שאלה:
השולחן ערוך באורח חיים סימן רס"ג סעיף ה' כתב, שביום טוב צריך לברך: "…להדליק נר של יום טוב", והמשנה ברורה שם בס"ק כ"ג כתב, כי אין לברך "זמן" על ההדלקה, אך במקום שנהגו כך, אין למחות בידם. כיצד צריך לנהוג בעניין זה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )
הבא"ח[1] כתב, שנהגו הנשים לברך "שהחיינו" על הדלקת הנר ביו"ט. והכלל בזה הוא, שכאשר אומרים "שהחיינו" בקידוש, הנשים אומרות "שהחיינו" בהדלקת הנר[2].
מקורות:
[1] בא"ח (ש"ר פרשת וילך סעי' ט', פרשת במדבר סעי' א').
[2] במאמר מרדכי למועדים ולימים (פט"ו סעי' י') כתב: "נהגו הנשים לברך ברכת 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות. ויש שלא נהגו כן, וכל אשה תעשה בעניין זה כמנהג שנהגה אמא שלה. הנוהגת לברך, אם נתאחרה ולא הדליקה עד אחרי הקידוש – לא יכולה לברך 'שהחיינו' בעת ההדלקה כיון שכבר שמעה 'שהחיינו' בקידוש". ובכה"ח (סי' תקי"ד ס"ק קי"ב), וז"ל: "ברכת זמן שמברכות הנשים בהדלקת נר יום טוב אין להם יסוד כי לא נזכר בפוסקים רק בקיצור של"ה דודאי לא בר סמכא הוא, ומכל מקום לא רצה לעשות מעשה כזה למנוע לאשתו שהיתה נוהגת לברך זמן והניחה במנהגה, כי באמת אין כאן חשש ברכה לבטלה דהא בלא הדלקה נמי יכולה לברך שהחיינו מיד בכניסת יום טוב, דקיימא לן זמן אומרו אפילו בשוק (עירובין מ' ע"ב), אלא דסמכינן ליה אכסא ומשום דסמכא ליה להדלקת הנר הבאה תחלה וניכר בה כבוד יום טוב ושמחתו לא גרע בהכי, ולכן יש להניח לבנות ישראל במנהגן שירושה היא להן מאבותיהן ועשו כן בפני גדולי עולם ולא מיחו בידן. שאלת יעב"ץ סימן ק"ז. וגם הרב זרע אמת חלק א' סוף סימן ל"ג כתב בזה דנהרא נהרא ופשטיה, יעו"ש. והביא דבריהם עיקרי הד"ט סימן כ"ב אות י"ט".