שיעור רווח בין מילים

שאלה

ריווח במילה אחת כזה האם פוסל בספר תורה תפילין ומזוזות?

תשובה

ישאל תינוק ואם תינוק קורא את זה כאחד כיון שזה ספר תורה יכול לגרד הכל ולכתוב מחדש, אמנם יכול גם טיפה להוריד מהשי"ן.
בתפילין ומזוזות – כה"ג מגרד טיפה משין וזה טוב.

מקורות

כתב השו"ע יו"ד סימן רע"ד סעי' ד' "צריך שכל אות תהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה, שלא תדבק אות בחבירתה, אלא יהא ביניהם כחוט השערה. ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו, כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים. ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, ולא יקרבם ביותר שלא יהיה שתי תיבות נראות כאחת. ואם שינה, שהרחיק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים, או שקירב שתי תיבות עד שנראות כאחת, פסול", והביאו הרמ"א באו"ח סי' ל"ב סעי' ל"ב.
כתב הקול יעקב בסי' רע"ד ס"ק ט' " שיעור זה אינו אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אינו פסול אלא כשהם ממש כאחת על פי תינוק דלא חכים ולא טפש, אבל אם אינו נראה כאחת ותינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותם בשתי תיבות, כשרה, אפילו אין בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה. וכן שיעור כחוט השערה בין אות לאות ולא יותר אינו אלא למצוה, אבל במופרדות זו מזו יותר מכחוט השערה אינו מעכב ואינו פסול, אלא אם כן תיבה אחת נראית כשתים לתינוק דלא חכים ודלא טפש. ב"ח [עמוד רטז], ט"ז (אות ב'), ש"ך (אות ד'), באר היטב (אות ב'), ברכי יוסף (אות ב'), זכור לאברהם (<חלק א יורה דעה אות ס> בדיני ספר תורה <ד"ה צריך>), קסת הסופר (סימן ז' אות ב'), אניה דיונה (פרק י"ט אות ה' ו')".
וכן כתב המשנ"ב סי ל"ב ס"ק קמ"ג "כמלוא אות – קטנה שהוא יו"ד ובדיעבד אין לפסול אא"כ נראית כתיבה אחת לתינוק דלא חכם ולא טיפש".
וכתב המשנ"ב בס"ק קמ"ה "כמלא חוט השערה – היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד אין לפסול אא"כ נראית התיבה חלוקה לשתים וכמו שנתבאר כ"ז ביו"ד בסי' רע"ד לענין ס"ת".
וכתב השו"ע סי' ל"ב סעי' י"ח "ואם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה, פסול. ואם גרר והפרידה, כשר ולא מקרי חק תוכות, מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקנה".
וכתב המשנ"ב ס"ק ע"ט "כשר – וה"ה אם רגלי האותיות או גגן ואמצען מגיע לסוף בלי היקף קלף רשאי לגרר קצת דלא גרע מנדבק אות לאות דמהני גרירה. ודע דבזה אין מעכב שלא כסדרן כמבואר לקמן בסכ"ה מאחר דאין מוסיף בגוף האות. ואפילו באותיות השם שנגמרו ודיבוקן למטה רשאי לגרור".
וראה בשו"ע סי' ל"ב סעי' כ"ג "ואם יתר אות אחת, יש לו תקנה על ידי שיגרור אותה, אם היא בסוף תיבה או בתחלתה, אבל אם היא באמצע תיבה לא, משום דכשיגרור יהיה נראה כשתי תיבות".
וכתב המשנ"ב ס"ק קי"ב "נראה כב' תיבות – ופעמים שתיקון מועיל ע"י שיגררנה וימשיך האות שלפניה שתמלא מקומה כגון לאבותיך שכתב מלא וי"ו אחר הב' יגררנה וימשוך הב' שלפניה שתמלא מקומה. וכן אם התיקון תלוי בכ"ף או דלי"ת או רי"ש שאפשר להמשיכן מעט למלא מקום אות היתרה שנגררה אבל אם האותיות שאפשר להמשיכן הן אחר האות היתרה שא"א להמשיכן לאחוריהן עד שיגרר מהם תחלה כגון שאר שכתוב בתורה שכתבה מלא וי"ו אחר האל"ף שא"א למשוך הרי"ש לאחריה עד שיגרר רגלה תחלה ונמצא שביטל צורתה וכשמתקנה אח"כ נמצא כותב שלא כסדרן ואין תקנה אא"כ יכול למלאות מקומו ע"י שיעבה קצת האות שלפניה ושלאחריה שאין בזה משום שינוי האות משא"כ כשהאותיות שאפשר להמשיכן הן לפני האות היתרה אזי אפשר להמשיכן הרבה מבלי שיגרע מהם כלום.".
ב
וכתב הפת"ש בס"ק ג' שאם האות האחרונה היא סופית שאז ניכר שהוא שני אותיות צ"ע אם לפסול. וכתב הקול יעקב באות ט' (ב) "ואם קירב שתי תיבות אשר סוף התיבה הראשונה הוא מאותיות מנצפ"ך השניות, כגון אילו ם ן ץ ף ך, יש מכשירים ויש פוסלים. אמרי שפר (כלל ו' אות א'). ועיין קסת הסופר (שם בלשכת הסופר אות ג') שכתב בשם בני יונה [אות ד בדפו"י; אות ח-ט בדפו"ח] להכשיר, עי"ש. ונראה בתפילין ומזוזות אם אירע כזה ואי אפשר לגרור ביניהם, יש לסמוך על המכשירין. וכן כתב שערי אפרים (שער ה' אות י"ז) דבשעת הדחק יש לסמוך שלא להוציא ספר תורה אחרת, עי"ש, והתפילין ומזוזות כשעת הדחק דמי במקום שאי אפשר לגרור ביניהם, שלא להצריכן גניזה משום שלא כסדרן, כמו שכתבנו בסימן ל"ב אות ס"ה ".
העולה
כיון שזה ספר תורה יכול לגרד הכל ולכתוב מחדש, אמנם יכול גם טיפה להוריד מהשי"ן.
בתפילין ומזוזות – כה"ג מגרד טיפה משין וזה טוב.