קיצור חזרת השליח ציבור בראש חודש

שאלה:

אני מתפלל בבית כנסת בו יש מתפללים מכל העדות, והציבור ממהר בבוקר לעבודה.

בתפילת שחרית של ראש חודש, מיד לאחר "ברוך אתה ה' גאל ישראל", אומר שליח הציבור בקול רם את תפילת העמידה, יחד עם כל הציבור, עד "קדושה", ולאחר מכן כולם ממשיכים בלחש, ללא חזרת הש"ץ.כך נהוג לעשות גם בתפילת מנחה ובמוסף של ראש חודש.רציתי לשאול את כבוד תורתו:

א. האם מותר לנהוג כך?

ב. באילו מקרים מותר להתפלל בצורה כזאת?

ג. כיצד צריך הציבור לנהוג – האם להתפלל את כל התפילה בלחש, או לומר אותה חצי עם הש"ץ וחצי בלחש?

תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)

המנהג שנוהגים לקצר התפילה, ולעשות חזרה מקוצרת – הוא מנהג לא טוב.

עיין בתשובות הרמב"ם "פאר הדור" (שאלה קמ"ח) שכתב, שחייבו לעשות חזרת הש"ץ בכל בתי הכנסיות, ואפילו אין שם אורחים, וצריך לנהוג כך תמיד, וגם בזמן הזה צריך לעשות חזרה בשלמותה[1]. ועיין עוד ב"ארץ חיים" (סימן רל"ח) שכתב, שמי שמתפלל בקביעות בלא חזרת הש"ץ זה זלזול בתקנת חכמים, וגזרו נידוי על העובר על תקנת חכמים כשמתפלל ללא חזרת הש"ץ[2].

בכל אופן, במקרה שלכם, שאתם ממהרים לעבודה, יש לכם על מי לסמוך. ועיין בשו"ע (סימן קכ"ד ובסימן רל"ב)ובנו"כ שיש שני מנהגים לחזרה מקוצרת, למעשה מנהג הספרדים להתפלל יחד עם הש"ץ עד "ואתה קדוש" ואומרים "קדושה" באמצע, והנוהגים כרמ"א ממתינים עד שהשליח צבור גומר שלוש הברכות הראשונות. אך כל זה בשעת הדחק, ולכתחילה לא יעשו כן (ועיין כה"ח סימן קכ"ד ס"ק ט')[3].ספרדי שמתפלל עם האשכנזים יתפלל יחד עם הש"ץ[4].

יש הנוהגים בשחרית ובמוסף, במקום שיש נשיאת כפיים, שלאחר ה"קדושה" ממשיכים בלחש, וב"רצה" הש"ץ מתחיל לומר בקול רם[5].

מקורות:

[1] וז"ל: "מאחר שתיקנו חכמים ז"ל שירד שליח צבור לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי, ולדעת רבן גמליאל אפילו הבקי שלא התפלל בינו לבין עצמו, אם כן אין תפלת השליח צבור ברכה לבטלה כלל מפני התקנה, ואפילו אין בזאת החבורה מי שלא יצא, וכמו שתיקנו בקידוש בית הכנסת ועם היות מפני האורחים, וחייבו כן בכל בתי כנסיות ואפילו אין שם  אורחים, וכמו שאמרו באיחור ערבית ליל שבת מפני המאחרין לבוא, וצריך לנהוג כך תמיד ואפילו אין שם מי שלא בא. וכמו כן כל דבר הנתקן מפני סיבה לאו דוקא עד שתזדמן הסיבה אשר בעבורה לתקן אלא צריך לנהוג כך תמיד בין אם תהיה הסיבה או לאו. ולדעתי כך הוא, דאי לא תימה הכי נמצא שחז"ל נתנו דבריהם לשיעורין והיה צריך לראות מי יודע ומי אינו יודע ואחר כך שיתפלל השליח צבור או לא יתפלל, וזה הוא ביטול הגזירות והתקנות".

[2] עוד על מעלת החזרה ע"פ הסוד – ראה במאמר מרדכי לימות החול (פרק י"ח סעי' א').

[3] כתב הב"י (סי' רל"ב): "כתוב בשבלי הלקט (סי' מ"ז) שכתב רבינו אפרים בשם רבינו האיי דציבור דדחיקא להו שעתא בבי שמשי, אית להו לצלויי בלחש והדר לנחותי שליח ציבור, דלית ליה לשליח ציבור למיחת ולאפוקינהו שמונה עשרה בקול רם לפי שמצות תפלה בלחש ולא נפקי שמונה עשרה בין יחיד בין ציבור אלא בלחש, ותקנתייהו דמצלי כולהו בלחש במצות תפלה והדר נחית שליח ציבור, ואומר מגן ומחיה וענו קדושה ומסיים האל הקדוש אם אין שהות ביום למיגמר י"ח ברכות, והכי נהוג רבנן במתיבתא כד דחיקא להו שעתא וכן ראוי לעשות, עכ"ל".

וכתב השו"ע (סי' רל"בסעי' א'), וז"ל: "אם השעה דחוקה, יתפללו בלחש ואחר כך יאמר שליח ציבור: מגן, ומחיה, ויענה קדושה, ומסיים: האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות". וכתב הרמ"א שם: "ויש אומרים שיתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם, וכן נוהגין ועיין לעיל סי' קכ"ד סעיף ב'". ועוד כתב הרמ"א שם: "וכן אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש, וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"צ".

וכתב המשנ"ב (סי' רל"ב ס"ק ב'): "יתפללו בלחש – היינו שלא יסמכו הצבור מפני הדחק לצאת רק בתפלת הש"ץ שיתפלל בקול רם, דעיקר תפלה בלחש הוא, ורק הש"ץ יקצר בתפלתו שבקול ולא יאמר כ"א ג' ראשונות להוציאן ידי חובתן בקדושה". וכתב הבה"ל (סי' קכ"ד ד"ה "בלחש"): "עיין בפמ"ג שהסכים דלכתחלה ראוי לצבור להתפלל עם הש"ץ מלה במלה עד אחר שומע תפלה ומודים, והם בלחש והש"ץ יאמר הכל בקול, וכן בלבוש סימן רל"ג משמע דהש"ץ יגמור התפלה בקול, ומביאור הגר"א במה שרמז לעיין בסימן ק"ט ס"ב משמע ג"כ לכאורה דסבר הכי, ועיין בא"ר שהקשה משם אדהכא. והעולם אין נוהגין כן, אלא תיכף לאחר האל הקדוש גם הש"ץ מתפלל בלחש, ואולי טעם המנהג משום דברוב נוהגין הצבור להמתין עד שיסיים הש"ץ האל הקדוש, וקשה להם להשיגו אח"כ לומר שומע תפלה ומודים בשוה, וא"כ מה תועלת יהיה אם יתפלל בקול".

ועוד כתב (סימן קכ"ד ס"ק ו'): "ובלא שעת הדחק הסכימו הרבה מהאחרונים שלא לעשות כן, כי עיקר התקנה היתה מדינא להתפלל מתחלה בלחש ואח"כ בקול רם". ועוד כתב (ס"ק י'): "וטוב וכו' – היינו בשאין השעה דחוקה כ"כ, רק שיראים שמא יעבור הזמן, אבל אם השעה דחוקה ביותר, די במה שהתינוקות יענו אמן, או יזמינו לאחד שכבר התפלל שיענה אמן אם אפשר להם בקלות, ואם לאו – אין להקפיד ע"ז כלל, ולא דמי למה שכתב בס"ד דאם אין ט' מכוונים לברכת הש"ץ הוא קרוב לברכות לבטלה, שאני התם שכבר התפלל פעם אחת בלחש והוא מכוין עתה רק בשביל תקנת חז"ל, משא"כ בזה שהוא מתפלל רק פעם אחת".

וכתב כה"ח שם (ס"ק י'), וז"ל: "וכן נתפשט המנהג עכשיו בכל המקומות כדברי האר"י ז"ל שאין מבטלין שום חזרה שחרית מוסף ומנחה אלא רק אם הוא שעת הדחק, כגון שיראים שיעבור זמן התפלה ר"ל שלא ישאר זמן לומר החזרה בזמן תפלת מנחה, וכמ"ש לקמן סימן רל"ב אז כשמתחילין לומר התפלה בלחש מגביה קולו הש"ץ בג' ראשונות עד אחר האל הקדוש והם אומרים עמו מלה במלה כדי לומר קדושה, ואחר כך גם הש"ץ משלים תפלתו בלחש מן אתה חונן וכו' עד סיום תפלת שמונה עשרה, משום דאסור להשמיע קול בתפלת הלחש, כמו שכתבנו לעיל סימן ק"א אות ז' בשם הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל אלא רק בג' ראשונות, כיון שהוא מגביה קולו לצורך כדי לומר קדושה – מותר". וע"ע הבא"ח (ש"ר פרשת תרומה  סעי' ב'): "אלא דהחזרה היא מגעת במקום עליון וגבוה יותר ממקום שמגעת שם תפילת לחש וכו'. לכן אין לבטל חזרה כלל, אלא רק בשעת הדחק שלא נשאר זמן או שהם עשרה בצמצום וברור לו שיש בהם אנשים המונים שאין נותנים לבם לחזרה, ואפילו על אמנים לא יתנו לב לענות, דאז כל כהאי גוונא יתפלל הש"ץ שלוש ראשונות בקול רם עם הציבור כשהם מתפללים בלחש, כדי שיאמר קדושת 'נקדישך'. ואחר חתימת 'ואתה קדוש' גם הש"ץ יסיים התפילה בלחש" וכו'. וראה עוד בענין תפילה קצרה במאמר מרדכי לימות החול (פרק ח"י סעי' ג', פרק כ"ה סעי' מ"ה).

[4]ראה בספר שו"ת הרב הראשי פרק י"ח שאלה ז'.

[5] [הערת העורכים: כתב ערוך השולחן (סי' קכ"ד סעי' ג'): "ודע דהטור כתב עוד טעם על חזרת הש"ץ משום קדושה, ע"ש. ונראה שהיה יכול לומר גם משום ברכת כהנים דא"א בלא שלש אחרונות. ויש להבין, דא"כ ר"ג כששאל חכמים למה ש"ץ יורד לפני התיבה, מאי ק"ל, הא מוכרח לזה מפני הקדושה ומפני ברכת כהנים, וגם חכמים למה הוצרכו להשיבו כדי להוציא את שאינו בקי. ונלע"ד דדבר גדול השמיענו בזה, דהנה שאלו מהרמב"ם ז"ל: בהכ"נ שכולם בקיאים למה צריך חזרת הש"ץ, והשיבם דכיון דחכמים תקנוה הוי תקנה קבועה ואין חילוק בין יש בקיאים בין אין בקיאים [הובא בב"י]. ומ"מ יש להבין – ואיך תקנו להתפלל בחנם כשא"צ לה, אך הוא הדבר דמקצת חזרת הש"ץ בהכרח גם בלא טעם דאינן בקיאים, והיינו ג' ראשונות לקדושה [עב"ח] וג' אחרונות לברכת כהנים, אך מפני אינו בקי הוכרחו לתקן שהש"ץ יחזור כל התפלה, וכיון שתקנו ממילא נשאר תקנתם גם כשכולם בקיאים, דכיון דג' ראשונות וג' אחרונות חובה בלא"ה, ולכן תקנו לגמור כל האמצעיות לבל לחלק בתקנה, ושפיר קאמר הרמב"ם". משמע שאם יאמר את ג' אחרונות – יוכל לשאת כפים].