שאלה
התקשרה אלי אישה ורוצה שאני יערוך לה חופה ויקדש אותה ע״י שליח . כי בעלה תקוע בניו יורק.
מה עושים?
תשובה
בדין זה אם מועיל שליחות בנישואים, הדבר נתון במחלוקת אחרונים ולכן אין לעשות חופה כך.
מקורות
איתא במשנה כתובות דף מח עמוד א "לעולם היא ברשות האב – עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין. מסר האב לשלוחי הבעל – הרי היא ברשות הבעל. הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל – הרי היא ברשות האב. מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל – הרי היא ברשות הבעל", ובגמ' שם "מסר האב לשלוחי הבעל – הרי היא ברשות הבעל וכו'. אמר רב: מסירתה לכל, חוץ מתרומה; ורב אסי אמר: אף לתרומה. איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי: לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה! אמר להו רב: לאו אמינא לכו לא תיזלו בתר איפכא? יכול לשנויי לכו: מסירתה זו היא כניסתה לחופה. ושמואל אמר: לירושתה, ר"ל אמר: לכתובתה. כתובתה מאי היא? דאי מתה ירית לה, היינו דשמואל? אמר רבינא, לומר: כתובתה מאחר מנה. רבי יוחנן ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מסירתה לכל, אף לתרומה. מיתיבי: הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללין, אף על פי שכתובתה בבית בעלה, מתה – אביה יורשה; מסר האב לשלוחי הבעל, או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשום נישואין, אף על פי שכתובתה בבית אביה, מתה – בעלה יורשה; בד"א – לירושתה, אבל לתרומה – אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה; תיובתא דכולהו! תיובתא".
ופסק הרמב"ם בהל' אישות פכ"ב ה"ב שהבעל יורשה וז"ל "כיצד האשה שנתארסה ומסרה אביה לבעלה או לשלוחי בעלה או מסרוה שלוחי האב לבעלה או לשלוחי בעלה ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה אף על פי שכתובתה עדיין בבית אביה בעלה יורשה", כלומר שהרמב"ם הבין שהמשנה מדברת על מסירה שאין בעצם המסירה עניין של נישואים, וכן כתב בשו"ע אה"ע סי' נ"ז, וכן פרש"י.
אמנם דעת התוס' שלמסירה יש תוקף של חופה וא"כ מצינו שליחות בנישואין.
וכתב בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא תניינא סימן נא "לפ"ז אם נידון כשיטת תוס' הנ"ל דמסירה הוי כחופה א"נ אפשר נשואי ע"י שליח דהיינו שלוחי הבעל שלוקחים אותה לרשותם, וממילא אף בחופה ממש מהני תנאי כיון דשם חופה יכול ע"י שליח כגון במסירה, והדרא קושייתינו לדוכתיה דמש"ר ליכא חידוש דהא הוי חופה בטעות ועדיין היא ארוסה, אע"כ דמסירה לא הוי כחופה, להיות ברשות הבעל, ומקרי א"א לקיים ע"י שליח ולא מהני ביה תנאי, מש"ה לית ביה דין מקח טעות וכנ"ל, ודוק היטב". כלומר שמכריע שאין שליחות בנישואין.
כתב המקנה קונטרס אחרון סימן סא "אך לפמ"ש בחידושי כתובות שם בתוס' שם דטעמא דאין תנאי בחופה משום דא"א לקיים ע"י שליח ודוקא בקדושי ביאה מהני תנאי משום דאיתקוש הויות להדדי אבל בנישואין לא איתקש א"כ לא שייך בזה טעות", וכ"כ בהפלאה כתובת ע"ג ע"א תוד"ה לא.
כתב בשו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן רנה "ונראה דהנה בירושלמי פרק מצוות חליצה [סט ע"ב] דאפי' אמרו ליבם שאחר חליצה תהי' מותרת לו ותנשא לו דרך נשואין החליצה כשירה, ונראה הטעם דכמו דאין תנאי בחליצה משום דהמעשה א"א שתתקיים ע"י שליח, וביאור הדברים דעל כרחין אי אפשר שתעשה ע"י שליח, דהעיקר המעשה עצמה לא הרצון, על כן אינו יכול למנות שליח, דדווקא במקום שהעיקר הרצון, אם עשה שליח הרי רוצה לגרש וגם עושה שליח ברצונו, משא"כ במקום שהעיקר המעשה, אם לא עשה המעשה אינו כלום, ועל כן אין בו תנאי לבטל המעשה, דסוף סוף עשה המעשה, וזה שמעתי מגדול אחד, ועל כן ה"ה דחליצה בטעות כשירה כיון שעשה המעשה, וה"ה בחופה אף שהיא בטעות, דחופה אי אפשר ע"י שליח, דמסר האב לשלוחי הבעל לדעת רש"י ור"ן לא קנה אלא לירושה, ואפילו להתוס', מ"מ חופת אלמנה דלא מהני אלא ביחוד לא יועיל מסירה לשלוחים ולא מהני בה תנאי לבטל המעשה, וה"ה חופת יחוד בבתולה, דלמה תגרע, סוף סוף נתייחד עמה והיא חופה אלימתא דאי אפשר ע"י שליח, ולא מהני בה תנאי לבטל ודו"ק".
וכ"כ באור שמח אישות פ"י ה"ב שלא מועיל וז"ל "עוד הנני מסתפק טובא, אם יש תנאי בחופה, היינו לאחר שקידש אותה ונעשית ארוסתו כנסה בתנאי שאם לא יתן לה כך וכך או תנאי אחר לא יהיה זה נשואין, מי חייל בזה תנאו או לא, ומקור הספק הוא ע"פ שנתבאר בפרק המדיר (כתובות עד, א) דחליצה לא חייל תנאי לבטל המעשה, וחליצה מוטעת כשרה, משום דמתנאי ב"ג וב"ר ילפינן דהמעשה יכולה להתקיים ע"י שליח, וקדושין אפשר ע"י שליח, וקדושין בביאה ג"כ משום דאיתקשו הויות להדדי, א"כ חופה שגומרת האם יכולה להתקיים ע"י שליח, ומהראוי שלא יועיל בה תנאי, ולא מצאנו שילפינן הויות להדדי חופה לקדושין.
ובפרט לפי מה שפירשו המפרשים שכונת הגמרא שאין אנו מביטין בהשקפה פרטית אל סיבת המעשה, שעצם המעשה הוא הקנין שנתארסה לו בזה, והקנין יכול להיות ע"י קדושי כסף ושטר שישנה ע"י שליח, ולפ"ז גמר החופה הוא הנשואין לא מצאנו שתהא יכולה להתקיים ע"י שליח", עיי"ש.
ב
והנה מצינו שכתב הב"ח אבן העזר סימן סא "ונראה דמנהגינו הוא כדברי כולם מפני הספק ולכך ביום ה' או ביום ו' לאחר יציאת ב"ה שחרית מכסין ראש הכלה בסודר שאז מסרה האב לחתן ולכן נוהגין במדינת רוסי"א להקפיד שלא לילך לכסות ראש הכלה בשחרית בלתי החתן עמהם ושהחתן יאחוז בכיסוי עם הרב והחשובים לכסות ראשה ונראה שזהו מ"ש התוספות דבתולה שיוצאת בהינומא הוא חופה שלה", וכתב על דבריו הרב דגול מרבבה יו"ד סי' שמ"ב "אבל במדינות הללו שאין החתן הולך כלל לכסות ראש הכלה פשיטא שאין זה מיקרי חופה כלל לשום דעה דאי אפשר להיות חופה בלתי החתן או שלוחיו שםשאם החתן היה מכבד להרב לכסות את ראש הכלה אפשר דשלוחו של אדם כמותו". משמע שמועיל שליחות בחופה, ולכאורה למד כן ממשנה בכתובות דלעיל, אמנם הרמב"ם והשו"ע שהובאו לעיל מבינים שזה בכלל לא מדבר על חופה, אלא על מסירת אחריות, וא"כ אין משם ראיה.
העולה
דין זה אם מועיל שליחות בנישואים במחלוקת אחרונים ואין לעשות חופה כך.