שאלה
האם שאריות המדבקה שעל התפילין, חוצץ בין התפילין ליד או לראש?
תשובה
זה נחשב כחציצה ויש לגרדו.
מקורות
כתב הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פ"י ה"ז), ז"ל: "וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו ולא כינה אף על פי שהיא בחיים, ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו, ולא יכניס ידו תחת חלוקו לחיק, ולא יצא שערו מן הבגד, ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת, ואם היה שם אחד מכל אלו – עבודתו כשירה".
וכך כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' ד'), ז"ל: "לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש. הגה: ודוקא בתפילין, אבל ברצועות – אין להקפיד". וכתב המשנ"ב ס"ק י"ד "דבר חוצץ – אפילו חציצה כל דהוא ונכון ליזהר לכתחילה אפי' בכנה חיה שלא יהא מפסיק בין התפילין לבשר ועכ"פ בכנה מתה ועפר יש ליזהר וע"כ יש נוהגין לרחוץ מקום הנחת התפילין".
וכתב הכה"ח בס"ק ט"ז "כנה מתה ועפר לא מבעיא דחוצץ. זבחים שם, מגן אברהם ס"ק ד', אליה רבה אות ד', רבינו זלמן אות ז', שלמי צבור דף ל"ח ע"א. ובשל"ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין. מגן אברהם שם, רבינו זלמן שם, שלמי צבור שם, חסד לאלפים אות ג'. ופשוט שהנוהגים כן צריכין לנגב המקום היטב אי משום כבוד תפילין ואי משום שהמים אפשר שהם מפסיקין ובעינן שהתפילין יהיו על בשרו ממש דומיא דבגדי כהונה כמו שכתב הרא"ש. ברכי יוסף אות א' ועי"ש, שלמי צבור שם, שערי תשובה אות ו'. ועיין שם שכתב דנראה דהשל"ה כתב כן לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד תפילין וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל עי"ש עכ"ל, והא דאמר משום כבוד תפילין ולא אמר משום חציצה נלע"ד דאי משום חציצה היה די להסיר אותה במפה או במסרק אבל משום כבוד תפילין צריך לרחוץ אותו במים כדי שיהא נקי יפה, ובזה נסתלקה קושית יפה ללב באות ב' על השערי תשובה", ובס"ק י"ז הוסיף "אבק עפר איבעיא שם ולא אפשיטא, ופירש רש"י דק ואינו מרגיש בו עכ"ל, ויש ליזהר בזה לכתחלה וכמו שכתב הרמב"ם פרק יו"ד מהלכות כלי מקדש, על כן לפעמים כשמנשב רוח חזק ומעלה אבק על שער ראש האדם מקום הנחת תפילין צריך לרוחצו".
וע"ע בברכ"י (סי' כ"ז אות ד'), וכתב כה"ח (שם ס"ק י"ח), ז"ל: "בשו"ת פני אריה סימן ו' כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי – אינו חוצץ, ואני אמרתי בחפזי דיש להשיב ממה שכתבתי בברכי יוסף סימן כ"ז [הבאנו דבריו לעיל אות ט"ז], דאפילו דבר שאינו חוצץ – יש להקפיד, דבעינן על בשרו ממש כבגדי כהונה עי"ש, וצריך עיון בדבר. קשר גודל סימן ג' אות ל"א". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"ח סעיפים מ"ד, מ"ה).
ב
כתב השו"ע (סי' קס"א סעי' ב'), [לענין נטילת ידים] ז"ל: "כל דבר שאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ. היה דרכו של זה להקפיד וזה אין דרכו להקפיד, למי שדרכו להקפיד – חוצץ, למי שאין דרכו להקפיד – אינו חוצץ. כיצד? היה אחד צבע והיו ידיו צבועות – אין הצבע חוצץ על ידיו אף על פי שיש על ידיו ממשות של צבעונים. לא היה צבע, אם היו ידיו צבועות ויש ממש הצבע על ידיו – הרי זה חוצץ, שהדיו היבש – חוצץ, והלח – אינו חוצץ. וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהם לנוי וכיוצא בזה – אין אותו צבע חוצץ". וכתב המשנ"ב (ס"ק י"ד), ז"ל: "ור"ל כמו התם גבי דיו שהלח – אינו חוצץ, מטעם שנמחה במים ומי הנטילה מגיעין לגופו, ה"ה לצבעים שהם כמו דיו דוקא שממשו עליו, הא אם אין בו ממש רק חזותא של צבע בעלמא – אין שייך חציצה, וה"ה שחרורית שאין בה ממש – אינה חוצצת [אחרונים]. ומי שכותב תדיר, אפילו יש ממשות של דיו יבש על אצבעותיו – אינו חוצץ, דהרי אין דרכו להקפיד ע"ז". וראה עוד בשו"ע (יו"ד סי' קצ"ח סעי' י"ז), וכתב בש"ך (שם ס"ק כ"א), ז"ל: "ועוד שהמראה מן הצבע אין בו ממש ואינו דומה לדיו שחוצץ, דהתם יש ממשות הדיו, כ"כ ר' ירוחם והרמב"ן והרשב"א".
ובשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן ל"ח) שכתב: "עוד הזהרתי את החברים שלא יעשו סימניות של אותיות בגוף התפלין להכיר בין של רש"י לשל ר"ת. כי ראיתי מי שחשב לחקוק בשולי התיתורא ש' לשל רש"י ות' לשל ר"ת ומחיתי בידם. אלא ימציאו להם סימניות אחרות שתהיה בהן טביעות עין וסימנים מובהקים בגדלן ובקטנן של בתים או ברצועותיהן וכיוצא לא זולת".
וע"כ כתב מרן הרב "אין להדביק מדבקה על תחתית התיתורא כדי לזהות בין תפילין של רש"י לשל ר"ת, ואין לכתוב בתחתית התיתורא כגון: רש"י או ר"ת אף שהכתיבה היא ללא ממשות, מיהו אם הניח תפילין אלה, יצא ידי חובה ואין ברכתו לבטלה, אך ישתדל למחוק את הכתיבה למרות שאין בכתב ממשות".
וא"כ הכא שיש לזה ממשות ומקפיד עליהם צריך לגרד
העולה
זה נחשב כחציצה ויש לגרדו.