שאלה:
א.האם מותר להרתיח מים ביום טוב כדי שהם יגלשו ויכבו את הגז, ובפרט שיש לי מים חמים במיחם ואין לי צורך במים עצמם, וכל הסיבה שאני מרתיח אותם הוא כדי לכבות את הגז באופן האמור?
ב.האם מותר להנמיך את הגז ביום טוב, על מנת שהתבשיל לא יישרף או כדי שיתבשל היטב? והאם מותר לכבות את הגז על ידי סגירת הברז הראשי?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )
א. כיבוי גז ביו"ט בזמן הזה הוא מדרבנן, כיון שלא עושים כיבוי גחלת[1].
אמנם, מר"ן השו"ע (סי' תקי"ד סעי' ג') אסר גרם כבוי, אא"כ יהיה גורם הכיבוי מוכן לפני ההדלקה, והרמ"א שם הקל בזה[2], ובמקום הצורך כיון שכיבוי גז הוא דרבנן אפשר להקל להשתמש בגרם לכיבוי הגז[3]].
ב. בענין הנמכת הגז[4]– דעת מר"ן שם (סעי' א') לאסור ודעת הרמ"א להקל. אולם, כיוון שאין בזה כיבוי דאורייתא, מותר להנמיך את הגז בתנאי שאם לא ינמיך יישרף האוכל ולא יתבשל[5], אבל לכבות – אסור אפילו ע"י כיבוי הברז הראשי[6].
מקורות:
[1]ראה במשנה שבת (כ"ט ע"ב), ז"ל: "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים ומפני ליסטים מפני רוח רעה מפני החולה שיישן– פטור. כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה– חייב. רבי יוסי – פוטר בכולן חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושה פחם", וראה עוד בגמ' שבת (קל"ד ע"א): "תנו רבנן: אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין אותו בגחלת. אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא מהא דתנן: נותנים ביצה במסננת של חרדל? – אמר ליה: התם – לא מיחזי כבורר, הכא – מיחזי כבורר. ואין ממתקין אותו בגחלת. והתניא: ממתקין אותו בגחלת! לא קשיא: כאן בגחלת של מתכת, כאן בגחלת של עץ". ופירש רש"י: "בגחלת של עץ – אסור, דשייך בה כיבוי לפי שעושה פחם, גחלת של מתכת לא שייך בה כיבוי דאינו נעשה פחם". וע"ע משנ"ב (סי' רע"ח ס"ק ג'), וראה עוד בשו"ע (סי' תק"י סעי' ג') ומשנ"ב (שם ס"ק ט"ו).
[2] כתב השו"ע (סי' תקי"ד סעי' ג'), ז"ל: "נר של שעוה שרוצה להדליקו בי"ט וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף, בענין שיכבה כשיגיע שם. הגה: ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באור, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה, וכן נוהגין; אבל ע"י סכין – אסור (הגהות מיימוני פ"ז והגהות אשירי ומרדכי ותוספות פ"ק דביצה). ומותר להעמיד נר במקום שהרוח שולט, כדי שיכבה; אבל אסור להעמידו שם, אם כבר הרוח מנשב (מהרי"ל)".
[3]וראה במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"ז סעי' ל"ו), וז"ל: "אפשר לכבות אש של גז ביום טוב על ידי 'גרמא' ובלבד שלא תהא בזה הערמה. כיצד? מניחים על הגז כלי מלא מים בכדי שירתחו ויגלשו המים ותכבה האש. דבר זה מותר רק כשצריך באמת את המים לצורך קפה וכדו'. (אחרונים)".
אמנם אין להניח כלי מים רק עבור גרימת כיבוי האש, כיון שנמצא מבשל את המים שלא לצורך יו"ט אלא רק לצורך כיבוי שאינו חלק מצורך יו"ט ואסור.
[4] מחלוקת מר"ן ורמ"א כוללת כל כיבוי דאורייתא להצלת המאכל, וז"ל השו"ע (שם סעי' א'): "אסור לכבות דליקה בי"ט, אפילו אם רואה ביתו שנשרף, אם אין שם סכנת נפשות. ואין מכבין הבקעת, ואפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדירה או כדי לשמש מטתו: הגה – ויש אומרים דוקא אם אפשר להציל הקדירה בלא כיבוי, אבל אם אי אפשר להציל או לבשל הקדירה בענין אחר רק שיכבה – מותר לכבות (הרא"ש ומרדכי ור"ן פ"ב דביצה ורשב"א וטור), וכנ"ל עיקר וכן בבית, אם ישרף הבית לא יהיה לו מקום לאכול שם ויפסיד סעודתו – מותר לכבות, אבל אם יש לו בית אחר לאכול שם – אסור לכבות משום הפסד ממונו (ב"י בשם אורחות חיים)".
וראה במאמר מרדכי (למועדים ולימים פי"ז ס"ק ל"ז) שכתב, ז"ל: "הנמכת אש – לגבי הנמכת אש יש להבחין בשלוש סוגי אש. א. חשמלי – תמיד אסור מדין בונה וסותר. ב. פתילה או עצים – לדעת הרמ"א מותר לצורך בישול האוכל ויש חולקים. ג. גז – מותר להנמיך אש כירים של גז לצורך בישול שהאוכל לא ישרף".
[5]ראה לעיל הערה קודמת פלוגתת השו"ע והרמ"א בכיבוי לצורך המאכל. וכתב המשנ"ב (ס"ק ו'): "אם אפשר להציל הקדרה – מעישון כגון שיכול לעשות אש במקום אחר ולהעמידה שם או שיש לו עכ"פ מקום להשליך הבקעת לחוץ ולא לכבותה ממש". וראה שו"ע (סימן תק"ב): "אגודה של עצים שהודלקה במדורה, כל עץ שלא אחזה בו האש – מותר לשמטו, ואינו דומה למסיר שמן מהנר. הגה: ומותר ליקח עץ הדלוק מצד זה של מדורה ולהניחו בצד אחר, הואיל ואינו מכוין לכבוי (מרדכי)". וכתב הט"ז (ס"ק ג'): "הואיל ואינו מתכוין לכיבוי. עמ"ש בסי' תקי"ד ס"ב דצ"ע מהך דהכא נראה דאפי' מתכוין לכיבוי פעמים מותר, כגון שהאש הרבה ומזיק להתבשיל וצריך להסיר משם קצת, וזה שמצינו בסי' תקי"ד שמותר לכבות לצורך אוכל נפש, וכתב ב"י בשם המרדכי: אם לוקח אדם אוד מן המדורה להאיר בלילה ל"ד למסתפק מן הנר, מיהו העולם רגילין ליזהר ונכון הוא, עכ"ל. ולפי הטעם דכאן דאינו מתכוין לכיבוי, משמע דה"ה אם מניחה למדורה אחרת דמותר".
[6]ראה בשו"ע (סי' תקי"ד סעי' ב'), ז"ל: "להטות הנר כדי להרחיק השמן מן הפתילה חשיב כיבוי ואסור, וכן אסור ליקח פתילה מנר הדלוק אפילו ליתנה בנר אחר שהרי כשמוציאה מיד הוא מכבה אותה", וראה במשנ"ב (שם ס"ק י"ד), ז"ל: "ואין צריך לומר שאסור להסתפק מן השמן שבנר בשעה שהוא דולק, דכיון שמסיר שמן מעט מהנר על ידי זה כהה אורו קצת והרי זה כמכבה", ומקורו מהתוס' (ביצה כ"ב ע"א ד"ה "והמסתפק"), וע"ע ברא"ש (שם סי' י"ז) שכיון שנוגע בדבר הדולק בעצמו ומכהה את אורו הרי זה כמכבה אף שאינו מכהה אורו מיד, והביאו המשנ"ב (שם ס"ק כ"ג) שנכון לחוש לשיטתו, וע"ע בשעה"צ (שם ס"ק ט"ז), ומכאן יש ללמוד לעניין סגירת ברז הגז שמיד בסגירה של הברז נחלש כח האש בכיריים ומכהה את אורו, וגם שמתעסק בדבר הדולק בעצמו ויש בזה כיבוי גמור. וראה עוד בענין כיבוי במאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק י"ז סעי' ל"ג-ל"ח).
