שאלה:
בשמחת תורה במניין ותיקין התפללו שחרית קראו בתורה עד "מעונה" והמתינו כ–3 שעות עד תחילת ההקפות. את קריאת התורה ומוסף התחילו ב-12:15 בצהריים. אנשי מנין ותיקין קדשו ואכלו מזונות ב–7:00 בבוקר אחרי התפילה. אני הרגשתי לא טוב, בעצם האכילה לפני מוסף, ובהרחקת מוסף כל כך מתפילת שחרית (למרות הסעיף בשו"ע שמותר לטעום לפני מוסף). כמו כן, חששתי (וכך היה גם) שיתפללו מוסף לאחר 7 שעות, לכן התפללתי מוסף לאחר קריאת התורה (החלקית) ביחיד, ואח"כ בחזרת ש"ץ של מוסף בציבור כוונתי לדברי הש"ץ, ואמרתי "קדושה" עם הציבור (החזן היה אשכנזי, לכן לא אמר "כתר"). האם נהגתי נכון?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )
אני לא מבין מדוע עשיתם ככה. אם קמתם לוותיקין, הייתם צריכים להמשיך לקרוא בתורה ולהתפלל מוסף[1], ואח"כ הייתם מקדשים ואוכלים, וממתינים להקפות של ספרי התורה עם שאר הציבור. בכל אופן, עדיף להתפלל מוסף ביחיד לפני שבע שעות מאשר להתפלל בציבור אחר שבע שעות[2].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' רפ"ו סעי' א'): "זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר", וראה כה"ח (סי' רפ"ו ס"ק ג') בשם הטור: "מיד אחר תפלת השחר – שזמנה מתחיל בבקר שהוא כנגד קרבן מוסף שזמנו מיד בבקר, וכיון שזמנו בבקר טוב הוא להקדימה מיד אחר תפלת שחרית. טור". ועיין שם בס"ק ד' שכתב: "מאן דחליש לביה ורוצה למיטעם מידי בצפרא דשבתא כדי לסעוד הלב, טוב ויפה שיתפלל בביתו במנין עשרה שחרית ומוסף זה אחר זה ויקדש ויאכל סעודתו ואחר כך ילך לבית הכנסת לשמוע קריאת ספר תורה וקריאת ההפטרה, ואין קפידא בזה שמתפלל מוסף קודם קריאת ספר תורה כמו שכתב הגאון בספר חקקי לב חלק א' סימן ה', יעו"ש, דכל דמצי למסמך תפלת שחרית ומוסף אהדדי לאומרם זה אחר זה שפיר דמי כמו שמתבאר מכאן שיש להתפלל מוסף מיד אחר שחרית. יפה ללב אות א'. אמנם עיין בשער הכוונות דף ע"ג ע"ג וע"ד ודף ע"ד ע"ב שנתן טעם בסוד לקריאת ספר תורה שצריך להיות אחר חזרת תפלת שחרית וקודם לחש דמוסף, יעו"ש. ואם כן אם אין הכרח גדול – אין לאחר קריאת ספר תורה אחר תפלת מוסף".
[2] שו"ע (או"ח סי' רפ"ו סעי' א'): "מן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר ואין לאחרה יותר מעד סוף ז' שעות. ואם התפלל אותה אחר שבע שעות, נקרא פושע, ואעפ"כ יצא י"ח מפני שזמנה כל היום". וראה באורך מאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק כ"ו סעי' ל"ז-מ"א). ובמאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק ל"ז סעי' כ"א) בענין זמן מוסף ר"ה: "זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת שחרית ואין לאחרה יותר מסוף ז' שעות, ואם התפלל אותה אחר שבע שעות – נקרא 'פושע'. אעפ"כ יצא ידי חובה מפני שזמנה כל היום. אם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה – אין לה תשלומין (שו"ע סי' רפ"ו סעי' א')". ועוד שם (סעי' כ"ב): "פעם ראה הרא"ש שהש"ץ מתפלל לאט ועלול שלא להספיק להתפלל מוסף קודם סוף ז' שעות, ומכיון שהש"ץ סירב להזדרז – התפלל הרא"ש מוסף ביחיד (עיין כה"ח שם ס"ק י')".
