שאלה:
מגילת אסתר הכתובה בצורת עיגול, דהיינו בשורה הראשונה, מילה אחת, בשורה השנייה, שתי מילים, וכן על זה הדרך, עד אמצע העמוד, שמשם הולכות השורות ומתקצרות עד שבשורה האחרונה, שוב יש רק מילה אחת – האם אפשר לקרוא בה לכתחילה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מעיקר הדין צריך שכל שורות המגילה תהיינה שוות כמו בס"ת. אמנם, לגבי העמוד האחרון מקילים אם לא יהיה כך, וזאת כדי שהעמוד ייגמר עם סוף המגילה כמו בס"ת, ובדיעבד אין להקפיד. עיין ב"מעשה רוקח" על הרמב"ם בפ"א מהל' מגילה. והוא הדין בס"ת, שאפשר לכתוב בעמוד האחרון כל תיבה בשיטה אחת כדי לגמור את התורה באמצע השיטה של סוף העמוד. עיין בשו"ע (יו"ד סי' רע"ב סעי' ג')בקול יעקב שם (ס"ק י"א), ועוד שם (סי' תרצ"א סעי' ב')ובקול יעקב שם (ס"ק ח')[1].
בכל אופן, לא ראינו ולא מצאנו שיכול לעשות כן לכתחילה שייראה עמוד כזנב או קוביה או עיגול וכד'. ועיין הל' מזוזה (יו"ד סי' רפ"ח סעי' ט')ובקול יעקב[2] שם (ס"ק ח"י). עם כל זה אם כתב את המגילה כמו שכתבת, אינה נפסלת בכך.
מקורות:
[1]כתב השו"ע (סי' תרצ"א סעי' ב') שדין מגילה כדין ספר תורה, וכתב השו"ע ביו"ד (סי' רע"ב סעי' ג'): "אין עושין יריעה פחות מג' דפין, ולא יותר על ח'. נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין – לא יחלקנה בענין שיהיו ג' דפין באחת וששה בשניה, אלא שיהיו ד' באחת וחמשה בשניה. במה דברים אמורים, בכל היריעות שבספר, חוץ מבאחרונה. אבל בסוף הספר, אפילו פסוק אחד עושין אותו דף לבדו ותופרים אותו עם שאר יריעות". וכתב בקול יעקב שם (ס"ק י"א), ז"ל: "אף על פי שאין בפסוק אחרון תיבות כמנין השיטים, יעשה אותיות ארוכות כדי שתחזיק תיבה אחת ד' וה' שיטין כדי שיסיים בסוף הדף, טור. ומשמע שהא אם יש תיבות כמניין השיטין – יכול לכתוב בכל שיטה תיבה אחת. מיהו כל זה בסוף הספר, כיון שאי אפשר בעניין אחר, אבל באמצע הספר – אין לעשות כן להמשיך האותיות לא לאורכן ולא לרחבן אלא יכתוב כהלכתן וכדלקמן סי' רע"ג. מיהו אם אירע שהסופר כתב כן – לא נפסל בשביל כך, ש"ך(אות ו'), באר היטב(אות ה'), קסת הסופר (סי' י"ג סעי' ד'), מלאכת שמים(כלל י' אות ג' בחכמה). וה"ה לענין המגילה כשיגיע קודם בני המן או בסוף המגילה – מותר לעשות אותיות ארוכות או תיבה אחת בכל שיטה,דלא עדיפא מספר תורה, וכן נוהגין בבגדד יע"א להמשיך האותיות בסוף המגילה כדי לסיים בסוף הדף ובאמצע שיטה". ועוד כתב (סי' תרצ"א ס"ק ח'): "מגילה שלא כתב בעמוד אחרון כי אם שלושה או ארבע שיטין והשאר חלק וגם לא סיים באמצע שטה רק בסופה – כשר לקרות בה לכתחילה וכו', ומה שכתב הזרע אמת (ח"א סי' ק') והביאו הבית עובד דאם אי אפשר לגמור באמצע שטה שבסוף הדף אלא על ידי המשכת האותיות, לא אריך למעבד הכי, אין נוהגין כן פה בגדד יע"א אלא נוהגין להמשיך אותיות ולסיים בסוף הדף ובאמצע שטה".
[2]כתב השו"ע (יו"ד סי' רפ"ח סעי' ט'): "כותב כל שיטותיה שוות, שלא תהא אחת ארוכה מחברתה. ואם האריך בשיטה אחת יותר מבאותה שלפניה, ובאותה שתחתיה קיצר יותר מבאותה שלפניה ולפני פניה – כשרה, ובלבד שלא יעשנה כקובה או כזנב או כעיגול". וכתב בקול יעקב שם (ס"ק י"ח): "פירוש כקובה כאוהל שהוא צר למעלה ורחב למטה וכזנב הוא רחב למעלה וצר למטה, טור, ש"ך ס"ק ז' דהיינו שיכתוב בשיטה ראשונה 'והיו' ובשניה 'הדברים האלה' ובשלישית 'אשר אנכי מצוך' שהרי היא רחבה מלמטה וקצרה למעלה כקובה וכן לא יעשנה כזנב דהיינו שיכתוב בשיטה עליונה שלשה או ארבעה תיבות ובשניה שתים ובשלישית אחת שהרי היא מקצרת ויורדת כזנב, כסף משנה פ"ה הל' מזוזה הל' א', פרישה אות י"א. ואפי' מצד א' כקובה או כזנב – פסולה, פרישה שם בשם רש"ל, ש"ך סק"ו, מלאכת שמים שם אות ג', קסת הסופר סי' כ"ז אות ו', אמרי שפר כלל כ"א אות א', עכ"ל".