ריקוד ומחיאת כף בשמחת תורה

שאלה:

בכל שנה, בשמחת תורה עם תחילת הריקודים, מתעורר אצלנו בבית הכנסת ויכוח בין המתפללים בשאלה: האם מותר בשמחת תורה לרקוד ולמחוא כפיים כמו ביום חול, או שמא יש להיזהר בכך כמו בשבת?

אני יודע שויכוח זה יתעורר גם בשנה החדשה שבפנינו, לכן החלטתי לפנות אל כבוד הרב כדי שיפסוק לנו בנדון, וככל שיפסוק כך ננהג, ובכך יסתיים, אני מקווה, סוף סוף ויכוח זה.

תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )

כתב מרן בשולחנו הטהור (סי' של"ט סעי' ג'): "אין מטפחין להכות כף אל כף ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מרקדין – גזירה שמא יתקן כלי שיר".

וכתב על כך הרמ"א: "והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו, משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו'. ויש אומרים, דבזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר, וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שמילתא שלא שכיח הוא, ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל".

והוסיף המשנ"ב שם (ס"ק י'): "ואפילו בטיפוח וריקוד אין כדאי להניח מנהג שלא במקום מצוה, אלא משום הנח להם לישראל".

ולמעשה, משמע מדברי השולחן ערוך שגם במקום מצוה אין להקל. אולם כתב הרב בית יוסף (סי' של"ט) בשם מהר"י קולון: "שביום שמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסין דתורה, דנהגו בו היתר משום כבוד התורה, כיון דלית ביה אלא משום שבות".

והוסיף מרן הב"י שם שמשמע מדבריו שגם בזמן הזה חוץ משמחת תורה אסור, והוסיף: "וכן נראה שהוא דעת הפוסקים".

ואף שאסור לרקוד ולטפח בכל השנה כולה כדרכו אבל לרקוד בשינוי ולטפח כלאחר יד – מותר^[1].

וביום שמחת תורה מותר למרות שבימינו איסור זה יותר חמור מזמן התוס' והרמ"א שבזמנם לא היו בקיאין בעשיית כלי שיר אבל בימינו אפשר לתקן "כלי שיר" בקלות ע"י הדלקת רדיו, טייפ ואף על פי כן לצורך מצווה גדולה כמו שמחת תורה – מותר לרקוד ולמחוא כף כדרכו גם בימינו.

להלכה:

א. אסור לרקוד ולמחוא כף בשבתות וימים טובים. גם לשיטת הרמ"א שהקל בזה, יש מקום להחמיר בימינו מחשש לתיקון כלי שיר, כהפעלת רדיו וכיוצא בזה[2].

ב. מותר לרקוד ולמחוא כף בשבתות ובימים טובים בשינוי כלאחר יד[3].

ג. ביום שמחת תורה מותר לרקוד ולטפח כדרכו לכבודה של תורה, וזו מצוה גדולה מאוד[4].

מקורות:

[1] ראה לעיל בשו"ת הרב הראשי חלק ב' פרק ל' שאלות ג'-ד' ובהערות שם.

[2]כתב בשו"ע (סי' של"ט סעי' ג'), וז"ל: "אין מטפחין להכות כף אל כף ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר" וכו'. וכתב הרמ"א (שם): "והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו, משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו'. ויש אומרים דבזמן הזה הכל שרי, דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר, וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר דמילתא דלא שכיח הוא, ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל".וראה מאמר מרדכי שבת (ח"ה פרק קט"ו סעי' א'), שו"ת מאמר מרדכי (חלק ד' סי' ק"ה) [הערת עורך: בשבתות חתן וכדו' הקפיד מרן הרב שלא לרקוד מהטעם הנ"ל].

[3]ירושלמי (ביצה  פ"ה ה"ב), וז"ל: "לא מטפחין- טיפוח שהוא לרצונו. ר' יונה וחברייא, חד אמר: הכין שרי והכין אסור, וחורנה אמר: בין הכין ובין הכין אסור, ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דא"ר יונה: אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא הוי דו אמר: הכין שרי והכין אסור. רבי הוה מסב לר"ש בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. עבר ר"מ ושמע קלהון, אמר: רבותינו, הותרה השבת?! שמע ר' קליה, אמר: מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו?! ואית דאמרי, הכין אמר: מי הוא זה שבא לצנעינו בתוך ביתינו?! שמע ר"מ קליה וערק". ופסק השו"ע (שם) שכלאחר יד – מותר. ובביאור הדברים כתב הב"י (סי' של"ט), וז"ל: "וכתבו הרי"ף (כ' ע"א) והרא"ש (סי' ב'), דמשמע דלרבי מאיר אסור לטפח כלאחר יד, אף על פי כן פסק כרבי יונה דבתרא הוא, דס"ל כרבנן דבי רבי דהוו מטפחי אחורי ידיהון, ועוד דאיכא למימר דאפילו רבי מאיר שרי לטפח כלאחר יד, ולא אמר 'רבותינו, הותרה שבת' אלא משום דסבר דהוו מטפחי כדרכם, והיינו דכי אמר ליה רבי: 'מי זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו' ערק רבי מאיר, דכיון דאהדר ליה רבי הכי ידע רבי מאיר דכלאחר יד הוו עבדי דשרי, וערק מכיסופא משום דאיגלאי מילתא דאוכחינהו שלא כדין. וסמ"ג כתב בהלכות יום טוב (לאוין ע"ה כ"ז ע"ד) על הירושלמי הזה: משמע שמתיר רבי דבר זה, ובמסכת נדה (י"ד ע"ב) משמע שיש לסמוך על דבריו, משום דהוי שכיחי רבים גביה ומחדדן שמעתתיה". ע"כ. וראה מש"כ במאמר מרדכי שבת (ח"ה פרק קט"ו סעי' ג'): "אסור למחוא כף בלא שינוי, אך מותר למחוא כף בשינוי, כגון: באופן שמכה  עם גב היד על כף היד וכדו'. וכן אסור לרקוד ללא שינוי, אך במקום לרקוד מותר ללכת לאט לאט כעין ריקוד, בצורה אחרת מזו שנוהגים לרקוד בימות החול", וראה עודבשו"ת מאמר מרדכי (חלק ד' סי' ק"ה).

[4]כתב הרב בית יוסף (סי' של"ט) בשם מהר"י קולון: "שביום שמחת תורה – מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים דתורה, דנהגו בו היתר, משום כבוד התורה, כיון דלית ביה אלא משום שבות". והוסיף מרן הב"י שם, שמשמע מדבריו, שגם בזמן הזה חוץ משמחת תורה – אסור, והוסיף: "וכן נראה שהוא דעת הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חילקו בכך".

וביום שמחת תורה – התירו מכיון שזהו ענין של מצוה למחוא כף ולרקוד בזמן שמשוררים שירים לכבוד התורה. ולמרות שבימינו איסור זה יותר חמור מזמן התוס' והרמ"א, שבזמנם לא היו בקיאין בעשיית כלי שיר, אבל בימינו אפשר לתקן "כלי שיר" בקלות ע"י הדלקת רדיו, טייפ, ואף על פי כן לצורך מצוה גדולה כמו שמחת תורה – מותר לרקוד ולמחוא כף כדרכו גם בימינו. וראה מאמר מרדכי שבת (ח"ה פרק קט"ו סעי' ז'), שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"ט), מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ה סעי' ל', ל"ג).