שאלה
מה דין אשה רווקה לגבי כיסוי ראש?
תשובה
טוב שתניח על ראשה כיסוי בזמן התפילה והברכה אך אין חובה בכך.
מקורות
איתא בגמ' שבת קיח ע"ב): "רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש". וכן בקידושין (לא ע"א): "אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנא' (ישעיהו ו׳:ג׳): 'מלא כל הארץ כבודו'. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי".
ופסק ברמב"ם שהביא הלכה זו בהלכות דעות (פרק ה הל' ו): "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן" – ואם כן הוא דין מיוחד בצניעות תלמידי חכמים. ובטור או"ח סימן ב) פוסק כגמרא זו: "וילך בכפיפת קומה, כדאיתא (פ"ק דקידושין): 'אמר ר' יהושע בן לוי אסור לילך בקומה זקופה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו'. ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם: 'רב הונא לא אזיל ד' אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי'".
וכתב ב"דרכי משה" (סי' ב): "כתב הכלבו בשם הר"מ דאינו אסור לילך בגילוי הראש, כי מה שאמר רב הונא… זה היה מידת חסידות… אמנם בב"י לקמן (סי' ח) משמע דאסור לילך בגילוי ראש, אך פשט דברי רבינו הטור משמע כדברי הר"מ". וכן במהרש"ל (ס' עב), ב"מגן אברהם" (סי' צא), בגר"א (סי' ח) וכן בפוסקים נוספים. ולדין הליכה בגילוי ראש בזמננו יש בו טעם נוסף משום חוקות הגויים ראה בט"ז (סי' ח) וב"משנה ברורה" (סי' ב ס"ק יא). ובדעת השו"ע ראה לקמן.
ובהלכות תפילה
הרמב"ם (תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ה) פסק: "תקון המלבושים כיצד? מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר 'השתחוו לה' בהדרת קדש', ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגליים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי רגליים".
ואיתא במסכת סופרים (פרק יד): "מי שראשו מגולה – פורס על שמע, ויש אומרים…. בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו".
וכתב הב"י סי' צ"א "ומ"ש רבינו ויכסה ראשו. הכל בו כתב בסימן י"א (ח.) כתב הר"ם שאינו אסור לילך בגילוי הראש כי מה שאמרו בפרק כל כתבי (שבת קיח:) תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש רצה לומר שזו מדת חסידות וה"ר פרץ כתב שיש למחות שלא ליכנס בבית הכנסת בגילוי הראש. ורבינו ירוחם כתב בסוף נתיב ט"ז (ח"ז דף קמח ע"ד) שאסור לברך בגילוי הראש. ובמסכת סופרים פי"ד (הט"ו) כתוב פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע ויש אומרים בכרעיו ובגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה [ש]אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו עד כאן נראה שהוא מחלוקת אם מותר לברך בגילוי הראש או אם אסור וכיון דרבינו ירוחם פסק כמאן דאמר אסור הכי נקטינן".
אמנם באור זרוע (ב סי' מג) כתב: "שרבותינו בצרפת היו עושים מעשה לברך בראש מגולה". וראה בתרומ"ד (פסקים וכתבים סי' רג) שכן כתב לגבי מקום שחייבו להישבע בשם השם ובגילוי ראש: "ואיני יודע כ"כ איסור מפורש שלא להזכיר השם להדיא, ובגלוי הראש לצורך שבועה שמחוייב בה, דהא לאו הזכרה לבטלה הוא, שצורך הוא להעמיד החוק שלא להאמין על שבועתם, ובגלוי הראש לא אשכחן קפידא להדיא לאיסור. "
ובטור (סי' ח) בעניין ברכת ציצית, כתב: "ומכסה ראשו, שלא יהא בגילוי הראש, ויברך להתעטף בציצית".
וביאר הב"י "ונראה דלאו למימרא שיכסה ראשו כדי שלא יהא בגילוי הראש לגמרי שאין זה מענין מצות ציצית ועוד דהיאך הלך לעשות צרכיו וליטול ידיו בגילוי הראש אלא היינו לומר שאע"פ שראשו מכוסה דרך צנועים להטיל סודר או טלית על ראשם… ואפשר דהכי קאמר יכסה ראשו בענין שלא יהא בגילוי ראש מטלית של מצוה שצריך שיכסה ראשו בציצית לקיים מצות ציצית מן המובחר".
אמנם בדרכי משה ס"ק ד' כתב "ואף כי מצוה לשמוע אל דברי בית יוסף ופירושו מכל מקום נראה לי שמה שכתב הטור ומכסה ראשו כדי שלא יהא בגילוי הראש הוא כפשוטו כי בלא ציצית אין איסור לילך בגילוי הראש רק מדת חסידות כמו שכתבתי לעיל סימן ב' (אות ב) בשם הר"ם ולכן כתב דבשעת עטיפת ציצית צריך לכסות ראשו".
וכן כתב ב"פרישה" (ס"ק ה'): "ואף אם תאמר שאסור להלוך בגילוי ראש מכל מקום לעמוד במקומו מותר בגילוי הראש וקא משמע לן דבשעת שרוצה להתעטף בטלית אף שעומד על מקומו אפילו הכי אברכת עטיפת טלית צריך כיסוי ראש וכמו שכתב לקמן סימן צ"א ויכסה ראשו ויתפלל וכן לקמן סימן קפ"ג בעיטוף דברכת המזון והמשך הלשון כך הוא ויכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש ויברך וכו' פירוש שלא יברך הברכה בגילוי ראש והכל מלשון העיטור כמו שכתב בית יוסף עצמו ואף על פי שהאי ויברך להתעטף בציצית תוספתא פרק בתרא דברכות הוא מכל מקום ודאי גם העיטור כתבה והעתיקה אחר שכתב ויכסה ראשו וק"ל".
וכתב הגר"א בביאור דברי הטור "משום דעיטופו להתפלל אמר שיכסה ראשו וכמ"ש סי' צ"א ס"ג ועמ"א שם ס"ק (ב') [ג'] וע"ש ס"ה ואף על גב דכבר כ' הטור בסי' ב' מכסות הראש התם באקראי וממידות חסידות עד שיתעטף וכאן כתב מדינא ולאו מדינא כמ"ש דמדינא אפי' להתפלל ולכנס לב"ה הכל מותר וכמ"ש למטה אלא דכאן יש לכ"א להחמיר משא"כ בסי' ב' אינו אלא לצנועים… כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם רק לפני הגדולים וכן בעת התפלה אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד". וראייתו ממסכת ברכות (ס ע"ב), שם מתואר סדר ברכות השחר וברכת "עוטר ישראל בתפארה" נאמרה כנגד שימת הכובע וכיסוי הראש.
ולמעשה פסק השו"ע בסי' צ"א סעי' ג' כדברי הר"י "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי"א שיש למחות שלא ליכנס בבהכ"נ בגלוי הראש".
וכן, כתב הבן איש חי (הלכות שנה שנייה פרשת שמיני) כתב: "וטוב להניח סודר על ראשה בשעת הברכה, ולכן הטובלת במקווה תברך את הברכה כשראשה מכוסה". והובאה הלכה זו בספר "דרכי טהרה" למרן הרב (עמ' קעב). ובספר "חסד לאלפים" (סי' ב או"ח) כתב שאסור להזכיר שם ה' בגילוי ראש, ולכן הטובלת במקווה תברך את הברכה כשראשה מכוסה.
ישכיל עבדי ז השמטות או"ח סע' א) כתב שכיוון שמבואר בשו"ע שהן בתפילה והן בברכות צריך לכסות ראשו, משום שאזכרת ה' צריכה להיעשות ביראה ובחרדה, אחרת נראה כחוצפה כלפי שמיא – הרי אין בכך חילוק בין גברים לנשים ובין גדולים לקטנים ובין רווקות לנשואות.
ובשו"ת איש מצליח או"ח סי' כ"ד כ"ה שמרעיש ע"ז על שאין נזהרים בזה, ומעיד שפשוט אצלם בתונס ובג'רבא ובכל המחוזים שאין חילוק באיסורים הללו שלא להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה ושלא ליכנס בביהכ"נ בגילוי הראש בין אנשים לנשים או בתולות ופנה על כך להגה"צ מוהר"ר שלום יחזקאל שרגא רבין הלברשטאם שליט"א האדמו"ר מצישינוב, והלה השיב לו תשובה קצרה ליישב לו הדבר, והרואה יראה שאין בה כדי השב כלל, ויפה השיג מחבר הספר על תשובתו זאת אליו כי הראת לדעת שאין בידו בסיס ברור על מה אדני ההיתר הוטבעו יעו"ש.
ובהליכות בת ישראל" (הרב פוקס פרק ה הל' ג) כתב בשם הגרש"ז אוירבך: "נהגו נשים נשואות לכסות ראשן בעת שמתפללות או מברכות אף כשהן בחדרי חדרים, אבל מעיקר הדין אינן חייבות. ולעניין ברכת הטבילה דין מיוחד". וצ"ע למה ברווקות לא יצטרכו, אמנם כן הסכים הגרי"ש אלישיב.
ג
והנה מה שלא נהגו כן מדין חוקות הגויים כמבואר במשנ"ב כתב ליישב בחידושי חתם סופר על נדרים ד' ל' ע"ב "ומנהג זה נהגו בזכרים ולא בנקבות שלהם, אדרבא אית בהו קפידא ביניהם שלא תלכנה בגלוי ראש לבית ע"ז, ע"כ לא החמירו אבותינו בגלוי ראש דנקבות פנויות" עכ"ל.
וכתב עפ"ז בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן יג "אתי שפיר נמי מה שלא החמירו אבותינו עלינו שעכ"פ בשעת הזכרת ד' ואמירת דברים שבקדושה יכסו ראשן אף הפנויות, מפני שאז אדרבא היה נראה זה ממש כהליכה בחקותיהם, דהא המה שמקפידים כן שלא תלכנה הנשים בגילוי ראש לבית ע"ז. וכך היה יוצא איפוא גם בפנויות, שבדרך כלל הולכות גלויות ראש, ורק בהזכרת ד' ואמירת דברים שבקדושה מכסות ראשן, והיה יוצא שכרן בהפסדן, ומשום כך כשם שלא החמירו עליהן בדרך כלל שלא תלכנה גלויות ראש כך לא החמירו במיוחד בשעת הזכרת ד' ואמירת דברים שבקדושה.
העולה
טוב שתניח על ראשה כיסוי בזמן התפילה והברכה אך אין חובה בכך.