שאלה:
מהו השיעור של "כדי אכילת פרס"?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
שיעור "אכילת פרס" – זהו הזמן של אכילת כזית פת בכדי אכילת פרס. לעניין ברכת המזון לכתחילה – הזמן הוא 4 דקות[1], לענין צום יום הכיפורים – 9 דקות[2].
מקורות:
[1] ערוך השולחן (סי' ר"ב סעי' ח'), משנ"ב (סי' ר"י ס"ק א'), כה"ח (שם ס"ק ח'), שיעורי תורה להגר"ח נאה (פ"ג, ט"ו), מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק י"א סעי' צ"ד ופרק מ"ה סעי' ו').
וראה עוד במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק כ' סעי' ס"ד): "צריך לאכול את הכזית פת תוך כדי אכילת פרס. ובשיעור זמן זה נחלקו ורבו הדעות, ולהלכה – צריך לסיים תוך ארבע דקות. ומי שאינו יכול לסיים אכילת 'כזית' תוך ארבע דקות – רשאי להמשיך את אכילתו עד תשע דקות". ושם בהערות: "ובשיעור כדי אכילת פרס רבו השיטות: דעת הרמב"ם (שביתת עשור פ"ב ה"ד) שזמן אכילת פרס הוא זמן אכילת שלוש ביצים לחם. ודעת רש"י בפרק בתרא דיומא (שם ד"ה "חצי פרס") והתוספות (פרק כיצד משתתפין, עירובין פ"ג ע"ב ד"ה "שבעת") שזמן אכילת פרס הוא זמן אכילת ארבע ביצים לחם. ונחלקו גם האחרונים בשיעור הזמן לרמב"ם – י"א שהשיעור הוא ארבע דקות וי"א שתי דקות. ולהלכה אנו נוהגים שהשיעור הוא ארבע דקות (ראה כה"ח סי' תרי"ב ס"ק טו"ב וי"ח).
לדעת המגן אברהם (סימן ר"י ס"ק א') גם ביום חול צריך להקפיד לאכול כזית כדי אכילת פרס כדי שיוכלו לברך ברכת המזון. ולכן אם מביאים לפניו פרוסות לחם קטנטנות שבכל אחת מהן אין כזית – צריך להקפיד לאכול ביחד שנים או שלושה מהן כדי שיאכל כזית בכדי אכילת פרס. וביום חול אין נפק"מ אם יאכל בתחילת הסעודה או בסוף. ועיין לכה"ח (שם ס"ק ז'-ח') שצריך לאכול תוך ארבע דקות, ואם לא אכל בזמן ואין לו עוד לחם – יברך ברכת המזון בלי שם ומלכות. ועיין לבא"ח (פרשת חקת סעי' י"ב ופרשת מסעי סעי' ז') שפסק כן מדין ספק ברכות לבטלה אבל בליל פסח וסוכות אם לא אכל את הפת או המצה תוך שיעור זמן של ארבע דקות – לא יצא ידי חובה, עיי"ש.
הפמ"ג (מובא במשנ"ב שם ס"ק א') מחדש שאם אכל פת כדי שביעה, שאז מתחייב בברכת המזון מדאורייתא, אז אפילו אם אכל מעט מעט לא בשיעור כדי אכילת פרס – מברך ברכת המזון. ונראה שמדין סב"ל – לא יברך אלא בלי שם ומלכות ויהרהרם בליבו.
ע"כ צריך לשים לב לאכול את כזית הפת בארבע דקות. וגם האנשים הממעטים באכילת לחם ולפעמים אינם אוכלים כזית לחם בכל הארוחה, או שאוכלים מעט מזעיר בתחילה או בסוף, ישימו לב לאכול כזית לחם בתחילת הארוחה ואחר כך יאכלו כרצונם. אבל לא יאכלו בשבת ויו"ט את כזית הפת בסוף הסעודה, משום שאז אכילת פת זו שעליה עיקר הסעודה נאכלת על בטן שבעה, ואולי היא אכילה גסה ולא 'לתיאבון'. וראה שו"ע (סי' ר"ח סעי' ט' וסי' ת"ט סעי' ז', סי' תע"ה סעי' א' ו-ו' וסי' תרי"ב סעי' ג' וד') וברמ"א (סי' קס"ז סעי' א'), כה"ח (סי' ר"י ס"ק ז' ח')".
וע"ע לעיל שו"ת הרב הראשי חלק א' פרק ט"ו שאלה ז'.
[2] ראה חת"ס (ח"ו סי' ט"ז), משנ"ב (סי' תרי"ח ס"ק כ"א), וע"ע בכה"ח שם (ס"ק מ"ג), מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק מ"ה סעי' ו'), ז"ל:"נחלקו אחרונים מהו שיעור הזמן של 'אכילת פרס', לדעת רש"י זה זמן אכילת ארבע ביצים, של לחם העשוי מקמח חיטה (עיין סוכה ו' ע"א), ולדעת הרמב"ם זמן אכילת שלוש ביצים (הל' שביתת עשור פ"ב ה"ד). אנו מחמירים כמו שתי הדיעות. זמן זה הוא לא יותר מתשע דקות ואין הוא פחות מארבע דקות. אשר על כן חולה שצריך לאכול ביום הכיפורים מאכילים אותו לשיעורים, דהיינו נותנים לו לאכול פחות מ'כזית' אוכל, כל עשר דקות (יותר מכדי 'אכילת פרס'). ובלבד שאכילה בשיעורים אינה מסכנת אותו, וראה שו"ע (סי' תרי"ב סע' ד'), כה"ח (שם ס"ק טו"ב)".