שאלה
בבקשה מה עדיף כאשר רוצים לחבר מנחה וערבית, להתפלל מנחה אחרי השקיעה ואז ערבית יהיה בצאת הכוכבים, או לגמור מנחה בשקיעה או כמה דקות אחרי השקיעה ומיד ערבית ?
תשובה
בין לאשכנזים ובין לספרדים בציבור – יותר טוב שיתפללו מנחה ויסיימו את העמידה לפני שקיעה – ויתפללו מיד ערבית מאשר שיתפללו מנחה אחרי השקיעה – ויתפללו ערבית לאחר צאת הכוכבים.
ומכל מקום צריך לזכור לקרוא קיראת שמע בזמנה.
מקורות
כתב השו"ע בסי' רל"ג סעי' א' "ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. וכו' ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים ".
ב
וכתב המשנ"ב בס"ק ו' "לעולם כחד – פ' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך משום דהוה תרתי דסתרי אפילו למחר ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג כרבנן וערבית קודם צאת הכוכבים".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"א "ובשעת הדחק וכו' – ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א [לענין קריאת שמע שיחזור ויקרא]". וכן כתב בס"ק י"ג.
ג
וכתב הכה"ח בס"ק ט' "פירוש שלא ינהוג פעם כך ופעם כך, ומכל שכן שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צאת הכוכבים. מגן אברהם ס"ק ה'. אבל המאירי בפסקיו כ"י פרק תפלת השחר כתב ביום אחד אין ראוי להתפלל בו מנחה וערבית אבל מיום ליום אין לחוש כלל, ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישינן כלל יעו"ש, והביאו המחזיק ברכה אות ב'. ובאשה אין מדקדקין עליה שלא לעשות תרתי דסתרי דכיון דטרודה בעסקי הבית חשיב לדידה שעת הדחק כדין הנזכר לקמן אות י"ב, ויכולה להתפלל מנחה וערבית ביחד אחר פלג המנחה אם יזדמן לה כך, בן איש חי פרשת ויקהל אות ז'". לפ"ז יוצא שהיתר בשעת הדחק הולך על אותו יום אע"פ שזה תרתי דסתרי לגמרי.
וכתב בס"ק י"ב "ועכשיו נהגו העולם להקל בכך שאף על פי שמתפללין תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית גם כן באותה שעה ואף על גב דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי, ואפשר שסומכין על מה שכתב הרא"ש לדעת ר"ת ולענין תפלה הקילו. בית יוסף יעו"ש. וכן כתב הב"ח. וכן כתב המגן אברהם ס"ק ז' דעכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן, ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכן הוא בטור סימן רל"ה, אבל יחיד שלא התפלל בבית הכנסת ימתין עד הלילה עכ"ל. וכן כתב דרך החיים אות ב', חסד לאלפים אות ב'. ועיין שלמי צבור דף ק"ס ע"ב שכתב דכן נראה דעת האר"י ז"ל, שהרי (כמו שכתבנו לעיל סימן רל"ב אות ז') היה נזהר מאד שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה, והוא עצמו כתב בענין שלש משמרות הוי הלילה דיש להתפלל ערבית בעת שהוא קרוב ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל השלש תפילות צריכות להיות ביום וקריאת שמע יקרא אחר כך בצאת הכוכבים, וכן הוא בפירוש בזוהר חדש פרשת בראשית (דף כ"ג ע"א, ושם כתוב דזמן תפלת ערבית משקיעת החמה עד צאת ב' כוכבים יעו"ש), ואיך היה עושה תרתי דסתרי, אלא על כרחך לומר דסמך אדעת ר"ת דבתפלה הקלו יעו"ש. והביאו שערי תשובה לקמן סימן רל"ה".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פכ"ה סעי' כ"ד "ולכן מי שינהג לעולם כאחד מהדעות יצא ידי חובה, דהיינו שאם התפלל תפילת מנחה אחרי פלג המנחה לא יתפלל תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים כדי שלא יהיו מעשיו סותרים זה את זה. ויש אומרים שרק באותו היום לא יתפלל מנחה אחרי פלג המנחה, וערבית לפני צאת הכוכבים, אבל מותר לו ביום אחד להתפלל תפילת מנחה אחרי פלג המנחה וביום אחר להתפלל תפילת מנחה לפני פלג המנחה ולהתפלל תפילת ערבית אחרי פלג המנחה ולפני צאת הכוכבים, וכן נוהגים".
ד
וכתב מרן הרב בסעי' כ"ה "בתפילה בציבור אפשר לנהוג כשתי הדעות דלעיל לקולא, דהיינו להתפלל תפילת מנחה ותפילת ערבית אחרי פלג המנחה אפילו באותו יום, וכל שכן שיכולים להתפלל תפילת מנחה אחרי פלג המנחה ותפילת ערבית אחרי השקיעה ולפני צאת הכוכבים".
[כתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ויקהל סעי' ז' "אלא טוב לו להתפלל ערבית בלילה לכתחלה אף על פי שמקדים תפלת המנחה קודם פלג המנחה, כי מצוה מן המובחר להתפלל ערבית בודאי לילה אליבא דכ"ע".]
לסיכום
לדעת רבנן זמן תפילת מנחה עד הלילה ולר"י עד פלג המנחה ואח"כ מתחיל זמן ערבית להלכה נפסק דעביד כמר עביד אבל בתנאי שלא יהיה תרתי דסתרי וכלהלן:
לאשכנזים – אין לעשות תרתי דסתרי אפי' לא באותו יום מלבד בציבור אם יש חשש שתתבטל התפילה בציבור הקילו אפי' באותו יום – בשעת הדחק התירו גם ביחיד לשנות ממנהגו אבל לא באותו יום אלא בימים שונים.
לספרדים – אין לעשות תרתי דסתרי באותו יום אבל בימים אחרים מותר – ובציבור הקילו אפי' באותו יום – ובשעת הדחק יכול לעשות גם באותו יום.
אדם שנהג להתפלל תמיד ערבית לאחר הלילה ורוצה לשנות באופן חד פעמי לא צריך התרה ולא כלום.
רוצה לשנות בתמידות אם נהג כך מפני שידע את הדין ונהג כמו חכמים צריך התרה בפני שלושה אם לא ידע את הדין לא צריך התרה.
ה
כתב השו"ע בסי' רל"ג סעי' א' "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה".
וכתב הרמ"א בסי' רל"ג סעי' א' "ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים", וא"כ מזה משמע שניתן להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים.
וכתב המשנ"ב ס"ק יד על דברי הרמ"א הנ"ל: "לאו דוקא דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו"ע ואין להתפלל באותו זמן אלא ר"ל סמוך לזה וכן אי' בד"מ ברל"ב. ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צה"כ מותר להתפלל מנחה אפי' אחר שקיעה עד סמוך לצאת הכוכבים יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח"כ בצבור ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה"כ [אך כל מה שיכול להקדים מחוייב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות אכן אם כבר נראו כוכבים כבר עבר זמן מנחה בודאי דזהו סימן ללילה כמבואר כ"ז בסימן רצ"ג ע"ש במ"ב ובה"ל] אך כ"ז בדיעבד ושעת הדחק גדול אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה עד אחר שקיעה וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים וכבר אחז"ל במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא". וראה בביאור הלכה בסי' רס"א בד"ה שהוא, שמה שכתב במשנ"ב הוא לדעת ר"ת בשיעור בין השמשות, וכתב עוד שתלוי הדבר במקום שבו נמצא, שאם רואה שלוש כוכבים קטנים אז ודאי לילה.
וכתב בכה"ח ס"ק ד' "איכא מרבנן קשישי דמפרשי עד הערב עד שתחשך, ומשמע דסבירא להו להנהו רבוותא דזמן תפלת המנחה עד צאת הכוכבים, ולאו מילתא דכיון דכנגד תמידים תקנום אי אפשר לעיקר עבודת התמיד אחר שקיעת החמה. שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי פרק תפלת השחר, כנסת הגדולה בהגהות הטור. מיהו הרב שאגת אריה סימן י"ז האריך בזה והעלה דזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים יעו"ש. וכן כתב מור"ם ז"ל לקמן בהגהה סוף סעיף זה יעו"ש".
וכתב בס"ק ה' "ושיעור זמן בין השמשות כבר נתחבטו בו קמאי ובתראי כמו שכתב הברכי יוסף ריש סימן רס"א, וכתב שם בשם הרב גנת ורדים בתשובה כ"י שהעולם נהגו בכל גלילות ישראל כסברת הגאונים ובמוצאי שבת בכדי שהות שנים שלשה מילין מדליקין יעו"ש. וכן כתב בספרו מחזיק ברכה סימן רס"א אות ז' בשם ספר גט מקושר שמנהג העולם על פי סברת הגאונים ותכף אחר השקיעה מתחיל זמן בין השמשות שהוא ג' רבעי מיל יעו"ש. וכן כתב בברכי יוסף סימן של"א אות ז' ובמחזיק ברכה שם אות ח' לגבי מילה שכל שיש שמש נראית במקום גבוה אפילו משהו חשבינן מאותו יום וכשאין נראית כלל מונין להבא, וכתב שכן מנהג ירושלים ת"ו וחברון ת"ו יעו"ש. וכן כתב במחזיק ברכה סימן תנ"ה אות ב' לגבי זמן שאיבת מים ללישת המצות יעו"ש. ולפי זה יהיה זמן תפלת המנחה לרבנן עד אחר זמן בין השמשות דהיינו עד שיעבור זמן ג' רבעי מיל שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית כלל על הארץ אפילו על מקום גבוה. ואם כן אם יכול להתפלל ולגמור תפלתו קודם לכן או בזמן בין השמשות שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית על הארץ יתפלל מנחה, ואם לאו ימתין עד שיעבור זמן בין השמשות ויתפלל ערבית שתים. ומנהג עה"ק ירושלים ת"ו וחברון ת"ו כיון שהגיע זמן קריאת המגרב שהוא אחר עשרה דקים שאין השמש נראית על הארץ אין מתפללין עוד מנחה. וכן כתב רב פעלים חלק ב' סימן י"ט יעו"ש".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פכ"ה סעי' כ"ט "מי שנוהג בדרך כלל להתפלל תפילת מנחה עד השקיעה, יש אומרים שמותר לו להתפלל גם בבין השמשות, דהיינו כשלוש עשרה דקות אחרי השקיעה, ויש אומרים שאחרי שעבר רוב הזמן של בין השמשות, דהיינו כשמונה דקות אחר השקיעה, לא יתפלל. ולמעשה לא יתפלל אחרי השקיעה כלל, וכן הוא מנהג ירושלים. ואם שכח או נאנס – יכול להתפלל תוך בין השמשות, ומוטב שיתפלל ביחיד לפני השקיעה מאשר יתפלל בציבור אחרי השקיעה ואפילו תוך בין השמשות".
העולה
בין לאשכנזים ובין לספרדים בציבור – יותר טוב שיתפללו מנחה ויסיימו את העמידה לפני שקיעה – ויתפללו מיד ערבית מאשר שיתפללו מנחה אחרי השקיעה – ויתפללו ערבית לאחר צאת הכוכבים.
ומכל מקום צריך לזכור לקרוא קיראת שמע בזמנה