שאלה
מהם הכללים לגבי קריאת התורה בתעניות בשחרית במנחה לעניין אנשים שצמים?
תשובה
בשחרית די בששה לכו"ע כיון שבין כה קוראים בתורה, במנחה לכתחילה עשרה אין למשנ"ב וכן נוהגים אשכנזים צריך שבעה לכה"ח ולספרדים ששה.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקס"ו סעי' ג' "אין שליח צבור אומר עננו ברכה בפני עצמה, אא"כ יש בבית הכנסת עשרה שמתענין; ואפילו אם יש בעיר עשרה שמתענין, כיון שאין בבית הכנסת עשרה שמתענין, לא".
וכתב השערי תשובה ס"ק ד' "עשרה. עבה"ט ועיין במח"ב בשם מהר"מ בן חביב בתשובה כת"י שאין זה אלא בת"צ שהקהל קיבלו עליהם על כל צרה של"ת אבל הד' צומות דמדברי קבלה נינהו אפי' אין שם מתענים רק ששה או שבעה והשאר אינם מתענים דאניסו שהם חולים יכולים לקבוע ברכת עננו ולקרות ויחל אף שאין שם עשרה מתענים בבה"כ ע"ש, ונראה דעכ"פ ששה או שבעה בעינן ואם אין שם רק חמשה אין להם לו' עננו ולא יוציאו ס"ת כלל כיון שאין כאן רוב מתענים וגם ביש ששה צ"ע לפענ"ד דאפשר דרובא דמנכרי בעינן כמ"ש לעיל סי' קצ"ז לענין זימון בעשרה עיין שם".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ד "אא"כ יש בבהכ"נ וכו' – ולענין קריאת ויחל כשחל התענית צבור בב' וה' אף על פי שדוחין פרשת השבוע לית כאן ברכה לבטלה (דתקנת עזרא לקרות בשני וחמישי) א"כ די כשיש ששה בבהכ"נ קורין ויחל משא"כ במנחה צריך עשרה בבהכ"נ וה"ה שחרית כשחל באגד"ו צריך עשרה בביהכ"נ דוקא [א"ר ופמ"ג] וי"א שבתענית צבור של ד' צומות כיון דמדברי קבלה הם אפילו אין שם מתענים רק שבעה והשאר אינם מתענים דאניסי שהם חולים יכולים לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל [שע"ת ע"ש]".
וביאר בשער הציון ס"ק ט"ו "והאליה רבה ופרי מגדים הנ"ל על כרחו דלא סבירא להו הכי, דהא הם לא קאי אסתם תענית צבור דבהו לא היו דוחין פרשת השבוע כי אם על ד' צומות, וכן מחיי אדם משמע דלא סבירא לה כן".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ב "אלא אם כן יש בבית הכנסת עשרה שמתענין וכו'. אין זה אלא בתענית צבור שהקהל קבלו עליהם על כל צרה שלא תבא, אבל הארבעה צומות דמדברי קבלה נינהו אפילו אין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר אינם מתענים דאניסי שהם חולים יכולין לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל אף שאין שם עשרה מתענין בבית הכנסת. הרב מהר"ם ן' חביב בתשובותיו כ"י סימן ט"ו, ברכי יוסף אות ב', שערי תשובה אות ד'. ומיהו עיין משנה ברורה בשער הציון אות ט"ו שכתב דמהאליה רבה ומשבצות זהב וחיי אדם משמע דלא סבירא להו כמהר"ם ן' חביב הנזכר יעו"ש. וכן משמע מדברי קיצור שלחן ערוך סימן ך' אות ח'. אמנם עיין לעיל סימן קי"ט אות כ"ט שכתבנו בשם כמה אחרונים דהסכימו לדברי מהר"ם הנז' יעו"ש. ומכל מקום היכא דאפשר יש לחזר אחר עשרה שמתענים גם בארבעה צומות".
וכתב הכה"ח בסי' קי"ט ס"ק כ"ט "אלא יאמר ענינו וכו'. והוא הדין אם לא היו עשרה המתענים בבית הכנסת ובאו אחר שאמר השליח צבור רפאינו אומרה בשומע תפלה. שלטי הגבורים פרק כיצד מברכין, והביאו כנסת הגדולה שם, עולת תמיד שם, מגן אברהם שם, פרי חדש אות ד', אליה רבה שם, בית עובד אות ג', דרך החיים שם. ואם אחד מהם כבר התפלל אין לומר ענינו. בית דוד סימן שמ"ב, שלמי צבור דף קכ"ו ע"ד, קשר גודל שם אות ד', בית עובד אות ב', חסד לאלפים שם. וכן אם יש אחד בהם שאינו משלים לא יאמרו ענינו. מגן אברהם בסימן תקס"ו ס"ק ה', שלמי צבור שם, קשר גודל שם אות ה', בית עובד שם אות א'. ועיין בשלחן ערוך סימן תקס"ו סעיף ג', וכתב שם הברכי יוסף אות ב' בשם מהר"ם ן' חביב סימן ט"ו דהא דבעינן עשרה שמתענין אין זה אלא בתענית צבור שהקהל קבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל הד' צומות דמדברי קבלה נינהו אפילו אין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר אינם מתענין דאניסי שהם חולים יכולין לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל אף שאין שם עשרה מתענין בבית הכנסת עכ"ל, וכן פסק בספרו קשר גודל שם אות ו', שלמי צבור שם, זכור לאברהם אות ת', בית עובד אות ד', חסד לאלפים שם, ומה שכתב קיצור השלחן ערוך שם דגם בתענית צבור צריך עשרה שמתענין בבית הכנסת נראה מפני שלא ראה דברי מהר"ם ן' חביב הנז'. וכתב שם החסד לאלפים דבמקום שאין מנהג היותר טוב שלא להוציא ספר תורה ושלא לומר ענינו ברכה בפני עצמה כי אם בד' צומות כי יש דעות שסוברים כן ומה גם כי מי זה ערב שיהיו עשרה משלימין מאחר דליכא חיובא להשלים עד צאת הכוכבים כי אם בד' צומות עכ"ל, וכן כתב השלחן גבוה בסימן תקס"ו אות ט' דמנהג שלוניקי שלא לקרות בתורה בתענית צבור שגוזרין על כל צרה שלא תבא ולא לומר ענינו רק בשומע תפלה כיחידים יעו"ש, והביאו הזכור לאברהם שם, וכן כתב דבר משה סימן מ', והביאו הזכור לאברהם חלק ג' אות ת' וכתב דכן מנהגינו ועוד עי"ש שכתב דהוא הדין דאין אומרים ברכת כהנים יעו"ש. ועיין בסימן תקס"ו סעיף ב' ודו"ק".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "כתב השו"ע שאין שליח ציבור אומר "עננו" בחזרה אלא אם כן ישנם בביהכ"נ עשרה שמתענים ונוהגים שבתענית ציבור די בששה ולדעת המשנה ברורה צריך לכתחילה שבעה".
העולה
בשחרית די בששה לכו"ע כיון שבין כה קוראים בתורה, במנחה לכתחילה עשרה אין למשנ"ב וכן נוהגים אשכנזים צריך שבעה לכה"ח ולספרדים ששה.