שאלה
בזמנים אלו שיש טירוף של קניות בכל העולם המכונה "בלאק פרידיי" ומצד שני יש לנו פה בקהילה יהודים בעלי עסקים בארה"ב שמוכרים ונאנקים תחת הקורונה האם יש איזהו הידור לקנות מהם? במידה וכן עד כמה מחוייבים לתמוך בהם?
תשובה
מצווה גדולה להעסיק יהודי ומקיים מצוות עשה של והחזקת בו ומצוות עשה של חי אחיך עמך.
שיעור התוספת – עד שליש יש להוסיף כדי להעסיק יהודי וה"ה לקנות ממנו אמנם אם העובד הוא עני וכדו' או שיבא לידי כך מצווה לקנות ממנו או להעסיקו וניתן לתת את הפרש מצדקה.
מקורות
איתא בגמ' בבא מציעא דף עא עמוד א "דתני רב יוסף: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, עמי ונכרי – עמי קודם, עני ועשיר – עני קודם, ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין. אמר מר: עמי ונכרי עמי קודם פשיטא! – אמר רב נחמן אמר לי הונא: לא נצרכא דאפילו לנכרי ברבית ולישראל בחנם".
וכתבה השו"ע בחו"מ סימן צז סעיף א "מצות עשה להלוות לעניי ישראל, והיא מצוה גדולה יותר מהצדקה, וקרובו עני קודם לעניים אחרים, ועניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת, ואפילו עשיר שצריך להלוות, מצוה להלוותו לפי שעה ולההנותו אף בדברים וליעצו עצה ההוגנת לו".
ואיתא עוד בגמ' שם דף ס עמוד ב "כי הא, דההוא עבדא סבא (כנעני) דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: זיבנן. – אמר ליה: יהיו עניים בני ביתך", ופרש"י "ויהיו עניים בני ביתך – משנה היא (אבות פרק א' משנה ה'), טוב לי לפרנס עניי ישראל וישמשוני".
וכתב הרמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הי"ז "צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו ולא יהנו בהם זרע חם, שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועון בעולם, ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכיות ומצות".
וכתב השו":ע ביו"ד סי' רנ"א סעי' ו' "יהיו עניים בני ביתך", וביאר הט"ז ס"ק ד' "יהיו עניים בני ביתך. פירוש שמוטב שיקח מהם להשתמש בהם משישתמש בעבדים", ובש"ך ס" י' כתב לבאר "היו כו'. פירש הרמב"ם פ"י מהמ"ע דין י"ז והטור דהיינו שמצוה שיהיו בני ביתו העניים ויתומים ומוטב להשתמש בהם משישתמש בעבדים ויתחשב לו לצדקה".
ג
כתב בשו"ע (יו"ד סי' רמ"ט סעיף ו'): "שמונה מעלות בצדקה: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה המחזיק ביד ישראל וכו' או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל, ועל זה נאמר והחזקת בו".
כתב באהבת חסד ח"א פ"ה סעי' ו' "ודע עוד דה"ה לענין מכירה ג"כ הצריכה התורה כשיהיה לישראל דבר מה למכור ונזדמן לפניו ישראל וכנעני ימכור לישראל וכן ה"ה לענין אם צריך לקנות דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך ואיתא בספרא אם באת למכור תמכור לישראל חבירך וכן אם באת לקנות תקנה מישראל חבירך ופשוט דה"ה אם צריך לשכור איזה דבר למלאכתו מוטב שישכור מישראל אם התועלת משניהן בשוה".
וכתב עוד בחלק ב פרק כא אות ד' "ודע עוד דבפוסקים משמע דאם הוא ממציא לו איזה מלאכה להשתכר בזה וה"ה כל כה"ג שעוזרו באיזה ענין שיוכל להתפרנס על ידו הוא בכלל מצוה זו של והחזקת בו. וזה הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים שדרכן כשצריכין איזה פועל או עגלה ליסע אינם מדקדקים לשכור דוקא את ישראל לזה והלא אנשים כאלו הם אינם עשירים בודאי וקרובים לעניים ושייך עליהם מה שאמר הכתוב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו' וחי אחיך עמך. ויותר מזה דאפילו אם הוא יודע שהוא איש עשיר ולא שייך בו והחזקת בו מ"מ הלא ידוע דישראל קודם לעו"ג לענין לקנות ממנו או למכור כדאיתא בספרא וה"ה כל כה"ג. ודע עוד שמוכח בתשובת רמ"א סימן ו' דאפילו אם יש לו נ"מ מזה קצת בדמים ג"כ הישראל עדיף מעו"ג וכאשר העתקנו דבריו לעיל בח"א בפ"ה ס"ו ע"ש וזה אפילו בשאר איש ישראל וכ"ש בפועל עני דבדידיה יש המצוה דוהחזקת בו וכנ"ל בודאי דינא הכי. ויש לו לאדם לבטוח בה' שעי"ז שהוא מקיים מצוה זו של והחזקת בו שהיא המעלה הראשונה שיש במצות צדקה וכדאיתא ביו"ד סימן רמ"ט יתן לו הש"י הצלחה בהבית שבונה אותו או בהנסיעה שנוסע בה מלבד שכרו הגדול המוכן לו בעוה"ב עבור זה. הנה הערכנו לפני הקורא הרבה אופנים בעניני החזקה וממנו יקיש המשכיל לכל כיוצא בזה גם צריך לידע דמצות החזקה אינו די בפ"א אלא כ"ז שמתמוטט צריך להחזיקו שלא יפול וכדאיתא בתו"כ פרשה בהר מנין אם החזקת אפילו ארבעה וחמשה פעמים חזור והחזק ת"ל והחזקת בו [כעין דאיתא ב"מ ל"א פתוח אפילו ק' פעמים משמע]".
ג
ושיעור התוספת בשם הרב קוק אומרים שעד שליש יש להוסיף כדי להעסיק יהודי, וכן דעת מרן הרב ע"ה, שעד שליש מחויב להעסיק יהודי. הרב ישראלי (חוות בנימין א, כב), כתב שעד תוספת של שישית יש לחייב להעסיק יהודי.
אמנם בשו"ת משפטי עוזיאל ח"ד חו"מ סימן מד חידש וז"ל "שיעור שכר העבודה העברית אינה נערכת בהשואה לעבודה לא יהודית, אלא היא נערכת לפי דרגת רמת החיים של מקום העבודה (עיין חו"מ סי' של"א סעיף א') וכמו שנבאר להלן: מצות עבודה עברית אינה נשלמת רק בהעסקת הפועל העברי בעבודה בשכר, אלא מצוה זו מחייבת את כל בעל הבית לשלם לפועליו בשעור זה שיוכל הפועל לפרנס את עצמו במדת רמת דרגת החיים שבמקום עבודתו. דבר זה לא בפירוש איתמר לא מכללא איתמר, שנאמר בעבד עברי: כי טוב לו עמך, ודרשו רז"ל עמך במאכל, עמך במשתה, לחייב את האדון להשוות את העברי למדת רמת החיים שלו (קדושין כ'). ומזה אתה למד לדין פועל שאעפ"י שאין בעל הבית חייב להשוותו לעצמו לפי שאינו סמוך על שלחנו אבל בתשלומי שכר עבודתו חייב לשלם לו במדה כזו שיוכל לחיות לפי דרגת רמת החיים שבמקום העבודה. וכן אמרו כי ימכר לך אחיך העברי שתנהוג בו באחוה (ספרא ויקרא שם) ובכלל מנהג אחוה הוא לדאוג על חייו של הפועל שיהיו משופרים ומכובדים במדה ידועה. ועוד אמרו בדין רבית: אל תקח מאתו נשך ורבית וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי בהדך (ב"ק קי"ב) והוא הדין לשכר פועלים. ומזה אתה למד שלא נאמר שיעור של הוספת שליש (הרמב"ם ה' כלאים פ"ח ה' י"ב ויו"ד סי' רצ"ו סעיף ח') אלא לענין הוספה על שכר הראוי לפועל, ובדבר שאסורו הוא משום מראית עין, וכדפרש הרא"ש (שם) וכן לא נאמר דין המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אלא במצות צדקה. ובמקום שאפשר למלאות מחסורו של העני על ידי תמיכה משותפת של הצבור בכלל או כל יחיד ממנו, אבל אם נזדמנה לפניו מצות צדקה לעני שאין לו עוזרים בלעדו חייב לתת לו די מחסורו בכל מדת יכלתו (עיין יו"ד סי' ר"כ סעיף א' וש"ך שם). וכן מוכח ממ"ש (ב"מ ס"ב) חייך קודמין לחיי חברך, דוק מינה אבל אין ממונך קודם לחיי חברך (כ"כ הגאון החסיד מהרי"מ הכהן זצוק"ל בספרו "אהבת חסד" פרק כ' סעיף ב') והוא הדין לכל מצוה שהיא חובה לא נאמר שעור זה, אלא חייב לקימם בכל מיטב יכלתו. ואל תשיבני ממ"ש רמ"א ז"ל: מי שאין לו אתרוג או שאר מצוה עוברת אין צריך לבזבז עליהם הון רב וכמו שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אפילו מצוה עוברת (או"ח סי' תרנ"ו) שלא נאמר דין זה אלא במצוות חיוביות, כגון נטילת אתרוג שלא חייבה התורה בהם אלא למי שאפשר לו, וכל זמן שאין אתרוג מצוי לו אינו נקרא מבטל מצות עשה וכל מי שאין לו לקנות הרי זה כאין לו אתרוג ופטור ממצוה זו. אבל במצות שמוטלות על האדם כגון פדיון בכור שמשעה שנולד לו בן בכור חייב לפדותו וכל זמן שאינו פודהו הוא מבטל מצות עשה וכן מצות צדקה לעני שהזדמן לפניו וכל הדומה להם שאדם חייב בקיומם בכל אופן, שהרי הבן והעני עומדים לפניך. וכן דקדק רש"י בפרושו וכתב: שחייב אדם לבזבז במצות לולב או ספר תורה שליש (ב"ק ט' ד"ה שליש). והרי שרש"י פרש מצות לולב או ספר תורה להוציא מצוות שאינן דומות לו כגון פדיון בכור ציצית על ד' כנפות מזוזה ומעקה וכדומה. ובזה מתורצת השגת המשנה ברורה באו"ח ס' תרנ"ו. ומעתה בנדון דידן שבעל הבית עסוק בעבודה, ועבודתו מחייבתו לשכור פועלים מישראל אין שעור שליש או חומש נוסף על השכר של פועל לא יהודי מוציא אותו ידי חובתו אלא צריך לקיים המצוה כתקנה בעין יפה במדת "כי טוב לו עמך וחי אחיך עמך". ועוד נראה לומר דמצות עבודה עברית אעפ"י שהיא מצוה דרבנן מלאו הבא מכלל עשה הואיל ובטול מצות עשה זו היא בקום ועשה בהעסקת פועלים לא יהודים היא נדונה כדין מצות לא תעשה שנאמר בה בכל מאדך. וכ"כ הרדב"ז בתשובותיו והבי"ד הפ"ת סי' קפ"ז ס"ק ד' עי"ש.
מהאמור אנו למדים שמצוה על בעל הבית והפועל, היצרן והלוקח, לסחור בתוצרת ישראל ולעבוד אצל ישראל ועל ידי פועל ישראל בתשלומי שכר הוגן קבועים וקצובים עפ"י בית דין מוסמך או עפ"י מנהג המדינה".
העולה
מצווה גדולה להעסיק יהודי ומקיים מצוות עשה לש והחזקת בו ומצוות עשה של חי אחיך עמך.
שיעור התוספת – עד שליש יש להוסיף כדי להעסיק יהודי וה"ה לקנות ממנו אמנם אם העובד הוא עני וכדו' או שיבא לידי כך מצווה לקנות ממנו או להעסיקו וניתן לתת את הפרש מצדקה.