שאלה:
במפעלנו ייצרנו כסא גלגלים ממונע מיוחד, כדי שנכים יוכלו להשתמש בו בשבת ובחג. אתאר בקצרה כיצד הוא פועל.
כסא גלגלים ממונע זה פועל בעזרת מנוע עזר הבנוי בעקרו על שני מנועי חשמל. הוא מקבל פיקוד חשמלי מסדרה של פוטנציומטרים המחוברים למוט היגוי ולמפסק שינוי כיוון ושינוי מהירות. ההפעלה וההיגוי שלו כרוכים בשינוי עוצמת הזרם, שזה שינוי תכונות המעגל החשמלי, וזאת על ידי הזזה רציפה של מגע על פני נַגַד משתנה, וכן סגירה ופתיחת מעגלים לצורכי החלפת מהירות וכיוון הנסיעה. מסיבה זו, אין אפשרות ישירה להפעלת הכסא בשבת ובחג.
הפתרון שהוצע על ידי הוא כדלהלן: במצב שבת כל הניהוג והחלפת המהירויות והכיוון, מנוטרל ואינו פועל כלל. הדבר היחידי שפועל חשמלית הוא המנוע, שאינו משנה את עוצמתו או את כיוון סיבובו, וכמוהו כל דבר חשמלי הפועל בשבת בתנאים של מופעל\מופסק, וזאת ע"י שעון שבת מתוחכם המתוכנת בערב שבת. דבר זה נועד לאפשר שעות מנוע בשעות נדרשות ללא בזבוז הסוללה החשמלית. מערכת מכנית המופעלת בערב שבת, גוררת הטענת הסוללה כל ליל שבת וניתוק הכבל החשמלי מהכסא בשעות הבוקר ללא מגע אדם.
בנוסף לכל הנ"ל, הרכבנו מערכת של בוכנות לחץ הפועלות על שמן עם מערך צנרת מתאימה המחוברת למוט היגוי המפעיל את הבוכנות, כדי לגרום לחיבור או ניתוק מצמד מכני הנמצא בין כל מנוע לגלגל. ראה סקיצות מתאימות להבהרת ההסבר הנ"ל.
לדעתי, קבלנו כסא גלגלים עם מנועים הפועלים בשעות קצובות ללא כל שינוי במעגל החשמלי, ומערכת לחץ שמן המופעלת ידנית על ידי המפעיל, לכן אין כל סתירה לדרישות ההלכה בענין שמירת שבת.
אודה מאד לכבודו אם ישלח לנו בהקדם את חוות דעתו ההלכתית בנידון.
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
השו"ע (סי' ש"א סע' י"ז) כתב: "חיגר שאינו יכול לילך בלי מקל – מותר לטלטלו בשבת", וכן לכאורה יהא הדין בסומא שאינו יכול לילך בלי מקל. ועיין בכה"ח (סי' תקנ"ב ס"ק ג'). אך השו"ע פסק (סי' תקכ"ב סעי' ב') בהלכות יו"ט שאסור, אא"כ רבים צריכים לו, או שא"א לו לילך בלי כסא. עיין שם בכה"ח ס"ק י"ד.
משמע מש"ס ביצה (דף כ"ה ע"א) וכן משו"ע(סי' תקכ"ב סעי' ב'), שאע"פ שבהוצאת כסא ביו"ט יש משום עובדין דחול, או משום זילותא דיו"ט, או שניהם יחד, כדברי רש"י שם ד"ה "אין הסומא" וכו', ועיין להר"ן שם, עכ"ז בתנאים מסוימים, כגון שא"א לו, או שקשה לו, או שזה מכובד יותר – מותר. מכאן, שעניין הוצאת כסא קיל יותר.ועיין בכה"ח (סי' ש"א ס"ק ק"ז), שהקשה מדוע לא הביא בשו"ע בהלכות שבת עניין הוצאת כסא? והביא את סברת הנוב"י (או"ח קמא סי' י"א), שאם לא עירבו בלאו הכי אסור, ואם עירבו – מותר, אפי' אין רבים צריכים לו (אולם מי שיעיין בנוב"י שם, וכן באו"ח תניינא סי' כ"ח, יראה ששם איירי בכסא שנטען בידים וכך הם נושאים אותו, וזה מותר). והסיק שם, שלדעת הב"ח, אם רבים צריכים לו – מותר, אפי' בלא עירבו. ולדעת המג"א, אם רבים צריכים לו – מותר אם עירבו, ולדעת הנוב"י תמיד מותר אם עירבו, עיי"ש.
ועיין לאוה"ח הקדוש בספרו "ראשון לציון" (על מס' ביצה דף כ"ה), שדן בסברת הרמב"ם (הל' יו"ט פ"ה, ה"ג המובאת בב"י), שענין כסא היינו שהוא הולך ברגליו, ואחרים נושאים את הכסא ומשתמשים בו אם יתעייף, עיי"ש. ועיין לב"י (סי' ש"א), שהקשה על הטור, שמשמע מדבריו להקל בעניין כסא בשבת. והסביר הב"י בדוחק משום "חי נושא את עצמו". ועיין בברכ"י (סי' ש"א ס"ק ג') ומחב"ר (סי' תקכ"ב ס"ק א'), שדעת המהרש"ל שאסור בשבת. ולדעת הרשב"א (עבודת הקודש בית מועד שער ג' אות ז'), בשבת – מותר. ועיין בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"א סי' כ"ה ובהשמטות בראש הספר). ועיין בתשובתי בענין אופניים בשבת[1], שיש לאסור את השימוש בהם. ושם הבאתי את דברי האחרונים המדברים בנושא זה. מלבד הר"פ הנז', ישכיל עבדי (ח"ג סי' י"ב וסי' י"ט וח"ה סי' מ'), שו"ת ציץ אליעזר (ח"א סי' כ"א וח"ז סי' ט'), שאלת יעקב (סי' מ"ה), מעשה אליהו (סי' כ"ז-כ"ח), שו"ת איש מצליח (ח"א סי' ל"ה) ובכה"ח (סי' ת"ד ס"ק ח'), ועוד אחרונים.
אולם בנ"ד, שכולם יודעים שכסא כזה הוא מיוחד לנכים, ואינו יכול ללכת בלעדי זה, אין חשש של עובדין דחול או זילותא דשבת, לכן יש להקל.
אולם יש עוד שתי חששות, אחד של תיקון או חשש לתיקון מנא, כמו שחששו באופניים. וע"ז יש לומר שכאן אין חשש, כי בדרך כלל מייצרים את הכסא באופן שלא יצטרך הנכה לתקנו, שהרי קשה לו לרדת מהכסא ולתקנו.
אך נשאר לי ספק נוסף, והוא, שבעת שהנכה רוצה להטות לימין או לשמאל, או אחורנית, וכן בעצם הנסיעה לכיוון ישר, עליו להצמיד את המנוע לגלגלים ע"י פעולה ידנית. ואע"פ שזה בנוי באופן שאין בו תקיעה, היינו המנוע לא מתחבר אלא נוגע, וע"י שהוא מסתובב הוא מסובב את הגלגל או את הגלגלים, הרי עצם ההצמדה היא תיקון כלי. ומי אמר שבתיקון כלי ממש אנו צריכים לתקיעה ואחרת יהא מותר, הרי הכלי הזה שמיועד לנסיעה לא יסע בלי ההצמדה.
לפיכך, אם אפשר לעשות כך שההצמדה תהא ע"י שיהוי, דהיינו בגרמא, עדיף. ואם א"א, יש להקל בנ"ד שהוא שעת הדחק. ויה"ר שלא יבואו בנ"י לידי כך[2].
מקורות:
[1]ראה בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק כ"ה שאלה ז'.
[2]ראה במאמר מרדכי (שבת חלק ג' פרק נ"ט סעי' ח'), לגבי טעמי ההיתר וכן לגבי מקום שאין בו עירוב.