שאלה:
האם אפשרי לצאת ידי חובת מצות "מחצית השקל" ע"י מדליות שהונפקו מטעם הרבנות הראשית לישראל לצורך מצוה זו? ראיתי שהרמ"א כתב בסימן תרצ"ד ס"א וזה לשונו: "שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל", עד כאן לשונו. המדליה ההיא אינה "מטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן" כאן בארץ ישראל בזמנינו, ולא בשום מקום, אם כן לכאורה אי אפשר לצאת ידי חובה בו.
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
ישנן שתי אפשרויות לתת מחצית השקל. אפשרות אחת כפי שהובאה ברמ"א בשו"ע (או"ח סי' תרצ"ד סעיף א'): י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל. וישנה אפשרות שניה כפי שהובאה באחרונים ובכה"ח שם (ס"ק כ'), ליתן מחצית השקל במשקל ג' דרה"ם כסף מזוקק, שהוא 10 גרם כסף טהור[1]. והיא האפשרות העדיפה, עיי"ש.
לכן, מדליה זו שערכה 10 גרם כסף טהור ודאי שהיא מאפשרת לקיים את מצות מחצית השקל כראוי[2].
מקורות:
[1] כל דרהם הוא 3.2 גרם, עי' בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק ל"ה שאלה ו' ובהערות שם, אז שלשה דרהם הוא 9.6 גרם, בקירוב 10 גרם.
[2]כתב הרמ"א (סי' תרצ"ד סעי' א'): "י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר; ומאחר ששלשה פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג'; וכו', וכן נוהגין בכל מדינות אלו; ויש ליתן ג' חצאים גדולים במדינות אלו, כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו; ובמדינות אוישטריי"ך יתנו ג' חצי וויינ"ר, שנקראו גם כן מחצית, וכן לכל מדינה ומדינה; ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן".
וכתב הבה"ל שם (ד"ה "ויש ליתן"): "הנה דרך העולם לפרש חצאי גדולים חצי ג"פ, והיינו מה שקורין במדינתינו (חצי גראשין), ולא משמע כן בד"מ עיין שם, ואולי הוא שם מטבע אחרת שנקרא כן במדינתו, שכתב שם שחצי גדול הוא ט' פשוטין קטנים, ובמדינתינו כעת אין לנו מטבע זו. ולפי מדינתנו נראה דמדינא יוצא במטבע קטנה שנקרא חצי גראש, אבל מ"מ אין זה מטבע חשובה כלל, אפילו אם נותן ג' חצאין אם לא שנותן גם בעד בניו הקטנים וכו'.והנה בזמן הגר"א היה מצוי חצי זהוב פוליש, וכתוב במעשה רב שלא היה נותן כ"א חצי זהב אחד פוליש. אבל כעת אין מצוי מטבע זו כלל, אם לא שיתן חצאי ג"פ או חצי רו"כ. ומי שעוזרו הקדוש ברוך הוא שיכול ליתן רו"כ אחד זכר למחצית השקל, וג' חצאי ג"פ לענין מה שכתוב בפרשה ג' פעמים תרומה, וכהי"א האחרון שכתב רמ"א, אשרי וטוב לו".
כתב הרמב"ם (הלכות שקלים פ"א ה"ו): "בזמן שהיה המטבע של אותו זמן דרכונות היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל שלו סלע, ובזמן שהיה המטבע סלעים היה נותן כל אחד במחצית השקל שלו חצי סלע שהוא שני דינרין, ובזמן שהיה המטבע חצי סלע היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל אותו חצי הסלע, ומעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל פחות מחצי שקל של תורה". ובפרק ג' ה"א: "חציי השקלים הכל צריכין להן כדי שיתן כל אחד ואחד חצי שקל שהוא חייב, לפיכך כשהיה אדם הולך אצל השולחני ומצרף שקל בשני חצאין יתן לו תוספת על השקל, ואותה התוספת נקראת קלבון, לפיכך שנים שנתנו שקל על שניהם חייבין בקלבון".
וכתב כה"ח שם (ס"ק כ'): "ועל כן מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל בשלימות, דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר, וכמו שכתב הרמב"ם פרק א' מהלכות שקלים בענין שקלים הנוהגים בזמן הבית, ושיעורו שלושה דרהם כסף (9.6 גרם), כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' ש"ה בענין פדיון בכור, ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחצית השקל דהיינו שלושה דרהם כסף, דלא עדיף זכר בזמן הזה מפדיון הבן דאורייתא דיכול לתת כסף או שווה כסף, כמ"ש השו"ע שם, אלא דעכ"פ יש ליתן כסף אם אפשר זכר למחצית השקל שהיה כסף".
וראה מש"כ במאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק ס"ג סעי' א'): "מחיר מחצית השקל – טוב לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע"מ, וצריך לחשב כל שנה לפני פורים את ערך השקלים. ואם יש לו מטבע ממש של כסף – הנה מה טוב. ובדיעבד אפשר לתת מטבע שנקראת חצי כגון 'חצי שקל' של ימינו שלא שוה הרבה, אבל יש בה זכר למחצית השקל".