שאלה
אדם שהגיע אליי חבילה מאמזון בשבת, מדובר בחו"ל כך שזו חברה שבה עובדים רובם ככולם גויים. האם מותר לתת לגוי להניח בבית או שאסור לקבל ממנו?
תשובה
כיון שכל עוד שלא קיבל את הסחורה היא לא שלו, יכול לפתוח את הדלת ולסמן לו להניח בכניסה.
מקורות
כתב הטור (סי' רמ"ז): "אין משלחין אגרות ביד עכו"ם בערב שבת וברביעי ובחמישי – מותר וכו' אין משלחין אותו בע"ש אא"כ קצץ, וברביעי ובחמישי – מותר. והרמב"ם ז"ל כתב לא קצץ – אסור לשלח לעולם". וכתב הב"י: "ומ"ש וברביעי ובחמישי – מותר, ברייתא שם, והרי"ף והרמב"ם השמיטוה אבל הרא"ש (סו"ס לו) והר"ן (ז. ד"ה גרסינן) כתבוה. ופירשה הר"ן בשלא קצץ וכגון ששכרו לימים דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך, ובכי הא בערב שבת – אסור, דכיון שהוא שוכרו לימים והוא שוכרו בערב שבת כשיוצא בשבת נראה כאילו התנה עמו כך, אבל ברביעי ובחמישי – מותר הואיל ואינו מקפיד עמו מתי ילך, עכ"ל". וראה בב"י (סי' רנ"ב סעי' ב').
וכתב השו"ע (סי' רמ"ז סעי' א'): "שולח אדם אגרת ביד אינו יהודי, ואפילו בערב שבת עם חשיכה; והוא שקצץ לו דמים, ובלבד שלא יאמר לו שילך בשבת; ואם לא קצץ, אי לא קביע בי דואר (פירוש איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא משלחו למי ששלוח אליו), במתא – אסור לשלוח אפילו מיום ראשון ואי קביע בי דואר במתא – משלחן אפילו בערב שבת, והוא שיהא שהות ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה ".
והוסיף הרמ"א שם: "ויש מתירין אפילו לא קצץ, ואפי' לא קביע בי דואר במתא, אם משלחו ביום ה' או קודם לכן; ויש לסמוך עלייהו אם צריכים לכך". ועוד כתב (סי' רנ"ב סעי' ב'): "ואם לא קצץ – אסור בע"ש. ועיין לעיל סי' רמ"ז".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ה'), וז"ל: "היינו שאינו קבוע תמיד הבי דואר באותה העיר שנשתלח שם אלא הולך לפעמים למקום אחר – אסור דשמא לא ימצאנו הא"י ויצטרך לילך אחריו בשבת. ולכך החמירו כולי האי וחששו לזה בעניננו, דכיון שכתב ידו של ישראל נושא, וניכר מעשה ישראל, יאמרו בשבת נתן לו להוליך, וא"כ אם נכתב האגרת בכתב א"י – שרי להוליך, אפילו בע"ש ובלא קצץ, כל שיכול להגיע שם מבעוד יום לבית ראשון הסמוך לחומה, וכמו שהתרנו לעיל בשולח שאר כלים וחפצים ע"י א"י", עכ"ל. וביאר ערוך השולחן (שם סעי' ג'), ז"ל: "ואין לשאול: דא"כ לפי חשש זה מאי מהני קציצה, הא עדיין יאמרו שבשבת נתן לו! די"ל דקצץ כיון דאדעתא דנפשיה עביד לא יספר לשום אדם ולא יראם המכתב, משא"כ בלא קצץ דאז אדעתא דישראל קעביד, ולכן אם לא ירצה להוליכו בחול ויוליכנו בשבת יספר לפני כל שהולך בשליחותו של ישראל, ויראם המכתב ויאמרו שבשבת נתן לו וכו' וזהו ג"כ מטעם שנתבאר דכשלא קצץ לגמרי עדיין עושה קצת על דעת הישראל, ויספר בכל מקום בואו שנושא אגרת של הישראל, ויראו הכתב ויחשדוהו שנתן לו בשבת", עכ"ל.
ב
וביאר המגן אברהם שם (ס"ק ח'): "אסור בערב שבת – אלא אם כן יש שהות לעשותה מבעוד יום, משמע דברביעי וחמישי – מותר אפי' מלאכה שאין יכול לגומרה קודם השבת, ועיין סי' רמ"ז דדעת הרב"י דאסור אפי' ברביעי וחמישי, ואף על גב דדעת רמ"א שם להחמיר שלא לצורך, היינו בשליחות אגרת דכששולח השליח הוי ליה כאלו אמר לו לילך בכל יום ואפי' בשבת, אבל זה שמקבל כלים לביתו לעשות בקבלנות אין קפידא לישראל מתי יעשה". וראה בבה"ל שם (ד"ה אסור בע"ש). וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ט): "בע"ש – דכשנותנו לו בע"ש מחזי כאלו נותנו לו ע"מ שיעשה בשבת, וכשקצץ דאדעתיה דנפשיה קעביד לא מחזי כאלו אומר לו כן".
ג
וכתב המג"א שם (ס"ק ח'): "מיהו אם יכול לגומרה קודם השבת – לכ"ע שרי, אפי' לבית שמאי, זולת בשליחות דשמא לא ימצא האיש בביתו וילך אחריו", וכן כתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ט): "בע"ש – דכשנותנו לו בע"ש מחזי כאלו נותנו לו ע"מ שיעשה בשבת, וכשקצץ דאדעתיה דנפשיה קעביד לא מחזי כאלו אומר לו כן", וראה ברעק"א סי' רנ"ב ד"ה "בטובת הנאה".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ה פק"כ סעי' ס"ט "מותר לשלוח מכתב לחו"ל בדואר למרות שייתכן שיימסר בשבת וניכר במכתב שנשלח ע"י יהודי [כגון שכתוב עליו שנשלח מ"ישראל" או שכתוב עליו שם של יהודי]. אמנם אם שולח בערב שבת בדואר 24 – אסור, כיון דהוי כאומר לו שיחלל שבת בעבורו".
דין קבלת המשלוח
כתב הרמ"א (סי' ש"ז סעי' ד'): "מי ששכר אינו יהודי להוליך סחורתו, ובא האינו יהודי ולקחה מבית ישראל בשבת – אסור; והיו עונשין העושה". וכתב כה"ח שם (ס"ק קנ"ב): "אבל אם התבואה של ישראל – אסור לומר לעכו"ם לפנותו, והוא הדין בכל דבר המוקצה דהוה ליה שבות דשבות. מגן אברהם ס"ק ל"ב, אליה רבה אות מ"ט, תוספת שבת אות נ"א. ואפילו אם הם מעצמם באים לפנות לתוך אוצרו – צריך למחות בידם, שכיון שהתבואה שלו אם יראה וישתוק לדעתו הם עושים כמ"ש בסימן רנ"ב. רבינו זלמן אות ל"ז". וכן כתב המשנ"ב (סימן ש"ז ס"ק ע"ז).
וכתב כה"ח שם (ס"ק קנ"א): "גוי שהביא על עגלותיו סחורה לישראל ורוצה לפנות ולילך לו עם עגלותיו ולא ימתין עד מוצאי שבת, אם יכול הישראל לפתוח לו חדר ולשים שם הגוי הסחורות שאם לא יפתח ישליך הגוי הסחורה באמצע השוק שאינו משתמר מגנבים, על דבר זה נשאל הרב מהר"י אשכנזי ז"ל בעל ספר בית עובד בתשובה כ"י, ודייק מדברי מור"ם הלזו לאסור, דדוקא התם דהגוי מודד ומונה בשלו ולא בשל ישראל הוא דשרי, הא אם הסחורה כבר היא של ישראל – אסור משום אמירה לגוי דהוי שבות דשבות, וכמו שכתב המגן אברהם ס"ק ל"ב, והגם שהיה מקום לומר דכיון דאיכא חשש גנבי – שרי כדמוכח משני משניות דמועד קטן, אין נראה להתיר, כיון דסתמא בידיה להושיב שומרים אצל הסחורה עד הלילה, וכמו שכתב הרב ספר התרומה סימן רכ"ו יעוש"ב. פתח הדביר אות יו"ד. משמע כי לא אפשר בשומרים – יש להתיר משום הפסד מרובה". וזה כדין שבות דשבות במקום הצורך המבואר בשו"ע שם (סעי' ה').
העולה
כיון שכל עוד שלא קיבל את הסחורה היא לא שלו, יכול לפתוח את הדלת ולסמן לו להניח בכניסה.