שאלה
קבלן גוי שעובד אצל יזם יהודי שקונה בתים להשקעה היזם קונה את הדירות משפץ ומוכר האם ניתן לתת לקבלן לשפץ בשבת?
תשובה
אם לא ידוע ששייך ליהודי אפי' לבני ביתו – מותר גם בלי תנאי.
אם ידוע שבעליו יהודי – צריך להתנות עמו שיפסוק בשבת התנה עמו יכול להניח לו לעשות מלאכה.
לא התנה עמו שיפסוק בשבת – ימחה בו שלא יעבוד, מחה בו ניתן להקל כיון שכיום הדרך בקבלנות, ויש לצרף את דעת ר"ת, ובפרט שתולה שם שלט, שנעשה בלא הוראתו (וזה לבד לא מועיל כמבואר בכה"ח ס"ק ט').
וכה"ג שמענו שהקל מרן הרב זיע"א בדיעבד בחברה שמתחייבת לסיים בזמן מסויים ותולים שלט במקום שעד תאריך מסויים יסיימו ולא מוכנים לקבל שום שינויים.
מקורות
כתב הב"י (סימן רמד): "ישראל ששכר לו גויים לבנות לו בית בקבלנות היה מתיר רבינו תם (ספר הישר שו"ת סי' ו). התוספות (כא: ד"ה אריסא) והרא"ש (סי' כג) כתבו בספ"ק דעבודה זרה שלמד כן מאריסות שדה שחלק הישראל משביח במלאכה ואפילו הכי שרי כל שכן קבלנות שאין שבח לישראל כלל במה שממהר לבנות לו בשבת וכן כתבו עוד התוספות בפ"ק דשבת (יז: ד"ה אין נותנין) אמתניתין דאין נותנין עורות לעבדן והם ז"ל דחו ראיותיו והעלו דלא דמי לאריסות דשדה דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות למחצה לשליש ולרביע אבל בבנין בית רגילות לשכור מידי יום יום והרואה אינו אומר קבלנותיה עביד אלא שכירי יום נינהו ודומה כמי שישראל מצוה לעשות לו מלאכה בשבת וראיה מירושלמי וגם מתלמודא דידן פרק מי שהפך (מועד קטן יב.) וכמו שאכתוב בסמוך. וכתבו שם (בע"ז) התוספות והרא"ש והמרדכי (ע"ז סי' תתו, שבת סי' תיא) שרבינו תם לא סמך על הוראתו כשבנה ביתו, ונראה לי דמשום הכי לא כתב רבינו רבינו תם מתיר ור"י אוסר אלא כתב היה מתיר רבינו תם כלומר מתחלה היה מתיר רבינו תם אבל אחר כך כשבא מעשה לידו לא התירא".
ופסק בשו"ע (סי' רמ"ד סעי' א'), "פוסק עם האינו יהודי על המלאכה, וקוצץ דמים, והאינו יהודי עושה לעצמו, ואף על פי שהוא עושה בשבת, מותר, בד"א, בצנעה, שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא, אבל אם היתה ידועה ומפורסמת, אסור שהרואה את האינו יהודי עוסק אינו יודע שקצץ, ואומר שפלוני שכר האינו יהודי לעשות מלאכה בשבת, וכו' הגה – ואפי' אם דר בין העובדי כוכבים, יש לחוש לאורחים הבאים שם, או לבני ביתו שיחשדו אותו (ב"י בשם תשובת אשכנזים), ואם היתה המלאכה חוץ לתחום, וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום, שעושים בו מלאכה, מותר. ואינו יהודי שהכניס צאן של ישראל לדיר שדהו".
וביאר הט"ז (שם ס"ק ב'): "ואף על גב דאמרינן לעיל שדה עביד לאריסותא ומותר להשכירו בהבלעה שאני התם שלא התירו חכמי' אלא כשהאמת כן כלומר שהם יתלו הדבר באריסות ואם יחקרו הדבר ימצאו שכן הוא שהעכו"ם חולק בפירות אבל כה"ג שהבעלים נוטלים כל הפירות מחזי לאינשי כשכיר יום כ"כ הרב המגיד וכב"י ע"ז שכ"ד התו' והפוסקים ואף על גב דהתו' כתבו בספ"ק דע"א לחלוק על ר"ת בענין היתר לבנות ע"י עכו"ם בשבת ואמרו שאין זה דומה לאריסות דשדה דלעולם היא רגילות לקבל השדה באריסות למחצה או לשליש אבל בבנין בית רגילים לשכור מידי יום יום והרוא' אינו אומר קבלנותי' עביד אלא שכיר יום הוא עכ"ל משמע מזה דבעבודת שדה מותר בקבלנות שמקבל עליו העכו"ם לעבוד עבודת שדה ישראל זה כתבו לחלק מסבר' על ר"ת אבל אח"כ הביאו התו' וש"פ הירושלמי דאינו מתיר בקבולת העכו"ם בשבת אלא בתלוש אבל לא במחובר וכמ"ש כאן בש"ע שהוא דברי רמב"ם ואפי' בתלוש דוקא בבית עכו"ם ש"מ דבקרקע ישראל אפי' בשדה ולאו דוקא בבית שהרי לא משכח היתר אלא בתלוש דוקא. ועוד נ"ל דברי התו' כי לכאורה תמוה הוא מ"ש אבל בבנין בית רגילין לשכור מידי יום יום והלא עינינו רואות דאדרבה רגילין להשכיר לאומן שיבנה בית דרך כלל בקבלנות,
אלא נרא' דהכי מחלקי התו' דבשד' יש ב' דרכים להתיר הא' שעובד לעצמו למחצה או שעובד לישראל כולו והוא בקבלנות ודרך א' לאיסור שעובד לישראל דרך שכיר יום בזה אזלי' לקולא דרגילין שעובד לעצמו ג"כ מה שא"כ בבנין בית אין שם היתר שעובד לעצמו שאין זה בשום פעם אלא עובד לישראל ואין היתר אלא מה שעושה בקבלנות ויש כנגדו צד איסור שמא שכיר יום הוא ע"כ יש להחמיר אפי' בקבלנות וא"כ שדה נמי אם האמת הוא שעובד לישראל בקבלנות אזיל ליה הצד היתר השני כיון דודאי אינו ה"ל כמו בית ואסור ונמצא הוה כונת התו' כמו דברי הרב המגיד שזכרנו גם ש"פ שמבי' הב"י בזה שהביא הירושלמי הנ"ל מסקנתם להחמיר בכל מחובר הקבלנות הן בשד' הן בבית וכת' ב"י ומ"ש ה"ר ירוחם דרחיים של מים מותר ליתנם לעכו"ם בקבלנות הוא לדעת המתירין אבל לדעת האוסרין בקרקע ה"ה ברחיים דמ"ש עכ"ל" והביא את החילוק במשנ"ב (סימן רמד ס"ק ז').
ב
ולכאורה כתב השו"ע (סי' רנ"ב סעי' ג'): "ואם היתה מלאכה מפורסמת וידוע שהיא של ישראל, ועושה אותה במקום מפורסם, טוב להחמיר ולאסור". והקשה הביאור הלכה (סי' רמ"ד ד"ה "דינו"): "עיין בסימן רנ"ב ס"ג דכתב שם המחבר על דין זה יש להחמיר ולאסור משמע דלאו מדינא כ"כ והוא סותר להך דהכא כ"כ המג"א בסימן רנ"ב סק"י וגם הגר"א בביאורו שם כתב דסותר להך דהכא ולדינא משמע מאחרונים [התו"ש והגר"ז והח"א] דתפסו להך דהכא לעיקר וכן משמע שם במ"א גופא ע"ש", וכ"כ במשנ"ב (סימן רנ"ב ס"ק כ"ד): "דעורות לעבדן וכלים לכובס סתמן אין ידוע שהוא של ישראל וע"כ אפילו אם הוא מעבד וכובס במקום גלוי אין למחות בידו כשקצץ אבל אם היתה המלאכה ידוע שהוא של ישראל וגם הוא עושה אותה במקום גלוי לכל צריך למחות בידו שלא לעשות בשבת דהרואה אינו יודע שקצץ ואתו למחשדיה בשכיר יום וכנ"ל בסימן רמ"ד ס"א וע"ש בס"ד דדעת השו"ע שם דמדינא אסור בזה וע"ש בבה"ל ד"ה דינו".
ג
וכתב כה"ח שם (ס"ק ה'): "משמע דאם היו יודעים שפסק כגון במקום שנהגו לבנות בקבלנות יהיה מותר, וליתא שהרי כתב בבית יוסף אבל כהאי גוונא שהבעלים נוטלין כל הפירות מיחזי להו לאינשי כשכיר יום יעו"ש. מטה יהודה אות ג'. ועיין לעיל סימן רמ"ג אות ו'". כלומר כיון שיהודי מקבל את הבנין וגוי נותנים לו רק כסף אז אסור. וכן כתב המשנ"ב (סימן רמ"ד ס"ק ז'): "ואפילו אם מנהג העיר לשכור בקיבולת דעת הט"ז להחמיר שלא להניח להאינו יהודי לעשות בשדה בשבת ויו"ט וכ"ש בבנין בית דאכתי יחשדוהו בשכיר יום שגם זה הוא רגילות ויש שמקילין בזה כשמנהג כל העיר הוא בקיבולת [וקיבולת הוא דוקא כשכל המלאכה הוא בקיבולת לאפוקי אם רק האדריכל לבדו הוא קבלן ושאר המסייעים דרך לשכרם לפעמים ליום ואפילו אם הוא שכרם הכל בקבלנות ג"כ אסור] ועיין בבה"ל שביארנו דבשדה יש לסמוך על דבריהם במקום הפסד אבל בבית צ"ע אם יש להקל בזה דהוא נגד דעת כמה פוסקים ועיין בשע"ת בשם נו"ב סי' י"ב". וכ"כ מרן הרב
ד
כתב הרמ"א בסי' רמ"ד סעי' ג' "מיהו אם התנה ישראל עם א"י שלא לעשות לו מלאכה בשבת, והאינו יהודי עשאה בעל כרחו למהר להשלים מלאכתו, אין לחוש".
וכתב המשנה ברורה סימן רמד ס"ק כב "ר"ל שעבר על תנאו שהתנה עמו מקודם על כן אין לו לחוש לזה דהיינו שאין צריך אפילו למחות לו עוד בעת שעושה המלאכה [כן מוכח במרדכי ורי"ו שהם מקור דין לזה שהובאו בב"י לקמן וכן מוכח מביאור הגר"א] ועיין במ"א שמפקפק מאד בדין זה דכיון שהוא מחובר והוי מילתא דפרהסיא איכא חשדא דרואים שלא ידעו שהתנה וכן בא"ר נתקשה על עיקר הדין של המרדכי וע"כ אין להקל בזה אלא יראה למחות לו ולמנעו מפעולתו וכתב הא"ר דמ"מ נראה שא"צ ליתן להם מעות כדי שיפסקו כיון שבכך התנה מתחלה ונרצו לכך עכ"ד ומשמע מלשונו דאם לא התנה מתחלה אין די במחאתו בלבד אלא צריך לפזר ממעותיו כדי שיפסקו ונראה שטעמו דפשע דה"ל להתנות מתחלה וצ"ע לדינא".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ט "ואפשר דבכהאי גוונא דהתנה אף לדעת השלחן ערוך מותר, ובפרט לדעת האליה רבה והמטה יהודה דפליגי על המגן אברהם ומתירין בכל גוונא בהתנה"
ובס"ק מ' "ובכהאי גוונא אפילו חומרא ליכא דמאי הוה ליה לישראל למיעבד טפי מהתנאי. מטה יהודה שם. ומשמע דאין צריך ליתן מעות לכותים כדי שיפסקו כיון שכבר התנה. וכן כתב אליה רבה שם. ומכל מקום אם רוצה לעשות חסידות וליתן מעות אף בכהאי גוונא שהתנה כדי שיפסקו תבא עליו ברכה".
העולה
אם לא ידוע ששייך ליהודי אפי' לבני ביתו – מותר גם בלי תנאי.
אם ידוע שבעליו יהודי – צריך להתנות עמו שיפסוק בשבת התנה עמו יכול להניח לו לעשות מלאכה.
לא התנה עמו שיפסוק בשבת – ימחה בו שלא יעבוד, מחה בו ניתן להקל כיון שכיום הדרך בקבלנות, ויש לצרף את דעת ר"ת, ובפרט שתולה שם שלט, שנעשה בלא הוראתו (וזה לבד לא מועיל כמבואר בכה"ח ס"ק ט').
וכה"ג שמענו שהקל מרן הרב זיע"א בדיעבד בחברה שמתחייבת לסיים בזמן מסויים ותולים שלט במקום שעד תאריך מסויים יסיימו ולא מוכנים לקבל שום שינויים.
