שאלה
האם יש עדות שמאפשרים להינשא בתקופת העומר? ומה עמדת ההלכה בזה?
תשובה
לספרדים אין לישא אשה עד ל"ד בעומר.
לאשכנזים בא"י – אין לישא אשה כי אם בל"ג בעומר ביום או מראש חודש סיון. ובחו"ל תלוי במנהג וכלשון מרן הרב "יש אשכנזים שנהגו בזה להתיר תספורת ונישואין עד ר"ח אייר ומשם ועד שבועות אוסרים מלבד מיום ל"ג בעומר עצמו. ויש מחמירים בשני ימי ר"ח אייר שהם בכלל האיסור עד ג' ימי הגבלה".
להחזיר גרשתו מותר לכו"ע.
מקורות
כתב השו"ע סי' תצ"ג סעי' א' "נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא", כלומר שהטעם לכך הוא משום אבלות על תלמידי ר' עקיבא שמתו בין פסח לעצרת כמבואר בגמ' יבמות ס"ב ע"ב.
שני טעמים נוספים הביא בכה"ח ס"ק ו' בשם שבולי הלקט ורבינו ירוחם "לפי שמשפט רשעים בגיהנם לרבי יוחנן בן נורי מפסח ועד עצרת (עדיות סוף פרק ב'), ועוד שהם ימי דין על התבואה שלכך העומר היה בא מן השעורים יעו"ש. חק יעקב אות ג'".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "ואין חילוק בין נשואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן פשט המנהג במדינתנו שלא לחלק ולהחזיר גרושה שרי שאינו כ"כ שמחה [אחרונים]", וכתב בשער הציון ס"ק א' לגבי אדם שאין לו ילדים שאסור לו להתחתן שמקור הדברים: "הב"ח וחק יעקב, ואף דבבאר היטב הביא בשם ס' שתי ידות ופרי חדש להקל בזה, וכן במי שאין לו מי שישמשנו, במדינתנו המנהג להחמיר כמו שכתבנו בספר עולת שבת, וכן הביא בשערי תשובה בשם המחזיק ברכה, וכן כתב הגר"ז, וגם בדרך החיים העתיק להחמיר, ועיין בשערי תשובה מה שכתב בשם חנוך בית יהודה". וכ"כ הכה"ח בס"ק ג'.
וכתב עוד הכה"ח בס"ק ב' "שלא לישא אשה וכו'. ומשמע מסתמיות דברי השלחן ערוך דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו אשה ובנים לנישואין שאינו של מצוה. וכן כתב העולת שבת אות א'. וכן כתב הזרע אמת חלק אורח חיים סימן ס"ח דאף במקום שרובם אין נזהרים בתספורת בימים אלו אין להתיר לישא בתוך העומר מי שלא קיים פריה ורביה דנישואין חמירא להו מתספורת שהרי לא ראינו שנהגו התר אלא בתספורת יעו"ש. והביא דבריו המחזיק ברכה אות א' וכתב דהגם דמהר"ם לונזאנו והפרי חדש שרו לישא אשה למי שלא קיים פריה ורביה וטעמם ונימוקן עמם מכל מקום פשט המנהג שאין נושאין כלל עד ל"ג עכ"ל. וכן כתב כנסת הגדולה בהגהות הטור על דברי מהר"ם הנז' דאין אנו נוהגין כן. וכן כתב העולת שבת שם, רבינו זלמן אות ג', משנה ברורה אות א'. ועיין בשבות יעקב חלק ב' סימן ל"ה שכתב שפעם אחת היקל חכם אחד בענין הנישואין תוך ימי הספירה נגד המנהג ולא עלה זיווגם יפה, ועל כן כתב דשומר נפשו ירחק מנישואין בימים כאלו אף שיהיה הרבה צדדין להקל כי חמירא סכנתא מאיסורא ולא לבטל המנהג בפרהסיא עכ"ל. ועיין לקמן אות י"ב". וכ"כ בס"ק מ"ה. וכתב מרן הרב במעודים וימים פ"כ סעי' מ"א " הספרדים – הנוהגים כב"י נוהגים לא להסתפר או לישא אשה עד ל"ד בעומר בבוקר".
וראה לקמן לגבי מנהג ירושלים וא"י.
ב
וכתב הרמ"א שם על דברי השו"ע: "מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי", וביאר המשנ"ב בס"ק ה' "הכל שרי – היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג בעומר ואילך וכדלקמיה בס"ב אבל לדידן שנוהגין איסור בתספורת וכדלקמיה בס"ג אסור ג"כ לישא דנשואין ותספורת דין אחד להם ולעומת זה יש קולא למנהגנו שיהא מותר לישא ולהסתפר עד ר"ח אייר".
וכתב ע"ז הכה"ח בס"ק י"ב "וכל זה למנהג בני אשכנז וכו' אבל בני ספרד אין נוהגין להסתפר ולא לישא רק עד ל"ג ומשם ואילך כדעת השלחן ערוך, ורק בתספורת יש נוהגין להחמיר כדברי האר"י ז"ל שלא לספר עד העצרת וכאשר יבואר לקמן".
ג
והנה לגבי ממתי מתחיל האבלות, ואם אנו אבלים על תלמידיו של ר' עקיבא גם בראש חודש כתב השו"ע בסעי' ג' "יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר, וטעות הוא בידם. הגה: מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר, ואותן לא יספרו מל"ג בעומר ואילך, אעפ"י שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו. ואותן מקומות שנוהגין להסתפר מל"ג בעומר ואילך, לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר. ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה, משום לא תתגודדו (דברים יד, א) וכל שכן שאין לנהוג היתר בשתיהן".
וביאר המשנ"ב בס"ק י"ד "יש נוהגים וכו' וטעות הוא בידם – אבאר בקצרה. דלכו"ע נוהגין איסור ל"ג ימים אך יש בזה מנהגים שונים [ויש לכל אחד טעם למנהגו כמבואר בבה"ל] יש שבחרו אותן מיום ב' של פסח עד ל"ג בעומר ומשם והלאה עד שבועות לא קבלו עלייהו שום איסור אמנם עד ל"ג בעומר אין מתירין שום יום. ויש שניכו ממ"ט ימי העומר ט"ז ימים הראשונים דהיינו עד יום שני של ר"ח אייר ומשם והלאה עד שבועות שהוא ל"ג ימים אין מתירין שום יום (לבד מל"ג בעומר עצמו התירוהו במקצתו ומשום דמקצת יום ככולו) ונמצא מי שאוחז החבל בשני ראשין דהיינו שמיקל בר"ח אייר וגם מיקל מל"ג והלאה טעות הוא בידו".
וכתב עפ"ז בס"ק ט"ז "והנה במדינתנו המנהג לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה ע"כ מסיק המ"א דצריך ליזהר שלא לישא ולהסתפר בהשני ימים של חודש אייר וגם בראשון של ימי הגבלה בבוקר דוקא דאמרינן מקצת היום ככולו וא"כ עי"ז יושלם ל"ג ימים שאנו נוהגים אבילות עבורם. וכתב הח"א שכן המנהג ג"כ בק"ק ווילנא שנוהגים איסור מיום א' דר"ח אייר עד ג' סיון בבוקר מלבד בל"ג בעומר נוהגין בו היתר ויש מקומות שנוהגין להקל רק בר"ח אייר ובל"ג בעומר ובר"ח סיון עד שבועות. ובענינים אלו יתפוס כ"א כפי מנהג מקומו". והטעם ביאר בשער הציון ס"ק י"ד "ובספק אין להחמיר בדבר שהוא רק מצד המנהג, עיין שם"
והוסיף בס"ק י"ז י"כול לתפוס איזה מנהג שירצה ואין לו לחוש שמא מנהג המקום ההוא אינו כן דכיון שהוא רק מנהג בעלמא אין להחמיר בספיקא אבל אם ידוע לו מנהג המקום אין לו לשנות בין להקל ובין להחמיר".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"א שמנהג ירושלים שלא לישא אשה בזמן זה, ומי שנושא מוחים בו.
וכתב מרן הרב שם סעי' מ"ב בשם ס' ארץ ישראל להגרימ"ט סי' י"ח אות ב' "מנהג האשכנזים בארץ ישראל – לישא אשה ולהסתפר ביום ל"ג בעומר עצמו ומר"ח סיון והלאה. לא קודם ר"ח אייר, לא בר"ח אייר עצמו, ולא בין ל"ג בעומר לר"ח סיון. רובם נהגו להסתפר ביום ל"ג עצמו ולא בליל ל"ג בעומר וגם נישואין עושין ביום ל"ג ולא בליל ל"ג. אבל אם השעה דחוקה עושים תספורת וגם חתונה בליל ל"ג בעומר. וכיום רבים מקילים להנשא בליל ל"ג בעומר אבל כאמור לדעת הב"י אין להנשא אלא ביום ל"ד עצמו ולא בלילה שלפניו", ובסעי' מ"ג כתב"יש אשכנזים שנהגו בזה להתיר תספורת ונישואין עד ר"ח אייר ומשם ועד שבועות אוסרים מלבד מיום ל"ג בעומר עצמו. ויש מחמירים בשני ימי ר"ח אייר שהם בכלל האיסור עד ג' ימי הגבלה".
וכתב בקובץ מבית לוי הוראות ופסקים מהגר"ש ואזנר שליט"א ח"ג עמ' ל"ח שכיון שעתה יש בכל עיר ועיר בעלי מנהגים שונים יש להחמיר גם למי שנוהג להתחתן עד ראש חודש לנוהג אבלות עד ל"ג בעומר, אמנם נראה שאין להחמיר כיון שאין בזה לא תתגודדו כמבואר באבקת רוכל סי' ל"ב ואין המקום להאריך בזה, ובפרט דהוי אבילות דרבנן, אמנם בארץ ישראל יש להם להחמיר משום המנהג שהיה כאן.
העולה
לספרדים אין לישא אשה עד ל"ד בעומר.
לאשכנזים בא"י – אין לישא אשה כי אם בל"ג בעומר ביום או מראש חודש סיון. ובחו"ל תלוי במנהג וכלשון מרן הרב "יש אשכנזים שנהגו בזה להתיר תספורת ונישואין עד ר"ח אייר ומשם ועד שבועות אוסרים מלבד מיום ל"ג בעומר עצמו. ויש מחמירים בשני ימי ר"ח אייר שהם בכלל האיסור עד ג' ימי הגבלה".
להחזיר גרשתו מותר לכו"ע.