שאלה
האם הקפאת הבשר גורמת להקפאת הזמן, לעניין ספירת 3 ימים מיום השחיטה, לעניין הכשרה שלא צריך לעשותו דווקא צלי?
תשובה
בשר שהוקפא אפי' ששהה שלושה ימים יכול לצלותו והטעם כיון שאינו שרוי בקרח מכל צדדיו ומותר גם לכתחילה ויש לאוכלו מיד לאחר הצליה כדי שלא יבא לידי מכשול ויכול לשמורו לשבת.
אם לא שהה שלושה ימים מעת לעת ניתן למלוחו ולבשלו כרגיל.
בשהה שלושה ימים צלהו וזה גם לאשכנזים כמבואר בכה"ח שהבאנו לעייל.
מקורות
כתב השו"ע יו"ד סימן ס"ט סעי' י"ב "בשר ששהה ג' ימים מעת לעת בלא מליחה, נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה ואין לאוכלו מבושל, אלא צלי. ואחר שצלאו לא יבשלנו, ואם בישלו מותר. (ואין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה, דחיישינן שמא יבשלו)", וכתב הש"ך ס"ק נ' שלצלי לא צריך מליחה אלא מעט כמו שכתב הרמ"א סי' ע"ו סעי' ב' וכן כתב הכה"ח בס"ק קע"ה [וראה בס"ק קע"ח קע"ט קפ"א קפ"ב שלצורך שבת או סעודת מצוה מותר לבשלו אחר הצליה]. ולאחר הצליה צריך לאוכלו מיד ומיהו אם הוא צריך את הבשר לשבת יכול להשהותו (ראה רמ"א כה"ח קצ"ח).
כתב הבא"ח ש"ש פרשת קדושים סעי' י' "בשר זה אחר שצלאו נמי לא יבשלנו, ואף על פי שמלחו קודם צליה מליחה גמורה שהוא שיעור דאינו נאכל מחמת מלחו, וכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד אם בשלו אחר צליה מותר, ואם הוא ערב שבת ויש שעת הדחק שאין מוצא בשר אחר לקנות, אז גם לכתחילה מותר לבשלו אחר צליה, וה"ה לצורך סעודת מצוה נמי שרי לבשלו לכתחילה אחר צלייה, ועיין כנה"ג ומש"ז ושיו"ב, וכן ה"ה בהפסד מרובה יש להתיר בישול אחר צליה, ועיין זרע אמת יו"ד סי' כ"ב". כלומר שההיתר לגבי סעודת מצווה ושבת הוא שאין לו בשר אחר.
וכתב הכה"ח בסי' ס"ט ס"ק קצ"ז "ואף דכבד מותר לבשלו אחר צליה מכל מקום אם שהה שלשה ימים בלי הדחה אז גם כן נתקשה דמו בתוכו ואסור לבשלו לכתחילה אחר צליה ובדיעבד מותר מנחת יעקב על התורת חטאת כלל ד' אות ג' זבחי צדק אות קמה" ובסי' ע"ג ס"ק כ"ז הביא שדעת הפר"ח שאין לבשלו אחר צליה אבל השער אפרים מתיר גם לכתחילה וכן כתב המחזיק ברכה ס"ק י', וראה בכה"ח סי' ס"ט ס"ק קע"ח קע"ט שהעלה דלכבוד שבת או לצורך סעודת מצווה יש לסמוך על המתירים לבשל אחר צליה. גם אם אפשר לאוכלה כך וה"ה בהפסד מרובה עיי"ש.
ב
כתב השו"ע שם סעי' ט"ו "בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעת לעת, יש אוסרים לאכלו כי אם צלי, אלא אם כן יש במים ס' כנגדו. (ויש אוסרים אפילו לצלי, והכי נהוג) (או"ה)". כלומר שדעת הרמ"א שכבוש הרי הוא כמבושל לכל הדינים ולא מועיל לו צליה ש"ך ס"ק ס"ב גר"א ס"ק נ"ט אבל לדעת הספרדים מותר כדעת השו"ע ראה כה"ח רל"ז.
וכתב במחזיק ברכה יורה דעה סימן סט סעי' ל"ה "בשר שהדיחו במים ונקרש והיה מונח ג' ימים מסיק בשו"ת שבסוף מנחת יעקב ותורת השלמים סי' י"ד דכבוש לא הוי אלא בצלול וא"כ דינו כשהה ג' ימים בלי מליחה והוא מותר בצלי והרב בית לחם יהודה אות י"ב השיגו דנעלם ממנו מ"ש אליא זוטא סימן ש"ך דנקרש דינו ככבוש ועיין בקונטריס תשובותיו שבסוף ספרו והרב שפתי דעת ס"ק ס' עמד על זה והביא דברי הרב אליה רבה דמשמע דלא ברירא ליה ומסיק להתירו לצלי עש"ב".
וכתב הכה"ח בס"ק רי"ג רי"ד שבבשר ששרה בקרח ג' ימים מותר לאוכלו צלי ומתברר שם שזה גם לאשכנזים (כן כתב שפתי דעת אות ס' מנחת יעקב שבסוף תורת חטאת סי' י"ד) ובפרט שאינו מוקף קרח מכל צדדיו שאינו בכלל כבוש וראה בפת"ש ס"ק ו' שנראה מדבריו שזה קולא ולא לכתחילה אמנם כאן אינו מוקף קרח וכדלעייל.
וראה כתב השו"ע יו"ד סימן עג סעי' א' שמותר לבשל כבד אחר הצליה (ושיעור של צליה לכתחילה שיהיה ראוי לאכילה לגמרי בדיעבד שליש בשול ראה כה"ח שם ס"ק ד' ובסי' ס"ט ס"ק ש"כ וכן דעת מרן הרב בקצו"ש סי' ל"ו הערה י"ח) וברמ"א שם "וכשבא לבשלה ידחינה אחר הצליה קודם הבישול" (והטעם מפני המלח ומראית עין ראה כה"ח ס"ק י"א) ובדיעבד מותר.
העולה
בשר שהוקפא אפי' ששהה שלושה ימים יכול לצלותו והטעם כיון שאינו שרוי בקרח מכל צדדיו ומותר גם לכתחילה ויש לאוכלו מיד לאחר הצליה כדי שלא יבא לידי מכשול ויכול לשמורו לשבת.
אם לא שהה שלושה ימים מעת לעת ניתן למלוחו ולבשלו כרגיל.
בשהה שלושה ימים צלהו וזה גם לאשכנזים כמבואר בכה"ח שהבאנו לעייל.