שאלה
מהי הגדרת "זונה" האסורה בחיתון עם כהן?
תשובה
כתב השו"ע אבה"ע סי' ו' סעי' א' "כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה".
כתב הטור שם "איזו היא זונה זו שנבעלה לאחד מן העריות לא שנא חייבי מיתות בית דין לא שנא חייבי כריתות בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשוגג בין כדרכה בין שלא כדרכה משהערה בה עשאה זונה ובלבד שתהיה מבת שלשה שנים ויום אחד ומעלה ויהיה הוא מבן תשעה שנים ויום אחד ומעלה חוץ מבא על הנדה שלא עשאה זונה אפילו מדרבנן אבל הבא על חייבי לאוין אפילו חייבי לאוין דשאר לא עשאה זונה כיון דתפסי בהו קידושין חוץ מהבא על יבמה שעשאה זונה דאיהי נמי לא תפסי בה קידושין לפיכך נעשית זונה בביאת זר והרמב"ם ז"ל כתב הנבעלת לאחד מחייבי לאוין השוין לכל ואינן מיוחדים לכהנים או מאיסורי עשה עשאה זונה וא"א ז"ל כתב כסברה ראשונה".
וביא הב"י "בפרק הבא על יבמתו (סא.) תנן וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות וכתב הרא"ש (סי' ו) כגון חייבי כריתות דלא תפסי בה קידושין או גוי ועבד אבל חייבי לאוין דתפסי בה קדושין לא הויא זונה והא דגוי ועבד פסלוה מבואר בגמרא פרק אלמנה לכהן גדול (סח:) ופ' י' יוחסין (קידושין עה:) ובסוטה פרק ארוסה (כו:) ורש"י (יבמות סא.) פירש ושנבעלה בעילת זנות כגון ישראלית הנבעלת לפסול לה וכתבו עליו התוספות (ד"ה שנבעלה) ואי אפשר לומר כן דמחייבי לאוין דתפסי בה קדושין לא הויא זונה אלא מחייבי כריתות כדפי' בהחולץ (מט.) אבל הרמב"ם כתב בפי"ח מהא"ב (ה"ב) שהנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל או מאיסורי עשה ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה או לגוי ועבד ה"ז זונה והראב"ד (ה"א) השיג עליו וכתב שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מגוי ועבד שאין בהם קידושין וכתב הרב המגיד (שם ה"א) שטעמו של הרמב"ם מדתניא בפרק אלמנה לכהן גדול (סח.) בן ט' שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית פסלוה מה"מ אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה אשכחן כהנת לויה וישראלית מנ"ל מבת ובת אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל קל וחומר מגרושה ומה גרושה שמותרת בתרומה פסולה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה והקשו (שם:) וכי מזהירין מן הדין ותרצו גלוי מילתא בעלמא הוא ומפורש בפרק י' יוחסין (עז:) שהיא זונה מחייבי כריתות וכן נתבאר בהרבה מקומות בחייבי לאוין כגון פצוע דכא וכרות שפכה עכ"ל. והרי"ף (יבמות כג.) כתב ברייתא זו ומאי דאיתמר בגמרא עלה בפרק אלמנה לכהן גדול וכתב הרב המגיד (שם) קצת סמך לדעת הראב"ד,, ועיי"ש שהקשה על דעת הרא"ש מה יעשה עם בריתא הנ"ל ועיין בפוסקים שנביא לקמן שלדבריהם מיושב שאה"נ שיש איסור גם בחייבי לאווין אך אין מלקות, וראה בט"ז ס"ק י' מה שישב קושיית הב"י.
וכתב השו"ע בסעי' ח' "אי זו היא זונה, כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת לינשא לו. לפיכך הנרבעת לבהמה, אף על פי שהיא בסקילה, לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה, שהרי לא נבעלה לאדם. והבא על הנדה, אף על פי שהיא בכרת, לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה, שהרי אינה אסורה לינשא לו. וכן הבא על הפנויה, אפי' היתה קדשה שהפקירה עצמה שהיא במלקות, לא נעשית זונה ולא נפסלה מכהונה, שהרי אינה אסורה לינשא לו. אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואינה מיוחדת בכהנים או מאיסורי עשה, וא"צ לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה, או לעובד כוכבים ועבד, הואיל והיא אסורה לינשא לו הרי זו זונה. וכן הגיורת והמשוחררת, אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים, הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן. וכן יבמה שבא עליה זר, עשאה זונה. וי"א שהבא על חייבי עשה או על חייבי לאוין, אפילו חייבי לאוין דשאר, לא עשאה זונה, חוץ מהבא על היבמה".
[וביאר הבית שמואל ס"ק טו "איזהו היא זונה כל שאינה ב"י. לרמב"ם עכו"ם שלא זנתה היא זונה ולוקין להכהן הבא עליה מן התורה לפ"ז איירי כאן אם היא כותית ולא איירי בגיורת ולא כח"מ שהקשה למה כפל דבריו דהא כתב אח"ז וכן הגיורת ולתוספות ולשאר פוסקים דוקא בזנתה לוקין הכהן הבא עליה ובגיורת אף כשלא זנתה ועי' סי' ט"ז"].
וכתב בחלקת מחוקק ס"ק י "וי"א שהא על חייבי עשה וכו'. הי"א הוא דעת הראב"ד (פ"ח מהא"ב) ובאמת אין ביניהם מחלוקת לדינא דודאי כ"ע ס"ל דכל הני דחשיב אפילו חלל פוסל לכהונה רק לענין מלקות משום זונה בזה נחלקו על הרמב"ם דס"ל דאסור מקרא אחרינ' (דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשי' כי אם בתולות מזרע בית ישראל (יחזקאל מ"ד) ואינו לוקה מקרא דזונה) וא"כ בחנם הביא הרב לדעה זו בשם מחלוקת מאחר דאין נפקא מינה בזמן הזה לענין מלקות".
וכן כתב בביאור הגר"א ס"ק כט "וי"א כו'. טור והוא מדברי תוס' שם ס"א א' ד"ה שנבעלה כו' ורא"ש שם ואין ר"ל דלא נפסלה דא"כ קשה כל הני ורא"ש הביאו בפסקיו אלא דאין לוקה משום זונה אלא אסורה משום ובת כהן וכו' וכמ"ש תוספות שם מ"ד ב' ד"ה ה"נ ונראה לר"י כו' והא דבעינן בפ' אלמנה כו' ומכל הנהו דלא תפסי כו' ול"פ על רש"י שם ס"א והרמב"ם אלא כפירש דמתני' דרש"י מפ' דאיפסלי ח"ל משום זונה וכן כתב הראב"ד בהשגות וכ"ד הרמב"ן וכב"ש ואינה לוקה משום ובת כהן וכו' ומשום דגילוי מילתא בעלמא הוא לכהונה מתרומה כמש"ש ואין עונשין עליהם לרבא בסנהדרין ע"ו א' נ"ד א' וסוגי' דיבמות כאביי וא"צ לזה דלא אמרו שם שלוקה אלא שנפסלה גם הקשה על הרמב"ם מההיא דרבא ול"ק דהא להרמב"ם אינה לוקה משום ובת כהן אלא משום זונה דס"ל דהן בכלל זונה ואנן ילפינן ק"ו מתרומה להבין פי' של זונה האמורה בתורה ול"ד להא דסנהדרין ובזה מתורץ קושיו' תוס' הנ"ל וא"ל ל"ל דכ' רחמנא זונה כו'".
ב
וכתב השו"ע בסעי' ט' "כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה, בין באונס בין ברצון בין בשוגג, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה נפסלה משום זונה, ובלבד שתהיה בת שלשה שנים ויום אחד, ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה". וראה בסעי' י' י"א.
וכתב בביאור הגר"א ס"ק ל"ב "כל כו'. מתני' ר"פ הבע"י וכן הבא כו' ופשטא דמתני' בשוה לכל הנהו מילי דיבמה שם וכ"כ הרמב"ם שם בפי' וכמ"ש בגמ' שם נ"ו ב' מאי וכן מאי לאו כו' ואף על גב דדחי שם דחויה בעלמ' למידחי הא דרב עמרם אבל כיון דקי"ל כר"ע ליתא להאי דחויה ואף על גב דאיפליג שם תרי לישנא דרבא באשת כהן אם לוקה משום זונה בשאר פסולים מודי דהא מתני' היא ספ"ק דכתובות י"ד ב' אר"י מעשה כו' ואף באשת איש קי"ל כלישנא קמא דרבא דאף באונס זונה היא דרב עמרם ע"כ כוותיה ס"ל דהא באשת ישראל לא שייך באונס משום טומאה וקי"ל כר"ע וכמ"ש בסימן נ"א וכ' הרמב"ם בפ"א כלישנא קמא ועמ"מ שם וספ"א וכ"כ הרז"ה אבל הראב"ד והרמב"ן כתב דכל באונס לא מיקריא זונה וכלי' בתרא אלא דאף ללישנ' בתרא פסולה לכהונה משום ובת כהן כנ"ל אלא דאינו לוקה משום זונה והילכך אתא מתני' הנ"ל שפיר וכן הא דרב עמרם ס"ל כלישנ' בתרא ולכך הוצרך להשמיענו דללי' קמא פשיטא כיון דנעשית זונה וכן בכל הפסולים ובזה ניחא דבסוף פ"ד אחין ס"ל לרבא כר"ע וק' ללישנ' בתרא דרבא".
ג
כתב בתשובות והנהגות כרך א סימן שס "כהן רוצה לישא בעלת תשובה אם מותר השאלה כאן חמורה שמפורש בגמרא ספ"ק דכתובות ונפסק בש"ע אהע"ז (סימן ו' י"ז) שאפילו אמרה לכשר נבעלתי לא נאמנת לכהונה אלא כשיש תרי רובי דהיינו הרוב במקום ורוב העוברים כשרים, אבל כשרובם פסולים לא נאמנת, וכו' אבל כאן מאחר שיש לה חזקת כשרות שפעם בודאי לא היתה זונה וטוענת ברי שלא נבעלה מעולם לעכו"ם נאמנת מדינא, ולא החמירו בזה לומר מעלה עשו ביוחסין. וכן מפורש בחלקת מחוקק סימן ס"ח סק"ח ובב"ש שם סקי"ג, שכשמקדשין תחת החופה כזמננו, והכהן מצא שאינה בתולה מותרת לבעלה ולא נאסרה על בעלה כהן, ועל כרחך שבכה"ג שאין עדים לא החמירו לענין יוחסין".
כתב בתשובות והנהגות כרך ג סימן תט לגבי בחורה שמודית שזינתה רק עם יהודים ולא עם גויים בחו"ל וניכרים דברי אמת וכתב "ובשו"ת הגרע"א (פ"ה) הביא שאם זינתה ואומרת לפלוני נבעלתי שהוא כשר ונמצא כדבריה, לא חיישינן דאפקרה נפשה לאחריני ומותרת, ואפילו ברוב עכו"ם דעתו דמועיל, דבאומרת ברי והוא מאשר ולפנינו האחד שהודית מודה לדבריה, שוב לא חיישינן לומר שמא זינתה מאחרים דהיינו עכו"ם", ועיי"ש שצירף עוד טעם שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. וכתב עוד לדון בזה והעלה "ונראה כלל גדול וכו' שכהן העומד לשאת בעלת תשובה כאן בדרום אפריקה לא ישאלנה אם זינתה עם כשר, אלא ישאלנה רק אם זינתה עם עכו"ם שנאסרה בכך לו, ואזי אם היא טוענת ברי שלא זינתה עם עכו"ם כשהיא בתולה (ואינה אומרת אם זינתה עם כשר), הלוא יש לה חזקת הגוף וגם לא ברור לו עוד בעדים שזינתה, יש לומר שמותר לו לישאנה דלא מחזקינן שזינתה עם גוי או קרוב שפוסלה. והא דאמרינן שבעיר שרובן פסולין אפילו ברי לא מהני, והכא חשיב רובם עכו"ם, היינו דוקא בראוה שנבעלה או היא מעוברת, עיין היטב בדברינו ב"תשובות והנהגות" ח"א סימן ש"ס, אבל אם שואל אותה אם זינתה ואומרת שזינתה, ונאמנת לו כבי תרי שזינתה עם כשר, יש לומר דכמו ביש עדים שזינתה דמעלה עשו ביוחסין, שלא מועיל ברי דידה להתיר לכתחילה, וכ"ש באזלא איהי לגביה, ששכר מקום במלון דהוה קבוע, ולא מועיל רוב כשר, ואפילו טוענת ברי שלכשר נבעלתי, ה"נ כיון שכבר הוחזקה אצלו זונה במקום שרוב פסולים, אסורה לו לכתחלה משום מעלה עשו ביוחסין וכמ"ש.
מיהו אין הדברים ברורים אצלי להתיר וכדברינו שם, שלכאורה היום בעו"ה אצל רוב החפשיים כאן הבנות לפני הנישואין מזנות ר"ל, וכיון שהיא בעלת תשובה חייב לשאול אותה אם זינתה עם עכו"ם, ואינה נאמנת בברי שלה נגד רוב שהם עכו"ם, ולא היה לה חזקת כשרות. ולפ"ז מה שהתרנו שם כשאין עדים והאיסור הוא רק מדין חתיכה דאיסורא לכהן שמצא פתח פתוח, נתיישבתי שהיום בדרא"פ כאן שאני שרובן בזנות ואינה נאמנת להכשיר עצמה שזינתה עם כשרים כשהרוב פסולים.
והעלה "שוב ראיתי גם בחזו"א אהע"ז (ס"ז ס"ק כ"ו) שמה שאמרו שאפילו ניסת לא תצא היינו שאין כופין אותם להוציא, אבל אומרים לו דרצוי שיגרשנה, וכ"ש שאין לעשות מעשה לכתחילה, ולפ"ז נלע"ד דראוי לכהן למנוע לשאת אשה כזאת.
ולפי זה בארץ ישראל שרובם ישראל ולא עכו"ם וטוענת ברי ומאמינה שלא נבעלה לעכו"ם, כיון שיש כאן רוב וחזקה שאינה זונה, וידעינן שנבעלה רק ע"פ דבריה שאין לזה עדים יש לצדד להקל (ובשכר חדר במלון צידדנו במק"א דהדרא לניחותא ולא נקרא קבוע) אבל בחו"ל שרובם עכו"ם דהיינו רוב פסולין אף שיש ברי וחזקה שאינה זונה יש לצדד עוד כמ"ש, ומיהו שמעתי שמגדולי תורה שהקילו גם בחו"ל שרובם עכו"ם ולע"ד צ"ב".