שאלה:
ברגשי כבוד הריני שואל ומבקש ממעלת כבוד תורתו שישיב לי על ד' שאלות הנוגעות בעניין תענית בכורות:
א. בכור החליט לצום בתענית בכורות ורב בית הכנסת בו הוא מתפלל מארגן סעודת סיום מסכת, האם הוא צריך לטעום מסעודת סיום המסכת ולא לצום כפי שהתכוון מראש?
ב. האם מותר ללמוד את הדפים האחרונים שבמסכת מהר יותר, כדי לסיימם בערב פסח?
ג. האם אנשים השומעים את סיום המסכת, יוצאים ידי חובה למרות שלא למדו את אותה מסכת כלל?
ד. האם מותר לצום לכתחילה, ולא להשתתף בסעודת סיום מסכת, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מאחר ודין תענית בכור בערב פסח ביסודו הוא מנהג, ומאחר וכיום הגוף חלוש ואם אדם יצום בערב פסח הוא יכול לבוא לידי נזק בליל פסח כך שלא יוכל לקיים את מצות ד' כוסות, אכילת מצה והגדה של פסח כדבעי, כי יהא עייף או רעב, לפיכך נהגו לילך לסעודה של מצוה[1]. אמנם משמע, שרק אם הוא בדרך כלל הולך לסעודה של מצוה, כגון: סיום מסכת וכדו', אולם נהגו כיום שבערב פסח כל הבכורות הולכים לבית הכנסת ושומעים את הסיום. הרב המסיים חייב להסביר את הקטע האחרון יפה יפה, וצריכים השומעים לשמוח בסיום[2]. ומותר לו בלימודו למהר כדי לסיים בערב פסח.
יש אומרים, שהבכורות מותר להם לסעוד רק באותה סעודה של מצוה ולא אח"כ, ואין נוהגים כן, אלא יכולים לאכול אח"כ, והטעם הוא כמו שאמרנו, שכך קבלו עליהם את הצום, שאם ישתתפו בסיום מסכת יפקע הצום.
ועיין בכה"ח (הלכות ט"ב סי' תקנ"א ס"ק קס"א) ובהלכות פסח (סי' ת"ע ס"ק י') ומשנ"ב שם (ס"ק ו') שכתב להקל בכל זה. ועיין בשו"ת "רב פעלים" (ח"ד סי' ל"ה).
אם אדם יודע שהצום לא יזיק לו כלל – יכול לצום, ואם לאו – מצוה שלא יצום[3].
מקורות:
[1] ראה משנ"ב (סי' ת"ע ס"ק ב') וכה"ח שם (ס"ק ח', י"ד).
[2] וראה עוד בא"ח (פרשת צו ש"ר סעי' כ"ה), ז"ל: "ובסעודת סיום מסכתא אם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום – מותר לו לאכול שם", ועיין חיים לראש (סדר תעניות סעי' ד', דף י"ד ע"ב), וע"ע בכה"ח (שם ס"ק י'), ז"ל: "אמנם הרב משנה ברורה אות יו"ד כתב דכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת, ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת, מכל מקום כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו, והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואחר כך עושין סעודה, יעו"ש, וכן כתב בן איש חי פרשת צו אות כ"ה דאם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום – מותר לו לאכול שם".
וראה לסיכום במאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק ח' סעי' כ"ט), ז"ל:"כיום נהגו להשתתף בסיום לימוד מסכת, ואפילו סיום משניות עם פירוש, וצריכים הבכורות להשתתף בסיום ולא שיביאו להם מהסעודה לביתם. וישתדלו השומעים להבין הסיום ולכל הפחות להשתתף בשמחה. ונהגו היום להקל לאכול 'כזית' עוגה מסעודת ה'סיום מסכת' כדי להיפטר מהצום ולא עושים סעודה ממש. וגם אלו יקפידו להיות בסיום ולא לקחת מהסעודה לבכור הנמצא בבית".
[3]ראה בכה"ח (סי' ת"ע ס"ק ח', י"ד).
