קביעת סעודה במזונות

שאלה

למה אומרים הפוסקים שיוצא ידי חובה בקידוש במקום סעודה גם אם אכל כזית מזונות?
לכאורה דברי מר"ן בשם הגאונים בסימן רעג סימן ה (אע"פ שכתב אפילו אכל דבר מועט) מדויקים דווקא בפת:

כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה וגומר סעודתו במקום אחר ודוקא אכל לחם או שתה יין אבל אכל פירות לא?

תשובה

ניתן לצאת ידי דין קידוש במקום סעודה במזונות, אבל ידי סעודה ראשונה ושניה לא יוצאים ראה שו"ע סי' רע"ד סעי' ד'.
והטעם דהוי כ"ש מיין.

מקורות

כתב הטור סי' רע"ג "כתבו הגאונים הא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה אין צריך שיגמור שם כל סעודתו אלא אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש וגומר סעודתו במקום אחר ודוקא שאכל לחם או שתה יין אבל אכל פירות לא".
וביאר הב"י "אין להוכיח שהתוספות והרא"ש חולקים על סברא זו מדכתבו בריש פרק ערבי פסחים (קא. תוס' ד"ה טעימו, רא"ש שם סי' ה) אמאי דאמרינן ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דאמר אביי כי הוינא בי מר כי הוה מקדש לן אמר טעומו מידי דילמא אדאזליתו לבי אושפיזא מתעקרא לכו שרגא ולא מתקדיש לכו ולא מתאכיל לכו ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה, טעומו מידי, נראה דהיינו טעימת לחם דוקא, דאיכא למימר דלא כתבו כן משום דבשתיית כוס לא ליפקו ידי קידוש אלא משום דלא נפקי ידי סעודה אלא בפת וכדמשמע מסוף לשונם אבל אפשר דמודו לדברי גאונים הללו דלענין קידוש במקום סעודה שפיר מיקרי מקום סעודה במקום ששותה כוס יין שחייב עליו ברכה".
ופסק דין זה השו"ע בסעי' ה' "כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה, אפי' אכל דבר מועט, או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה, יצא ידי קידוש במקום סעודה וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא אכל לחם או שתה יין, אבל אכל פירות, לא".
וכתב הבה"ל בד"ה "כתבו הגאונים וכו' – ובספר מעשה רב כתב שהגר"א אף בקידוש היום לא היה מקדש אלא במקום סעודה גמורה ולא מיני תרגימא או יין", ונראה דס"ל דהרא"ש פליג על דברי הגאונים ודלא כהב"י.
אמנם דעת המג"א בס"ק י"א "פירות לא. בש"ג כתב דאף בפירות דיו דכל סעודת שבת נחשבת קבע ע"ש ודעת הטור והש"ע עיקר מ"מ נ"ל דבאוכל מיני תרגימ' מה' מינים יצא דהא עכ"פ חשיבי טפי לסעודת שבת מיין וכמ"ש ססי' רצ"ג ושכר אף על גב דהוי חמר מדינה לא יצא בו במקום סעודה דלא סעיד כמו יין".
וביאר המחצ"ש "דהא על כל פנים חשיבי כו' מיין וכמו שכתוב סוף סימן רצ"א. באמת להדיא לא מצאתיו שם, ומכל מקום מוכח שם, דהובא שם ג' דעות, יש אומרים דיוצא בסעודה שלישית אפילו במיני תרגימא, ויש אומרים אפילו בבשר ודגים, ויש אומרים אפילו בפירות. ומחלוקתן ממה דאמרינן בסוכה דף כ"ז [ע"א], רבי אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל ליל יום טוב ראשון ישלים ביום טוב אחרון של חג, ואמרינן שם במאי ישלים, במיני תרגימא, ומוכח ביומא דף ע"ט [ע"ב] דאינו יכול להשלים אלא במידי דבעי סוכה. וסבירא להו להפוסקים מאי דמהני להשלמה שם מיקרי ג"כ סעודה לענין סעודה שלישית, ולכן סבירא להו ליש אומרים קמאי דאינו יוצא ידי סעודה שלישית בפירות, דהא גם לענין השלמה גבי סוכה לא מהני פירי (דלא כרש"י שם סוכה כז, א ד"ה במיני), דהא קיימא לן [סימן תרלט סעיף ג] פירי לא בעי סוכה אפילו קבע עלייהו, ע"ש. וא"כ לפי זה להני יש אומרים גם ביין לא יצא ידי סעודה שלישית, דהא גם יין לא בעי סוכה, כמו שכתוב סימן תרל"ט [סעיף ב], ואפילו הכי סבירא להו להני יש אומרים דבמיני תרגימא יוצא, וכמפורש להדיא בגמרא הנ"ל. הרי דמיני תרגימא עדיפא מיין. אמנם קיימא לן שם דמיני תרגימא היינו מחמשה מינים שמברכים עליו בורא מיני מזונות".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ה "או שתה יין – וכ"ש אם אכל מיני תרגימא מה' מינים דיצא דהם חשיבי טפי לסעודת שבת מיין אבל שכר ושאר משקין אפילו אם היו חמר מדינה אין יוצא בם במקום סעודה דלא סעיד הלב כמו יין. ועיין בחדושי הגרע"א ובתו"ש שהוכיחו דלכמה ראשונים אינו יוצא ידי קידוש במקום סעודה ע"י כוס יין וע"כ נראה שאין להקל בזה אלא במקום הדחק".
וכתב בס"ק כ"ו "פירות לא – דה' מינים נקרא מזון ויין סועד הלב אבל שאר דברים אפילו אכל מהם הרבה אינו חשוב סעודה כלל".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"א "וכן כתב הברכי יוסף אות ו' דפת כסנין יצא ידי קידוש במקום סעודה, וכן פשט המנהג ברוב המקומות ביום שבת דמקדשין ואוכלין מעט כסנין ומברכין מעין שלש ואחר זמן סועדין, וכן כתבו האחרונים דכסנין שפיר דמי עכ"ד. ועל כן ההולכין לשמוע קידוש מאחרים בבית אחר, יש ליקח בידם מעט כסנין ולאכול שם במקום קידוש ולברך מעין שלש, ואחר כך חוזרים לביתם לעשות סעודה". וראה בס"ק מ"ב לגבי תמרים, וכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"א פ"יח.
העולה
ניתן לצאת ידי דין קידוש במקום סעודה במזונות, אבל ידי סעודה ראשונה ושניה לא יוצאים ראה שו"ע סי' רע"ד סעי' ד'.
והטעם דהוי כ"ש מיין.