שאלה
האם אישה שמפחדת ממים שבמקווה יכולה לטבול רק פעם אחת או שחייבת לטבול שני פעמים ?
תשובה
לכתחילה הטוב ביותר שתטבול שני פעמים, ותברך לאחר הטבילה הראשונה לפני השניה.
אמנם אם קשה לה וכדו' תטבול פעם אחת ותברך לפני הטבילה.
מקורות
כתב הטור ביו"ד סי' ר' "בברכת הטבילה כתב בה"ג לאחר שתעלה מן הטבילה תברך אקב"ו על הטבילה וכן פר"י דאגב טבילת גר שאי אפשר לו לברך אלא אחר הטבילה תקנו בכל הטבילות לברך אחריהם והראב"ד כתב שתברך לפניה קודם שתפשוט בגדיה ואם לא ברכה קודם שפשטה תברך לאחר שתכנס עד צוארה במים ואם הם צלולין עוכרתן ברגליה ומברכת וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל כשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך ותפשוט חלוקה ותטבול".
וביאר הב"י "בברכת הטבילה כתב בה"ג (סי' מא) לאחר שתעלה מן הטבילה תברך וכו'. בפ"ק דפסחים (ז:) אהא דתניא כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן אמר רב חסדא חוץ מן הטבילה משום דאכתי גברא לא חזי ותניא כוותיה ופירש רש"י כיון דאיכא טבילה דאכתי גברא לא חזי כגון טבילת בעל קרי ומשמשת שפלטה שכבת זרע וטבילת גר תיקנו בכולן שיברך לאחר טבילה וכן נראה שהרי בכולן מברך על מפני שהוא לאחר עשייתן וכן כתב ג"כ בפרק שלשה שאכלו (ברכות נא. ד"ה התם) אבל הרי"ף (פסחים ד.) כתב בשם הגאונים דלא אמר רב חסדא אלא בטבילת גר בלבד שאינו יכול לומר אשר קדשנו במצוותיו וצונו עד שיטבול דמל ולא טבל כאילו לא מל אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואחר כך טובלים דנדה שלא פלטה שכבת זרע וזב שלא ראה קרי קורין ומתפללים והר"ן (שם ד"ה חוץ) והתוספות (פסחים ז: ד"ה על) בשם הגאונים כתבו עוד דאפילו רואה קרי קיי"ל דבטלוה לטבילה דידיה כדאיתא בפרק מי שמתו (כב.) וא"כ יכול הוא לברך עד שלא יטבול והוא הדין לפולטת שכבת זרע וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות ברכות (ה"ז) שכל חייבי טבילות מברכין עובר לעשייתן חוץ מן הגר וכתב הר"ן דלפי דבריהם מה שאינם מברכים בשאר חייבי טבילות (לברך) [לטבול] בלמ"ד שהוא נוסח הברכה שמברכין עובר לעשייתן היינו מפני שלא רצו להתקין לה ב' מטבעות וכיון שבטבילת גר צריך לברך בעל אף כשמברכין לפני הטבילה קבעוה בעל והתוספות והרא"ש (פסחים פ"א סו"ס י) הביאו דברי הגאונים וכתבו עליהם אף על פי כן אומר ר"י דאין לגעור בנשים שמברכות אחר הטבילה כיון דאיכא טבילת גר דלא מצי לברך לא חילקו ומשמע דר"י לא בא לומר אלא שאין למחות ביד הנוהגות לברך אחר הטבילה כיון דאיכא למימר דלא חילקו בין טבילת גר לשאר חייבי טבילות אבל הבא לימלך נראה דמודה הוא דמורין לו כדברי הגאונים לברך לפני טבילה ונראה שזהו טעמו של הרא"ש שבהלכות נדה בקוצר פסק שתברך לפני טבילה וכמו שכתב רבינו בסמוך בשמו דלאורויי מודה ר"י דלברך קודם טבילה מורינן וא"כ לא הוה ליה לרבינו לכתוב וכן פירש ר"י דאגב טבילת גר וכו' דמשמע דלעיקר הדין אומר כן ר"י להורות לבאה לימלך שתברך אחר טבילה וליתא כמו שהוכחתי אלא כך הוה ליה לכתוב ור"י אומר שאין למחות ביד הנוהגות לברך אחר טבילה דכיון דאיכא טבילת גר וכו' אפשר שלא חילקו ואין לומר שרבינו סמך על מה שכתבו בתוספות עוד ויש מפרשים דבכל טבילות קאמר דגברא לא חזי דקודם שירד למים אין צריך לברך דילמא משום ביעתותא דמיא מימנע ולא טביל ואחר שיורד הוא ערום ואסור לברך משום דלבו רואה את הערוה ע"כ שהרי רבינו לא הזכיר טעם זה ועוד דלאו מדברי ר"י הוא אותו פירוש ועוד שאין הפירוש ההוא נכון כלל דגברא לא חזי לאו משום ביעתותא דמיא משתמע:
ומ"ש הראב"ד ואם לא בירכה קודם שפשטה תברך לאחר שתכנס עד צוארה במים ואם הם צלולים עוכרתן ברגליה ומברכת. בסוף פרק מי שמתו (ברכות כב:) תנן ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא ופריך בגמרא (כה:) והלא לבו רואה את הערוה ומשני במים עכורים שנו דדמו כארעא סמיכתא וקתני תו התם שאם היו צלולים מעכרן ברגלו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה".
וכתב השו"ע סי' ר' סעי' א' "כשפושטת מלבושיה, כשעומדת בחלוקה, תברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה, ותפשוט חלוקה ותטבול; ואם לא ברכה אז, תברך לאחר שתכנס עד צוארה במים; ואם הם צלולים, עוכרתן ברגליה ומברכת. הגה: ויש אומרים שלא תברך עד אחר הטבילה, וכן נוהגים שלאחר הטבילה, בעודה עומדת תוך המים, מכסית עצמה בבגדה או בחלוקה, ומברכת". כלומר שהשו"ע פסק כשיטת הגאונים.
כתב הפת"ש בס"ק א' "אחר הטבילה עי' בתשובת הר הכרמל חי"ד סי' כ"ה שכתב דאף במקום שאין נוהגין כן אלא מברכות קודם הטבילה היינו דווקא בחול אבל בשבת כשטובלת יש לאשה לנהוג כן לברך אחר הטבילה או קודם טבילה בלחש בין שפתיה ע"ש טעמו".
כתב החיד"א בשיורי ברכה סעי' ב' "רבות בנות נהגו לטבול ואח"כ לברך ולטבול שנית, כמ"ש הרב של"ה (שער האותיות אות ק, קדושת הזווג, או"ק סא). ואם אירע לה ספק בטבילה שנית, עמ"ש הרב חוות יאיר סימן קפ"א. ע"ש באורך".
וביאר החק"ל יו"ד ח"ב סי' ל"א, דמכוונות שאם הדין כהרמ"א דצריך לברך אחר הטבילה, טבילה ראשונה תהיה עיקר. ואם הדין כמרן שצריך לברך קודם, אז טבילה שניה עיקר, וכתב הבא"ח ש"ש שמיני י"ט "אף על גב דכתב מר"ן ז"ל לברך על הטבילה קודם שתטבול, מנהג פשוט כמ"ש מור"ם ז"ל שתטבול תחילה טבילה אחת בלא ברכה, ואח"כ בעודה במים תברך אקב"ו על הטבילה, ואחר הברכה תטבול שנית, ותשגיח יפה בטבילה שניה זו שתהיה כהוגן כדת וכהלכה. ופה עירנו בגדא"ד יע"א נוהגים הנשים לטבול אחר הברכה ג"פ, ויפה עושין, שבזה יוצאין ידי חששות הנזכרים בעינים ובפה ובשחיית הגוף וכיוצא, שאם לא נעשית יפה באחת, תעלה יפה בשנית, או בשלישית. וטוב להניח סודר על ראשה בשעת הברכה, ותסיר אותו חברתה מעליה אחר הברכה, ותטבול. וטוב לומר פסוק ויהי נועם וכו' קודם הברכה", וראה עוד בטהרת ישראל סי' קצ"ח ס"ק כ"ג חסד לאלפים סי' ר' ארץ חיים סי' ר', וכן כתב מרן הרב בדרכי טהרה פי"ח סעי' א' וז"ל בסעי' ב' " שְׁתֵּי טְבִילוֹת עַל שׁוּם מָה? כְּדֵי שֶׁבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתִּכָּנֵס לַמִּקְוֶה, יִכָּנְסוּ הַמַּיִם לְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּגוּפָהּ, הַמְקֻפָּלִים וְהַנִּסְתָּרִים, וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה כְּשֶׁתִּטְבֹּל, יִהְיֶה כָּל גּוּפָהּ מְכֻסֶּה בַּמַּיִם. דֶּרֶךְ זוֹ בַּטְּבִילָה טוֹבָה גַּם לַנּוֹהֲגוֹת כַּשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ וְגַם לַנּוֹהֲגוֹת כָּרְמָ"א".
וכתב בסעי' ו' " אִשָּׁה שֶׁטּוֹבֶלֶת פַּעַם אַחַת, מֵחֲמַת מַחֲלָה, אוֹ סִבָּה אַחֶרֶת, תְּבָרֵךְ קֹדֶם הַטְּבִילָה"
.העולה
לכתחילה הטוב ביותר שתטבול שני פעמים, ותברך לאחר הטבילה הראשונה לפני השניה.
אמנם אם קשה לה וכדו' תטבול פעם אחת ותברך לפני הטבילה.