שאלה:
מזה כשנתיים אני מכהן כרב מקומי ב…. קהילת יוצאי תימן, וברצוני לשאול:ראיתי שיש הנוהגים בשמחת תורה לקרוא בתורה בפרשת "וזאת הברכה" עד "מעונה אלוקי קדם", ואז הם גוללים את ספר התורה, והולכים לביתם לאכול ולשתות. לאחר מכן הם חוזרים לבית הכנסת וגומרים את סדר הקריאה עד סוף הפרשה. ברצוני לשאול: מה הדין בעניין זה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )
מה שנהגו לקרוא בשמחת-תורה עד "מעונה אלוקי קדם", גוללים את ס"ת, והולכים לביתם לאכול ולשתות, וחוזרים לגמור את סדר הקריאה – איני מכיר כל מקור הלכתי לזה. נכון שיש מספר מקומות הנוהגים כן, אך לדעתי נהגו בכך שלא כדין.
מצות הקריאה בשמחת-תורה היא לפי הסדר הבא: פרשת "וזאת הברכה", פרשת "בראשית", והמפטיר קורא בפרשת "פנחס"[1]. ואלו צריכים להיות עפ"י הסדר הנ"ל ללא הפסק ביניהם[2]. ולכבודה של תורה נהגו בשמחת-תורה להרבות בעולים[3], אך אין זה לכבודה של תורה להפסיק באמצע קריאת פרשת "וזאת הברכה" וללכת לאכול ולשתות, בבחינת "ואותי השלכת אחרי גויך"[4], וכמו שאמרו חז"ל בברכות (דף י'): "אל תקרי 'גויך' אלא 'גאיך'" – אחרי שאכלת ושתית, ולכן מנהג לא טוב הוא ויש לבטלו. ורק לאחר תפילת מוסף ילכו לאכול, ויקיימו: "לך אכול בשמחה לחמך וכו' כי רצה אלוקים את מעשיך"[5].
מקורות:
[1] שו"ע (סי' תרס"ח סעי' ב'). וראה מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק נ"ה סעי' י"א).
[2]ראה כה"ח שם (ס"ק י"ד) שצריכים להסמיך קריאת "בראשית" לסיום התורה.
[3]כתב השו"ע (סי' רפ"ב סעי' ב'), ז"ל: "מותר לקרות עולים הרבה אע"פ שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, אין בכך כלום. הגה: ויש אוסרים, וכן נהגו במדינות אלו חוץ מבשמחת תורה שנהגו להרבות בקרואים, ונהגו כסברא הראשונה". ובכה"ח (שם ס"ק כ') כתב, שגם בשמחת תורה עדיף שלא להעלות מוסיפים. ועוד כתב הכה"ח (שם ס"ק ו'): "מנהגינו בשבת שיש בו חתן או ברית מילה שמוסיפין יותר משבעה, ולפעמים החזן קורא לשני מה שכבר קרא לראשון, וכן ביום שמחת התורה. וכתב בעל תיקון יששכר בדף נ"ו דאפילו לכתחלה כשר למעבד הכי", עכ"ל. ועיין עוד בכה"ח (ס"ק י', כ"א). וראה שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' כ"ד). ומ"מ אינו עולה למנין שבעה. ראה בשו"ע סי' קל"ז סעי' ו' כתב, וז"ל: "הקורא בתורה ראשון, וקרא השני מה שקרא הראשון, אם הוסיף על מה שקרא הראשון ג' פסוקים, או אפי' שנים במקום דלא אפשר – אותו שני עולה מן המנין".
רמ"א (סי' תרס"ט סעי' א'): "ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר (מנהגים ורי"ב סימן פ"ד)". והטעם ביאר המשנ"ב (ס"ק י"ב): "משום כבוד התורה, ועוד כדי שיזכו כולם בשמחת התורה". וראה במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק נ"ה סעי' י"ב).
[4] מלכים (א' י"ד, ט').
[5] קהלת (ט', ז'). וראה עוד במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק נ"ה סעי' כ"ה): "אסור לחלק שתייה ומשקאות לפני הקידוש אפילו בשעת ההקפות. ולכן אם עושים הקפות לפני מוסף והמתפללים צמאים וכדו', יעשו קודם לכן קידוש ולא יחלקו להם משקאות חריפים וצריך להקפיד לאכול שם לפחות 'כזית' עוגה. אמנם צריך להקפיד שלא לאכול או לשתות בנוכחות ספר התורה". ועוד שם (סעי' כ"ו): "הכהנים עולים לדוכן לברך בשחרית ובמוסף. אמנם אם עשו קידוש בבית הכנסת לפני מוסף, ואחד מהכהנים שתה יותר מרביעית יין ועדיין לא פג יינו – אינו יכול לעלות לברך (עיין כה"ח שם ס"ק מ'). ולדעת הרמ"א (סי' קכ"ח סעי' מ"ד) הכהנים עולים לדוכן במוסף בלבד. ויש מהאשכנזים שמברכים בשמחת תורה בשחרית בלבד מחשש שהכהנים יהיו שתויים בשעת מוסף (קיצור שו"ע סי' קל"ח סעי' ח' ומשנ"ב סי' תרס"ט ס"ק י"ז)". וראה עוד במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק כ"ו סעי' מ"ט-נ').
