שאלה:
לצערנו הרב ישנם חולים רבים שאינם יכולים לקיים את ליל הסדר כהלכתו.
חולה שאסור לו לאכול יותר מכזית מצה, או חולה שאסור לו לשתות יותר מכוס יין אחת, כיצד עליהם לנהוג לגבי אכילת שאר "כזית מצה" שנהוג לאכול במשך הסדר, וכן לגבי שתיית שאר הכוסות?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
ישנה מחלוקת ראשונים כשאדם מברך "על אכילת מצה" בליל הסדר, על מה מתכוין, על הכזית של המוציא או על האפיקומן[1].
ובעניין מי שאין לו כזית מצה או שאנוס ולא יכול לאכול יותר מכזית, נחלקו הרי"ף (פסחים דף כ"ז ע"א בדפי הרי"ף), הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח הל' י"ג) והרא"ש (פסחים פ"י סי' ל"ה) מובאים בב"י (אור"ח סי' תפ"ב) מתי והיכן יאכל אותה.
לפי הרי"ף והרמב"ם וכן פסק השו"ע(סי' תפ"ב סעי' א'), לאחר ההגדה לא יטול את ידיו בברכה אלא יאכל כזית מרור ויברך על אכילת מרור, ויסעד סעודת החג וכשגומר את הסעודה יטול ידיו בברכה ויאכל את האפיקומן ומברך עליו "המוציא" ו"על אכילת מצה", ובזה יוצא יד"ח גם של אכילת מצה וגם אפיקומן.
ולדעת הרא"ש צריך ליטול ידיו בתחילת הסעודה, ויברך "המוציא" ו"על אכילת מצה". וכן הסכים איתו הטורי זהב שם (ס"ק א'), אבל האחרונים פסקו כדעת השולחן ערוך הנ"ל[2].
ובענין שתיית היין. מי שאין לו יותר מכוס אחת, שותה אותה בקידוש ולא שותה את שלושת הכוסות הנותרים, וטוב שישתה חמר מדינה (משקה קולה וכיו"ב[3]) במקום שלושת הכוסות. ואם יש לו או מותר לו שתי כוסות, ישתה בקידוש וכוס שלישית של ברכת המזון. ואם יכול שלוש כוסות, יקח אחת לקידוש, אחת להגדה ואחת לברכת המזון. ועיין שו"ע (או"ח סי' תפ"ג) ומשנ"ב שם (ס"ק א')[4]וכה"ח שם (ס"ק א')[5].
מקורות:
[1]כתב בב"י (סי' תע"ז), ז"ל: "בסוף פרק ערבי פסחים (קי"ט ע"ב) אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל: אין מפטירין אחר מצה אפיקומן, פירש רשב"ם שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, וזו היא המצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה, ועל כרחנו אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה אף על פי שאינה לשם חובה כדאמר רב חסדא לעיל (קט"ו ע"א) גבי מרור דלאחר שימלא כריסו ממנו היאך חוזר ומברך עליו, הילכך מברך אתרוייהו ברישא והדר אכיל מצה באחרונה, ואחר אותה מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר, שלא לשכח הטעם, עכ"ל. וכתב עליו הרא"ש (סי' ל"ד): ולפי זה היה נראה שצריך לאכול עמה מרור וחרוסת, כיון שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה ועליה היה ראוי לברך על אכילת מצה אלא שכבר מילא כריסו ממנה, וא"כ צריך לעשות כמו בזמן המקדש שהיו אוכלין הכל ביחד הלל וסיעתו, ואף לרבנן מצוה לאכלן ביחד, כלומר זה אחר זה בסמוך. אמנם תמיהני למה עושין כריכה בתחלה, יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש. הילכך נראה לי דאותה מצה אינה לשם חובה אלא אוכלין אותה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה, ולפי שהיא זכר לפסח יש ליתן לה דין הפסח שלא לאכול אחריה, ואין צריך עמה מרור וחרוסת", עכ"ל.
וראה עוד בשער הציון (סי' תע"ז ס"ק ד'), כה"ח שם (ס"ק ח'), ועוד שם (סי' תע"ה ס"ק ח'), וע"ע בפמ"ג (סי' תפ"ו מש"ז ס"ק י"ח).
[2]כתב במשנ"ב (סי' תפ"ב ס"ק ו'), ז"ל: "וחולה שאינו יכול לאכול רק כזית או מי שאין לו שום מצה רק כזית – יאכל תבשילו בלא המוציא, ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה, ויאכל אותו כזית". ועיין במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"א סעי' ק"ג-ק"ה), וז"ל: "מי שלא יכול לאכול אפילו 'כזית' אחד של 20 גרם, יאכל כיכולתו אך לא יברך 'על אכילת מצה'. מי שאינו יכול ללעוס מצה – מותר לשרותה במים לרככה ובלבד שלא תהא נימוחה לגמרי. ומי שהוא זקן או חולה ואינו יכול לאכלה שרויה במים, יכול לשרותה ביין או בשאר משקים, ובלבד שלא ישרה אותה במים חמים, ובודאי לא באוכל מבושל חם. ועדיף לפורר את המצה מאשר לשרותה (שו"ע תס"א סעי' ד'). כששורין את המצה לצאת בה צריכין ליזהר שלא לשרותה מעת לעת כי אז נחשבת כמבושל ואין יוצאין בה".
[3] ראה בהרחבה במאמר מרדכי שבת (חלק א' פרק ט"ז סעי' ק"ב) בהגדרת חמר מדינה.
[4] וז"ל: "אבל אם יש לו יין אפי' רק על כוס אחד [וה"ה שאר משקין אם הוא חמר מדינה, לפי מה שמסיק הרמ"א בהג"ה] – יקדש עליו ולא יקדש על הפת, אף אם דרכו בשארי שבתות ויו"ט לקדש על הפת, מ"מ בלילה זה, כשתקנו חכמים ארבע כוסות, תקנו לקדש על היין ולא על הפת. ואם יש לו שני כוסות – יקדש על הראשון ואח"כ יאמר ההגדה בלא כוס, וברכת המזון יברך על כוס השני, ויצא בזה גם דעת היש אומרים בסי' קפ"ב דסבירא להו דברכת המזון טעונה כוס. ואם יש לו שלש כוסות – מקדש על אחד, ואומר הגדה על אחד, וברכת המזון על אחד, וחצי הלל שאחר ברכת המזון יאמר בלא כוס".
[5] וז"ל: "ומי שאין לו אלא כוס אחד – יקח אותו לקידוש, דהא יש אומרים דברכת המזון אינה טעונה כוס. ואם יש לו שנים – יקח לקידוש ולברכת המזון. ואם יש לו שלשה – יקח לקידוש ועל כוס שני יאמר ההגדה עד גאל ישראל ועל השלישי יברך ברכת המזון ואחר כך יאמר חצי הלל בלא כוס. מגן אברהם ריש הסימן. מיהו חק יעקב אות ב' כתב דאם הוא בליל ראשון ויש לו רק שני כוסות – יקיים כוס אחד על ליל שני, יעו"ש. אבל האליה רבה אות א' כתב להשיג עליו, יעו"ש. וכן כתב חק יוסף אות א' דנראה לו כדעת מגן אברהם, דהא ליל שני אינו אלא משום ספיקא, אם כן עדיפא לעשות המצוה מן המובחר בליל ראשון, יעו"ש. וכן הוא דעת המאמר מרדכי אות א' כדברי מגן אברהם. וכן פסק ה"ר זלמן אות ה', חיי אדם כלל ק"ל אות י"ז, משנה ברורה אות א'. ועיין לעיל סימן תע"ד אות ח'".