שאלה
מה המנהג לגבי אמירת קדישים לאחר תום ימי האבילות?
תשובה
מנהג האשכנזים אומרים קדיש כל י"א חודש ואח"כ מפסיקים, (מלבד בשבוע היארצייט).
מנהג הספרדים לומר כל הי"ב חודש קדיש, ומפסיקים בשבוע הראשון של חודש הי"ב.
שאר השנים מנהג מרן הרב היה לקחת קדיש אחד בשבוע ולומר לעילוי נשמת.
מקורות
כתב הרמ"א בסי' שע"ו סעי' ד' "ונהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים, כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים, כי משפט רשע י"ב חדש" וכתב בערוך השולחן סעי' ט"ו "עוד כתב דנהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים כי משפט רשעים י"ב חודש עכ"ל ויותר מי"א חדשים לא יגידו קדיש אפילו בשנת העיבור". וכתב הפת"ש ס"ק ט "עי' בס' חומות ירושלים סי' רנ"ז שכתב דמי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים מאותם שנידונים י"ב חודש ראוי ומחויב שיאמר קדיש י"ב חודש ע"ש".
והנה בשער הכוונות דף ט"ו ע"ב כתוב, דיאמר קדיש כל י"ב חדש, שאינו רק להנצל מעונש גהנם כפי שחושבים ההמון, אלא יועיל גם להכניסו לגן עדן, ולהעלותו ממדרגה למדרגה, וע"כ גם בשבתות וי"ט יש לאומרו.
שיירי כנסת הגדולה הגב"י סימן תג סעי' י"ז "אין אומרים קדיש כל שנים עשר חדש אלא אחד עשר חדש, וכן הנוהגים להתפלל בתוך שנים עשר חדש אין אומרים תפלה כל שנים עשר חדש אלא אחד עשר חדש. מהרי"ל בתשובה סימן כ"ב.
אמר המאסף, ואני הנהגתי לומר קדיש ותפלה כל י"ב חדש חסר שבוע א', דכיון דהטעם הוא משום דמשפט רשעים בגהינם שנים עשר חדש, כל שחסר יום אחד מהשנים עשר חדש סגי".
וכן כתב בשיורי ברכה סימן שעו סעי' ח' "לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דהקדיש מועיל ג"כ להעלות נשמתו, נראה שיאמר קדיש כל י"ב חדש. אלא מפני ההמון יפחות שבוע אחרון, כמ"ש הרב כנה"ג סימן ת"ג, דכיון דחשו שלא יאמרו משפט רשעים בגהינם י"ב חדש כל שמחסר מי"ב חדש סגי. ע"ש". וכ"כ בשלמי ציבור סי' ת"ג בשם האר"י "דיש ליתום לומר קדיש בתרא שהוא קדיש יתום כל השנה גם בשבת ויו"ט ור"ח כי אין הטעם לאומרו כדי להציל הנפש מגהינם בלבד אלא בלבד זה מועיל גם כן להעלו' הנפש מדרגה אחר מדרגה, וא"כ זה מועיל גם בשבתו' ויו"ט, על כן כתב הרב המגיה על זה שם, מטעם זה יש ליתום לומר קדיש כל י"ב חודש, דלא כמ"ש מור"ם סי' שע"ו שלא לאומרו רק י"א חודש שלא להחזיק את אביו בחזקת רשע, ועיין ג"כ להרב המחבר ז"ל בחלבי השלמים גבי חילוק דברים שיש בין הפוסקים ובין המקובלים סל"ב והרב הכנה"ג ססי' ת"ג כתב נהגתי לומר כל י"ב חודש חסר שבוע אחד וכו'", עכ"ל.
והקשה בשו"ת רב פעלים חלק ג – יורה דעה סימן לב "ובספר שער המצות פרשת ויחי כתב רבינו מהרא"י ז"ל וז"ל ענין הנשמה שארז"ל כל י"ב חודש עולה ויורדת, ולאחר י"ב חודש עולה ואינה יורדת, שמעתי משמו של מורי ז"ל כי בשבוע האחרונה של הי"ב חודש אף על פי שהאדם נפטר באמצע השבוע בימי החול, ואז הוא תשלום הי"ב חודש עכ"ז בשבת שלפני אותה השבוע אז עולה ואינה יורדת עוד ואף על פי שעדיין חסרים כמה ימים מהשבוע להשלים הי"ב חודש, לפי שביום השבת כל הנשמות עולות בג"ע העליון כנודע אפילו בתוך הי"ב וכיון שעלה שוב לא ירד בשביל אותם השלש או ארבע שחסרו בחשבון י"ב חודש עכ"ל מכאן משמע דעיקר העליה תהיה בסוף י"ב חודש, ואיך יחסר הקדיש ממנו בסוף הי"ב, על כן ודאי מ"ש רבינו חיד"א שבוע האחרון היינו של סוף י"א חודש, ומנהג עירינו הוא יותר נכון לעשות לימוד יותר בסוף י"א חודש להראות שנשלמה שנתו ואינו בכלל רשעים דבעו י"ב והם מחסרים אמירת הקדישים בשבוע ראשון של חודש י"ב וזה עדיף טפי.
והנה בשער הכוונות בסוד קדיש בתרא כתב רבינו ז"ל שם, וז"ל, אין הטעם כפי מה שחושבין המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינא של גיהנם לבד, כי הנה יש תועלת א' והיא להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה עכ"ל, הרי עשה רבינו ז"ל בזה שתי חלוקות א' להכניסו לג"ע והב' להעלותו ממדרגה למדרגה, ויש להסתפק ב"ה אם הכונה של להכניסו לג"ע הוא ענין העליה שכתב בשער המצות הנז"ל שעולים הנשמות בג"ע העליון בשבת או דזה העליה שמדבר בה בשער טעמי המצות הוא ענין אחר ומ"ש להכניסו בג"ע הוא ענין אחר, ודבר זה לא נתברר אצלי, ועכ"פ נראה ודאי כשתעלה הנשמה בשבת האחרון של י"ב חודש, ואינה יורדת בשביל ג' וד' ימים הנשארים בסוף י"ב חודש, ועכ"ז יש תועלת בקדיש באותם הימים הנשארים בסוף י"ב חודש בשביל חלוקה הב' של התועלת הנז', והוא להעלותה ממדרגה למדרגה, כי אף על פי שלא תרד אחר שעלתה בשבת האחרון של הי"ב חודש עכ"ז יש לה תועלת בקדיש, שגם בעודה שם תעלה שם ממדרגה למדרגה.". וכן נהג מרן הרב, וראה עוד בשו"ת וישב ים ומלבד זה אמר שיכול אדם לבחור קדיש אחד במהלך השובע ולומר אותו לעילוי נשמת הוריו וכן נהג שאחר הדרשה בליל שבת היה אומר קדיש.
אדם אחר
כתב בגשר החיים פ"ל אות ג' "והיה ראוי שיאמר הבן קדיש י"ב חודש שלמים דמשפט רשעים י"ב חודש וכל י"ב חודש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת אלא משום שאין זה מכבוד לאביו ואמו להחזיקם לרשעים נקטינן שיאמר קדיש רק י"א חודש וכו' ומובן שאיש אחר זולת הבן יכול לומר גם י"ב חודש וכך ראוי לנהוג שאם אחר אומר קדיש בין בחנם ובין בשכר יאמר י"ב חודש".
כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קסה "ומש"כ כב' האם שהגם שאין אומרים קדיש כל חודש הי"ב דמ"מ יש עצה לבקש ממי שהוא אחר בשכר לומר קדיש דהרי אחר הבא בשכר אין לו איסור של החזקת רשע והביא ממש"כ בס' גשר החיים דראוי לנהוג שאחר שאינו בן אומר קדיש כל י"ב חודש, הנה בעצם הוראה זו שאחר אומר כל יב"ח אינני אומר דבר להכריע בזה, מ"מ גם לדרכו אינו דומה לכאן, כיון דהבן מצוה להגיד בשכר א"כ שוב מחזיק אותם ללא טובים וכן לא יעשה והוא פשוט".
וכן יש משמעות בצרור החיים שא' רס"ה,
העולה
מנהג האשכנזים אומרים קדיש כל י"א חודש ואח"כ מפסיקים, (מלבד בשבוע היארצייט).
מנהג הספרדים לומר כל הי"ב חודש קדיש, ומפסיקים בשבוע הראשון של חודש הי"ב.
שאר השנים מנהג מרן הרב היה לקחת קדיש אחד בשבוע ולומר לעילוי נשמת.