שאלה
אדם בתוך י"ב חודשים של אבלות על הוריו, האם מותר לו שיהיה בבית מוזיקה לילדים בשעת ההדלקת נרות חנוכה ? הילדים קטנים 2-7 ?
תשובה
אם הילדים נצרכים למוזיקה יכול להדליק להם ולא צריך לצאת מהחדר (ואפי' לא בחנוכה), אם רוצה להחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה, אבל לא ירקוד עמהם.
מקורות
כתב השו"ע ביו"ד סי' שצ"א סעי' א' "אבל אסור בשמחה". כתב עוד בסעי' ג' "ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה, לשמוע הברכות, יש מתירין ויש אוסרין; אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות. הגה: אבל לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים במזמוטי חתן וכלה, וכן נוהגים באשכנז (טור) ובמדינות אלו".
וכתב בשו"ת מהר"ם שי"ק יו"ד שס"ח "אבל מ"מ מדינא הי' אפשר לומר הא דאסרו שמחה היינו דווקא אם מכוון לשמחה אבל הלומד אומנות בעבודתו טרוד ואינו מכוון כי אם לידע האומנות ההוא הוי דבר שאינו מתכוון ופס"ר נראה דלא הוי לא מבעי' לסברת הר"ן בסוגי' דריחא מילתא דבהנאה ל"ש פס"ר אלא אפילו אי לא נימא כסברת הר"ן מ"מ נראה דלא הוי פס"ר דמקרא מלא נאמר במשלי כ"ה ושר בשירים על לב רע דאדרבה מכאיב ומצער לי' ובכל עניני תורה דבר שאי"מ מותר וכ"ש למ"ד דבדרבנן אפי' פס"ר שרי כן נראה לי:
ולכאורה כל הסימן שצ"א הנ"ל נגד זה דשם נראה מבואר דאפי' באינו מתכוון לשמחה ג"כ אסור לו לילך למזמוטי חתן וכלה וכיוצא וע"כ משום כבודו של מת דמי יודע אם מכוון לשמחה אם לא והרואה סובר דמכוון לשמחה ואיכא בזיון למת והבנות חייבין ג"כ בכבוד אביהם ואמם אפי' לאחר מיתה וא"כ גם בנידון הנ"ל איכ"ל דהשומע ישמע וידין דיוצאי חלציו של המת אינם חוששים על כבוד אמם שמתה וגנאי הדבר וכן מוכח לכאורה מדברי הפמ"ג באו"ח סי' תקנ"א שנשאל אם רשאין בעלי אומנות המוזי"ק לנגן אצל גוים מר"ח אב ואילך עד לאחר ת"ב ונהי דהתיר שם מפני שזה הוא חייהם ופרנסתם אבל משום דבר שא"מ לא התיר וא"כ ה"נ כן נראה דלא סגי היתר מפני שאינו מתכוון וכדלעיל", ועיי"ש מה שכתב לגבי אם לומד כדי לדעת איך לנגן בשביל פרנסה שהקל. וראה עוד בשד"ח פאת השדה אבילות י"ג
וכתב בגשר החיים פכ"א סעי' ח' – אות ג', "ומשום שאסרו לו להיות בבית שמחה אף של מצוה לכן אסור לאבל כל ל' יום ובי" בעל אביו ואמו להיות נוכח בחופה ונישואין וכל כדומה שיש שם מזמוטי שיר וזמר ואין לו לבוא במקום שיש חברת כלי זמר סתם לשם ריעות".
ב
אמנם לאחד שזה פרנסתו מותר שכתב בפמ"ג א"א סי' תקנ"א ס"ק י' לעניין לנגן בתשעת הימים "וישראל שפרנסתו כלי זמר אצל אינו ישראל בבית משתאות, יראה כדי פרנסה שרי ודאי, ואף דבר האבד י"ל דשרי להרויח כהאי גונא אם אין שכיח כלל, עיין הלכות חול המועד בזה".
והוכיח במהר"ם שיק שם "מיהו י"ל במי שלומד אומנות הנ"ל כדי להחיות את נפשו ודמיא לדברי הפמ"ג הנ"ל אבל בנידון הנ"ל שכל לימוד המוזי"ק הוא רק שחצנית ולא לפרנס את עצמו ובזה אדרבה איסורא איכא דכבר אמרו חכז"ל משעה שחרב ביהמ"ק גזרו חכז"ל שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני כלי זמר אסור והמבואר באו"ח סי' תק"ס סעי' ג' וא"כ אם לומדים הוי איבוד ממון וגם עבירה בכה"ג וודאי אי אפשר לומר דיהי' מותר משום הפסד ממון אדרבה אם לומדים איכא ב' עבירות".
וכתב בגשר החיים שם "ובנוגע למנגן אומן לשם פרנסה כשאין מנגן אחר לנישואין ולשמחת בית השואבה ראה שד"ח אבלות ל"ג מה שהביא על אודתו באופן אחר ובספר אח לצרה צד 276 בשם המהר"ם שיק שס"ח ובס' זכור לאברהם אבל אות א' בשם זקן אהרן סי' רי"ח המתיר למנגן בתוך י"ב חודש לנגן בפורים אחרי שאין זו מן שמחה אלא משום אומנות".
ג
וא"כ אתאן לדינא שאם הילדים קטנים וקשה להם בלי מוזיקה יהי מותר להשים מוזיקה ובפרט בחנוכה אחר הדלקת נרות וכדו' כיון שלא שמה בשבילה אלא בשביל הילדים אמנם לפ"ז יהיה אסור לה לרקוד עם הילדים בזמן שיש את המוזיקה כיון שנהינת מזה.
וכעין זה מצינו להרב בצרור החיים שכתב להתיר לגננת להפעיל שירי ילדים (אף ששמה מותר לה גם לרקוד עם הילדים) כיון שהוי פרנסתה
העולה
אם הילדים נצרכים למוזיקה יכול להדליק להם ולא צריך לצאת מהחדר, אם רוצה להחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה, אבל לא ירקוד עימהם.