שאלה:
ידוע כי אדם שלא בירך על ספירת העומר, אפילו אם החסיר רק יום אחד, שוב אינו מברך, וממשיך לספור בלי ברכה. ישנם אנשים הבאים לבית הכנסת להתפלל רק מדי פעם, ולכן הם לא סופרים את ספירת העומר בכל יום. כאשר הם שומעים את החזן מברך וסופר, הם חוזרים אחריו ומברכים על הספירה, כמובן שיש כאן חשש לברכה לבטלה. האם יש צורך להנהיג בבית הכנסת, שהרב או שליח הציבור יסביר למתפללים לפני הברכה, מי רשאי לברך על ספירת העומר ומי אינו יכול לברך?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )
אכן, הצעתך נכונה היא, ורבים הם הנכשלים ומברכים על ספירת העומר למרות שלא ברכו ברציפות כל הימים.אולי ראוי היה, שהש"ץ או הגבאי יכריזו בקיצור את דיני ספירת העומר לפני הברכה, אך מאחר שעד היום לא נהגו כך בכל קהילות ישראל, הנח להם לישראל וכו'. ויש להם על מה שיסמוכו[1].
מקורות:
[1]כתב הטור (סימן תפ"ט): "כתב עוד בה"ג שאם שכח לברך באחד מן הימים, שלא יברך עוד בימים שלאחריו, ורב סעדיה כתב שאם שכח באחד מן הימים – יברך בימים שלאחריו, חוץ מלילה הראשון, שאם שכח ולא בירך בו – שלא יברך עוד, ורב האי כתב: בין בלילה הראשון בין בשאר לילות אם שכח ולא בירך בו – יברך בשאר לילות, וכ"כ הר"י". ועיין בב"י שם שהביא את ביאור המחלוקת בין הבה"ג לרב האי, דהבה"ג ס"ל דספירת שבע שבתות תמימות בעינן והא ליכא, אבל ר"י ס"לדכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא (ועיין בב"ח שביאר טעמו של רב סעדיה גאון: "וטעמו של רב סעדיה גאון משום דסבירא ליה דכל ספירות הימים מצוה אחת היא, התחלתה בששה עשר בניסן וגמרה בחמשה בסיון, הלכך כשהתחיל לספור בלילה הראשון שהתחיל במצוה, אף על פי ששכח באחד מן הימים – לית לן בה, ומברך בימים שלאחריו שאינו רק שגומר המצוה שהתחיל בה, אבל אם שכח בלילה הראשון – שוב לא יתחיל לברך עוד כי אין זה מצות הספירה להתחיל בשבעה עשר בניסן או ביום אחר, ומאחר שעבר זמן ההתחלה בטלה ממנו המצוה").
ולמעשה כתב השו"ע (סי' תפ"ט סעי' ח'): "אם שכח לברך באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים – סופר בשאר ימים בלא ברכה". וביאר כה"ח שם (ס"קח"ף): "ועל כן בשכח יום אחד לגמרי פסק בשלחן ערוך דאין לברך עוד, משום דאיכא פלוגתא בזה, וספק ברכות להקל, ואין לחלק בין יום ראשון לשאר ימים". וכתב המשנ"ב (סי' תפ"ט ס"ק ל"ז): "בלא ברכה – לחוש למ"ד דספירת שבע שבתות תמימות בעינן, והא ליכא,דהא חסר חד יומא, ונכון בזה שישמע הברכה מן הש"ץ או מאחד מהמברכין ויענה אמן בכונה לצאת ואח"כ יספור" [ומנהגו של מרן הרב זצ"ל היה שביום טוב ראשון של פסח לפני שסופרים היה מוסר שיעור בדיני ספירת העומר].