שאלה:
א.מתי עדיף לפתוח את המקרר בשבת, כאשר המנוע פועל או כאשר הוא מפסיק לפעול?
ב. מי ששכח לכבות את האור במקרר בערב שבת ונזכר בכך בשבת, האם יש אפשרות כלשהי לפתוח את המקרר בשבת?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. הטוב ביותר לפתוח את המקרר בשבת רק כאשר המנוע פועל[1]. יש התקן מיוחד שאפשר לחברו למקרר, המפסיק את פעולת מנוע המקרר לעתים קצובות, וטוב להשתמש בו.
ב. ע"י גוי מותר לפתוח את המקרר בשבת אם שכחו לכבות את האור בתוכו [ויאמר לגוי בלשון זו: "אם אתה רוצה פרי/מים/מאכל וכדו' – קח מן המקרר", ובאופן זה הגוי פותח את המקרר לצורך עצמו, ובמקום שאי אפשר לעשות כן, יש להקל לומר לגוי במפורש לפתוח את המקרר][2].
מקורות:
[1]ראה בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק כז בהערות לשאלה ו'.
[2]טעם ההיתר הוא – כיון שהגוי לא צריך את האור במקרר, וכאשר פותח את המקרר אין כוונתו להדליקו.כתב הב"י (סי' רנ"ג): "וכתב עוד שם (בתרומת הדשן) שאם השפחה מוציאה החמין מן התנור ומושיבתו על גבי התנור שבבית החורף מבפנים ואז מבערת האש תוך התנור כדי לחמם בית החורף ועל ידי כך נרתחים החמין שעל גבי התנור – דשרי אפילו נתקרר לגמרי, מאחר שעיקר כוונת השפחה לדבר היתר לחמם בית החורף דשרו בה רבנן אמירה לגוי, משום דהכל חולים הם אצל הצינה. ונהי שהחמין נרתחים על ידי כך מאליהם ועל דעת כן מושיבתו שם, מכל מקום מאחר שבשעה שהיא מושיבתו על התנור אין שום אש בתנור וההבערה שהיא מבערת אחר כך עיקר כוונתה היא לבית החורף– שרי. ואף על גב דפסיק רישיה הוא לענין החמין, מכל מקום יש חילוק בשבות דרבנן בין מתכוין גמור, ללא מתכוין דפסיק רישיה".
וכן כתב הרמ"א שם (סעי' ה'): "וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו – אסור לומר לאינו יהודי לעשות. לכן אסור לומר לאינו יהודי להחם הקדירה אם נצטנן; ואם עשה כן – אסור לאכלו אפי' צונן (ב"י והרשב"א בתשובה). אמנם אם לא נצטנן כ"כ שעדיין ראויים לאכול – אם חממו אותו האינם יהודים – מותרין לאכול. לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים".
ובביאור הגר"א שם כתב לחלוק על היתרו של תרומת הדשן, שכל ההיתר לומר לגוי זה דווקא בפסיק רישיה דלא ניחא ליה שאז איסורו מדרבנן, אבל בפסיק רישיה דניחא ליה שעיקר איסורו מהתורה – אסור לומר לגוי, עיי"ש. וכתב שם, וז"ל: "ונראה שגם רמ"א לא סמך עצמו ע"ז, ואין מתיר רק בכה"ג שלא נצטנן לגמרי, וז"ש לכן נוהגין כו' ר"ל בכה"ג".
וכתב כה"ח שם (ס"ק פ"ז): "עיין ט"ז ס"ק ח"י מה שהאריך לחלוק על היתר זה. אבל האליה רבה אות ט"ל כתב דיש לסמוך על רמ"א וראיות הט"ז יש לדחות. וכן התוספת שבת אות נ"ב כתב ליישב קושיית הט"ז, יעו"ש".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק צ"ט): "ופירושו – דכיון שאסור לומר לאינו יהודי להחם, לכך נוהגים שהאינו יהודי נותן התבשיל שנתקרר לגמרי על התנור קודם שהוסק, שאז ליכא שום איסור כיון שאין שום אש בתנור, ומה שמסיק אח"כ את התנור עיקר כוונתו אינו אלא לחמם בית החורף דשרי [דהכל חולים הם אצל צינה וכמ"ש בסוף סימן רע"ו] ולא לחמם את התבשיל. ואף דהוי פסיק רישא לגבי התבשיל שנתחמם ממילא, מ"מ באמירה לאינו יהודי דהוי שבות דלית בו מעשה – לא מחמרינן כולי האי ושרי אף בפסיק רישיה". וכן כתב להתיר בפסיק רישיה בגוי בשו"ע (סי' רנ"ט סעי' ז') ובמשנ"ב (ס"ק כ"א). וגם כאן כל כוונת הגוי היא פתיחת המקרר ואין כוונתו על הדלקת הנורה. ואע"ג שהגוי יודע שתדלק הנורה ודעתו על זה, הוי פסיק רישיה ומותר.
ומכל מקום לכתחילה יש לחוש לדברי הגר"א והט"ז, וע"כ יש לומר לגוי: אם אתה רוצה פרי/מים/מאכל וכדו' – קח מן המקרר. ראה בשו"ע (סי' רע"ו סעי' ב') שכתב, וז"ל: "ישראל ואינו יהודי שהסיבו יחד והדליק אינו יהודי נר – אם רוב אינו יהודי – מותר להשתמש לאורו, ואם רוב ישראל או אפי' מחצה על מחצה – אסור. ואם יש הוכחה שלצורך אינו יהודי מדליקה, כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה,אף על פי שרוב ישראל – מותר". וראה במשנ"ב (שם ס"ק כ"ז). וראה במאמר מרדכי (שבת ח"ה פרק ק"כ סעי' מ"ב), ולגבי לומר לקטן ראה שם (פרק קכ"א סעי' י"ג).
והמאכלים אינם מוקצים, ראה במאמר מרדכי שבת (חלק ד' פרק ע"ח הערה י"ד ושם פרק ע"ז הערה ט"ו).