בשיטה מקובצת מציעא שם. ואולם לשון ה"ר מנוח שהביא מרן בב"י הוא, אם הראשון מקפיד טוב לשלמה לו אבל אין מוציאין. ומייתי ליה בדרכי משה. ויש להעיר על מור"ם כאן בהגהה, שכתב צריך לשלם, ושינה מדין ה"ר מנוח שנאמר בו כי טוב לשלם. וגם בשיטה מקובצת הביא משם הריטב"א דאפשר דצריך לשלם. אך מדברי רב אחא ורבינו יהונתן דמייתי התם בשיטה מקובצת מוכח קצת דסבר דבעי שלומי. ובחידושי הריטב"א הנדפסים כתוב אית דבעי למימר דמצי ליטול אעפ"י שאינו צריכה לו וכל כמה דלא יהיב ליה דמים הוא נוטלה ויוצא", עכ"ל.
וכן כתב מרן הרב "היוצא מן הבית וישראל אחר נכנס לגור שם, לא יטול הראשון את המזוזות, אלא יניחם בבית וטוב שהנכנס לגור שם ישלם לו עבורם לא רצה הנכנס לשלם עבור המזוזות לספרדים לא מחייבים אותו לשלם, אמנם לאשכנזים יכול לחייבו לשלם ומכל מקום אם התנה מראש לפני שקבע את המזוזות, יכול היוצא מן הבית להסיר את המזוזות המהדרות שקבע ולקבוע במקומן מזוזות כשרות".
אמנם בשו"ת חיי הלוי (סי' ע"א) ביאר כוונת הרמ"א בזה דבא להשמיענו דאין זו רק מדה טובה ודרך חסידות לשלם אלא דאם בא לשאול מורים לו שהוא צריך לשלם מצד ועשית הישר והטוב.
וראה עוד בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קנ"ט), דהוסיף, ז"ל: "אבל מה שמוכר עושה בעוד הבית ברשותו שמוריד וקובע מיד אחרים ומוסר לו הבית עם מזוזות כשרות בזה לא גזרו, וכיון שכן יכול המוכר לטעון שאף שאסור לקחת אני הייתי קובע קטנות, וצריך הלוקח לשלם להמוכר עכ"פ ההבדל במחיר בין מזוזות הגדולות היקרות לבין מזוזות הקטנות זה מה שנלענ"ד בהלכה הזאת".
הסרת מזוזה כשהדייר השני גוי:
בש"ע דאייתינן לעיל (אות א'), ומכל דברי הפוסקים, נראה דזה פשוט שאם יודע שיכנס אחריו דייר נכרי, דיסיר המזוזות טרם צאתו בכדי שלא יבואו לידי בזיון, ונראה דבמקום שהוא מסופק יש לו לברר הדבר עד לכניסת הדייר החדש אם הוא יהודי או לא ועפ"ז יידע אם יוכל להסיר את המזוזות אמנם אם דר במקום שרובם גויים ובדר"כ בעל הבית משכיר לגויים נראה דשרי ליה ליטול המזוזות עימו טרם צאתו שלא יבואו לידי בזיון.
וכתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן קפ"ב), "בבית שיוצא משם יותר קרוב שישכירו לנכרים שרשאי ליטול משם המזוזות הוא אמת וגם עוד מחוייב ליטול. אבל מש"כ שרוצה למסור זה לבעלת הבית יהודית שיודעת מה זה מזוזה ולהזהירה אם תשכיר לנכרי תטול את המזוזות משם ורוצה לידע דעתי, הנה אם היא אשה שומרת דת וראוי לסמוך עליה שודאי תסלק כשתשכיר לנכרי ודאי רשאים למסור לה ואולי עדיף מכיון שיש קצת ספק שמא תשכיר לישראל. אבל אם אינה שומרת דת אין כדאי למסור לה כי לא תקפיד על שמירתן ואפשר תזלזל בשמירתן אחר שתקחם ויהיו בידה ונמצא שהחומרא אדרבה היא קולא שאפשר לבא ח"ו לידי בזיון וא"כ צריך לעשות כדין שמכיון שאפשר שתשכיר לנכרים צריך לסלקם".

העולה מן האמור:
*אין לשוכר שיוצא מהדירה להסיר המזוזות עימו בשעה שיוצא, אפילו אם הם יקרות, אך יכול לעשות אחד מהעצות הבאות:
1. או שיקח את המזוזות לבדיקה ויחליפם באחרות.
2. או שיניח ישר מזמות פשוטות במקומם.
* השוכר הראשון אינו יכול לחייב את השוכר השני על המזוזות שהשאיר, אך מצד מידת הישר והטוב על השוכר השני לשלם לראשון על המזוזות, ולאשכנזים חייב לשלם לו.
ומ"מ יכול לחייבו לשלם לו על ההפרש שבין המזוזות היקרות והמהודרות, שלו לבין מזוזות כשרות פשוטות יותר.
* אם עלול להיכנס לדירה דייר נכרי, יכול להסיר המזוזות טרם צאתו בכדי שלא יבואו לידי בזיון, אמנם אם המשכיר הוא שמור תורה ומצוות ישיאיר כיון שאם ישכור גוי יסיר את המזוזה