תפילת ערבית לפני עלות השחר

שאלה

אדם שהלך לישון וקם לפני עמוד השחר אם יכול להתפלל עדיין ערבית?

תשובה

לכתחילה יש להתפלל ערבית עד חצות, עבר חצות ולא התפלל יכול להתפלל עד עלות השחר, ואפי' פשע ולא התפלל.

נאנס ולא התפלל – או שהשתכר בתחילת הלילה כך שיכל להתפכח עד סוף הלילה – והגיע עלות השחר יקרא קריאת שמע, וברכת גאל אבל לא ברכת השכיבנו, וכשקורא ק"ש לאחר שהגיע זמן תפילין, דהיינו מי שיכיר, מניח תפילין, אבל לא יתפלל עמידה.
נשאר זמן עד עלות השחר או לעמידה או קריאת שמע, יתפלל ואח"כ יקרא קריאת שמע.

מקורות

כתב הטור סי' רל"ה "ולענין סוף זמנה תנן עד סוף האשמורה הראשונה שהוא שליש הלילה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר והלכה כר"ג דאיפסיקא הלכתא כוותיה ואפילו לכתחלה יכול להמתין לקרות עד שיעלה ע"ה ומ"מ אין לו לאכול ולישן עד שיקרא דתניא לא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימעא ואישן קימעא ואקרא אח"כ ק"ש ואתפלל ונמצא חוטפתו שינה וישן כל הלילה אלא אדם בא מן השדה ונכנס לב"ה או לבה"מ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואח"כ אוכל פתו וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה אלמא כשהגיע זמן ק"ש אסור לקבוע סעודתו עד שיתפלל ואם נאנס ולא קראה עד שיעלה ע"ה יכול לקרותה עד הנץ החמה ומיהו אם קורא אותה אחר שיעלה ע"ה לא יאמר השכיבנו שאין עתה זמן שכיבה ופי' רי"ץ גיאות ודאי צ"ל שתים לפניה ושתים לאחריה אלא לא יאמר נוסח הברכה כמו שהיא אלא יתחיל ותקננו בעצה טובה מלפניך וא"א ז"ל כתב שלא יאמר ברכת השכיבנו כל עיקר".
וכתב הב"י "אבל הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות קריאת שמע (ה"ט) איזהו זמן קריאת שמע בלילה מצותה משעת יציאת כוכבים עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה. וכן כתב סמ"ג (עשין יח צט ע"ד) וכן כתב הרשב"א בריש ברכות (ב: ד"ה משעה)".
כתב השו"ע סי' רל"ה סעי' ג' "לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הכוכבים, וזמנה עד חצי הלילה; ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו",
כתב המשנ"ב בס"ק כ"ז "עד חצי הלילה – פי' דרבנן גדרו שאסור להתאחר בקריאת שמע ביותר מחצות שלא לבוא לידי מכשול ואם מתאחר מקרי עובר על דברי חכמים אבל עד חצות ליכא איסורא אם מתאחר אלא שלא נקרא זריז וכנ"ל והיינו ביושב ואינו עוסק באכילה או במלאכה המטרדת דאלו אוכל או עוסק במלאכה המטרדת כההיא דסימן רל"ב ס"ב מדינא אסור משהגיע זמן ק"ש וכנ"ל בס"ב", והוסיף בס"ק כ"ח "ואם עבר ואיחר וכו' – דמן התורה לכו"ע זמנה כל הלילה דובשכבך כ"ז שבני אדם שוכבין משמע". וראה בס"ק כ"ט שכתב שהיינו אפי' אם פשע, וכתב הכה"ח בס"ק כ"ה "ומכל מקום נקרא עבריין שעבר על דברי חכמים שאמרו עד חצות. עולת תמיד אות ג', אליה רבה אות י"א".
אולם בבה"ל ד"ה וזמנה עד חצי הלילה כתב – "המחבר סתם כדעת הרמב"ם והסמ"ג ודלא כדעת הרשב"א והרא"ש דס"ל דלא קי"ל כחכמים דעשו סייג עד חצות ועיין בשאגת אריה סימן ד' שדעתו לדינא כדעת הרשב"א והרא"ש והאריך לדחות דברי הב"י במה שהביא ראיה לדעת הרמב"ם עי"ש בסוף התשובה ואין דבריו שם מוכרחין לדחות דברי הב"י", וסיים "מ"מ רובא דרבוותא קיימי בשיטת השו"ע וכנ"ל וכן בדה"ח וח"א העתיקו דברי השו"ע להלכה. ובמקום הדחק כגון שהוא מלמד תורה לאחרים וכה"ג אפשר דיכול לסמוך על שיטת הרא"ש לאחר עד אחרי חצות וכן משמע במגן גבורים".
ב
ובסעי' ד' כתב השו"ע "הקורא ק"ש של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה מענין הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג), לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס, כגון שכור או חולה וכיוצא בהן; ואנוס שקרא אז לא יאמר השכיבנו, דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה. הגה: אבל שאר הברכות, דהיינו שנים שלפני ק"ש וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו, אומר (טור ומרדכי והגהות מיימוני וע"ל סימן נ"ח סעיף ה')".
וביאר המשנ"ב בס"ק ל' "לא יצא וכו' – דאף דמן התורה קרינן בשכבך עד הנץ משום דאיכא עדיין מקצת אנשים דגנו בההיא שעתא מ"מ היכא דלא איתנס בטלו חכמים ממנו מצות ק"ש על שאיחר כ"כ ואינו יוצא ידי חובתה שוב בקריאתה".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ב "כשקורא קריאת שמע של ערבית אחר עלות השחר אחר זמן משיכיר חבירו צריך להניח תפילין תחלה. מראה כהן על מסכת ברכות, והביאו פתחי עולם אות י"ז".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ו "כתב הט"ז ס"ק ד' דאם נשתכר אדם אחר התחלת זמן קריאת שמע לא מקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה עמוד השחר ותו לא יעו"ש. וכן כתב הנהר שלום אות ג'. אבל האליה רבה אות י"ב והמאמר מרדכי אות ט' כתבו על דברי הט"ז הנז' דאינו מוכרח יעו"ש. ועל כן נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה אם נשתכר אחר שהגיע זמנה ולא קרא קריאת שמע עד שעלה עמוד השחר קורא קודם הנץ בלא ברכות משום דקיימא לן ספק ברכות להקל. ואחר כך ראיתי שכן פסק המשבצות זהב אות ד'. ועוד נראה לי דאף מי שלא היה אנוס ולא קרא קודם עלות השחר שכתב השלחן ערוך דלא יצא ידי חובתו מכל מקום יש לו לקרות קודם הנץ בלא ברכות דאפשר דמועיל קצת כיון דמהני לאנוס. ומי שקורא קריאת שמע של ערבית קודם הנץ לא יקרא באותו זמן קריאת שמע של שחרית כמ"ש לעיל סימן נ"ח סעיף ה' יעו"ש". וכ"כ המשנ"ב בס"ק ל"א.
וכתב עוד בס"ק ל' "תפלת שמונה עשרה של ערבית אינו יכול להתפלל אחר עלות השחר כמו שכתב הרמב"ם פרק ג' מהלכות תפלה דין ו', אלא מתפלל שחרית שתים כיון דהיה אנוס וכמ"ש בסימן ק"ח יעו"ש". וכ"כ המשנ"ב וביאר בשער הציון ס"ק מא "רמב"ם פרק ג מהלכות תפלה הלכה וי"ו, ושאני קריאת שמע דכתיב ובשכבך ומקצת אנשים גנו בההיא שעתא, אבל צריך עיון מפירוש המשנה פרק ד משנה א' דמשמע שם דיכול להתפלל אותה עד הנץ, עיין שם, ובאמת הלא תפלת ערבית הוא כנגד הקרבת איברים שזמנם הוא רק עד עמוד השחר, כדאיתא במשנה ראשונה, וצריך עיון".
וע"כ כתב הכה"ח בס"ק ל"א "ואם היה קרוב לעלות השחר ועדיין לא קרא קריאת שמע ולא התפלל ערבית ואין שהות לקרות קריאת שמע ולהתפלל, יש להתפלל קודם עלות השחר וקריאת שמע יקרא אחר כך, משום דתפלה לא אפשר להתפלל אחר עלות השחר אבל קריאת שמע יכול לקרות כנזכר לעיל".
והעלה מרן הרב במאמר מרדכי לימות החול פכ"ז "זמן ק"ש הוא מצאת הכוכבים עד חצות הלילה, ואם עבר ולא קרא עד אז – עבר על דברי חז"ל, ואף על פי כן אם עבר חצות הלילה ולא קרא ק"ש – יכול וצריך לקרותה עם ברכותיה עד עמוד השחר. ודין זה הוא אפילו אם לא קרא ק"ש קודם חצות במזיד.
חולה או אנוס – אם היה חולה או אנוס ולא קרא ק"ש עד זמן עמוד השחר – יכול לקוראה עד הנץ החמה, ויברך שתי ברכות שלפני ק"ש וברכה אחת אחריה, דהיינו עד ברכת "גאל ישראל", אך לא יאמר כלל "השכיבנו".
סוף זמן תפילת ערבית – זמנה של תפילת העמידה של ערבית הוא רק עד עמוד השחר ולא יותר".
העולה
לכתחילה יש להתפלל ערבית עד חצות, עבר חצות ולא התפלל יכול להתפלל עד עלות השחר, ואפי' פשע ולא התפלל.
נאנס ולא התפלל – או שהשתכר בתחילת הלילה כך שיכל להתפכח עד סוף הלילה – והגיע עלות השחר יקרא קריאת שמע, וברכת גאל אבל לא ברכת השכיבנו, וכשקורא ק"ש לאחר שהגיע זמן תפילין, דהיינו מי שיכיר, מניח תפילין, אבל לא יתפלל עמידה.
נשאר זמן עד עלות השחר או לעמידה או קריאת שמע, יתפלל ואח"כ יקרא קריאת שמע.