שאלה
מה דין בשר קפוא שנשפכו עליו מים, של נטילת ידיים של הבוקר?
תשובה
או ישטוף ג' פעמים במים ודבר שיפסד על ידי מים או דבר קשה יקלוף כדי קליפה.
מקורות
כתב הב"י סי' ד' "ומשמע מדברי הרא"ש דלא בעינן כלי לנטילת שחרית כי היכי דבעינן לנטילת ידים לסעודה וכן כתוב בהגהת מרדכי פרק אלו דברים (ברכות סי' קצב) וכן כתב הר"ן בריש פרק כל הבשר (חולין לז: ד"ה מפני). ומשמע דהוא הדין לשאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה שאינם צריכים לנטילת ידים דשחרית דנטילה זו אינה אלא משום נקיות בעלמא אבל בתשובת הרשב"א (ח"א סי' קצא) כתוב שנשאל למה תקנו ברכת על נטילת ידים בשחרית והשיב איברא כך נהגו בכל מקום לברך בשחרית על נטילת ידים ומקפידין בכל תנאי נטילה כבשעת סעודה ואני לא מצאתי בשום מקום דבר ברור שיצטרך אדם ליטול ידיו שחרית דאי משום שיבתא ובת מלך די ברחיצה ואי משום תפלה וקריאת שמע די או ברחיצה או בנקיון עפר וצרורות כדאמרינן מידי ארחץ במים כתיב ארחץ בנקיון כתיב בכל דבר דמנקי וגם בברכות (טו.) רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא אלא שיש לי קצת דמדומי ראיה לחיוב הנטילה בכלי בשחר ממאי דאמרינן בפרק כל הבשר (חולין קו:) נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו כלומר מתנה שתעלה אותה נטילה אפילו לסעודה ואילו לאכילה נטילה בעינן ומדקאמר נוטל ידיו שחרית משמע דהכי קאמר באותה נטילה כשנוטל אדם ידיו שחרית יכול להתנות שתעלה לכל היום ואפילו לאכילה ועוד אמרינן פרק היה קורא (ברכות טו.) הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע זו היא קבלת עול מלכות שמים שלמה מדקאמר נוטל ידיו ולא קאמר רוחץ ידיו כמו שאמר (שבת כה:) בערב [שבת] רוחץ פניו ידיו ורגליו משמע לכאורה שצריך בבקר ליטול ידיו בכלי ואם תשאל מאי שנא תפלת השחר מתפלת המנחה וערבית יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותם הברכות שאנו מברכים בכל בוקר ובוקר ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו עכ"ל".
וכתב השו"ע בסעי' א' "ירחץ ידיו ויברך: על נטילת ידים. (הגה: וי"א גם אשר יצר, ואפילו לא עשה צרכיו, וכן נהגו) (אבודרהם). מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה, (לקמן סימן ק"ס) כשרים לנטילת ידים לתפלה, מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו". ובסעי' ב' כתב "ידקדק לערות עליהן מים ג"פ, להעביר רוח רעה ששורה עליהן".
וכתב במשנה ברורה סימן ד ס"ק א "ירחץ ידיו וכו' – יש ע"ז שני טעמים הרא"ש כתב לפי שידים של אדם עסקניות הן וא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה לזה תקנו חז"ל ברכה על הנטילה לק"ש ולתפלה והרשב"א כתב לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכין אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך שמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר לכן גם דבר זה תקנו בשחר להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ולהלכה אנו תופסים כשני הטעמים לחומרא לענין נטילה וכדלקמן בזה הסימן".
וכתב הכה"ח בס"ק ו' "אבל לטעם ארחות חיים דנטילת ידים שחרית הוא משום שיבתא ובת מלך להעביר רוח רעה השורה בלילה על הידים והוא מגמרא שבת דף ק"ט ע"א, ולטעם הזוהר דמאן דנאים טעים טעמא דמותא בשיתין נשמין וכי מתער אתדבק סטרא אחרא בידים, אין לברך על נטילת ידים כי סכנה ורוח רעה אין לברך רק על המצות. פרי מגדים אשל אברהם אות א'. ונפקא מינה מן הטעמים דלהרא"ש אין צריך כלי מדינא ומים הפסולים לנטילת ידים לסעודה כשרים כאן ובתפלת המנחה נמי אם היו ידיו מטונפות מברך על נטילת ידים, ולהרשב"א צריך דוקא כלי וכח גברא וכל הדברים הצריכים בנטילת ידים לסעודה ובתפלת המנחה אינו צריך לברך על נטילת ידים, והניעור בלילה שייך טעם ארחות חיים ולא דזוהר ונאים ביום שיתין נשמין שייך הזוהר לבד. אשל אברהם שם. ועיין במשבצות זהב אות א'. ועוד נפקא מינה באם ישן בבתי ידים ויודע בודאי שלא נגע במקום מטונף להרא"ש אין מברך ולהרשב"א מברך. אשל אברהם שם, משבצות זהב שם".
ב
כתב השו"ע סי' ד' סעי' ה' "לא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר". וכתב ברוח חיים בזה הסימן שהמאכל הנ"ל בלי שטיפה מטמטם את הלב.
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ד "מפסיד השכר – ואם נגע במאכל קודם שנטל ידיו אין לאסור המאכל עי"ז אבל לכתחילה מאוד יש ליזהר שלא ליגע אז בשום מאכל ואם נגע באוכל ידיחנו ג' פעמים".
וכתב הבה"ל ד"ה לא יגע בגיגית – ר"ל אחר נטילה ומשום קלקול השכר אבל בקודם נטילה לא איירי מאומה אמנם בב"ח וט"ז וביאור הגר"א הסכימו דקודם נטילה אסור ליגע בגיגית של שכר מפני שעי"ז יוכל להכניס רוח רעה לתוך השכר ומזיק אח"כ להשותים ולדבריהם פשוט דאפילו בדיעבד יש ליזהר מאוד מלשתות השכר הזה וגם החיי אדם הביא זה להלכה לאסור אמנם בספר ארצות החיים מסיק להקל בדיעבד וצ"ע למעשה ולענין שאר אוכלין אם נגע קודם נטילה יש להקל בדיעבד כ"כ הח"א וכן העתקתי במ"ב".
וכן כתב הכה"ח בס"ק כ' "לא יגע בידו קודם נטילה וכו'. וכן צריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילת ידים בשום מאכל או משקה שלא לטמאם, וצריך להזהיר הנשים על זה ביותר כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן. רבינו זלמן במהדורא תניינא אות ב', משבצות זהב ס"ק ז', קיצור שלחן ערוך סימן ב' אות ה' ובעמודי השלחן שם אות ז'. והוא הדין קודם נטילת ידים של בית הכסא צריך ליזהר, עיין לעיל אות ח'. ובדיעבד אם נגע באוכלים או משקין מותר. חיי אדם כלל ב' אות ב'. וירא שמים יחמיר על עצמו. עמודי השלחן שם. לפי דעת המלבי"ם המאכל שנגעו בו קודם נטילת ידים מהני שידיחנו ג' פעמים. עמודי השלחן שם".
וכתב בס"ק כ"ב "כתב המשבצות זהב שם דראוי ליזהר לרחוץ ידי הקטנים בכל בוקר כי חמירא סכנתא מאיסורא והעולם אין נזהרים בזה ואיני יודע למה עכ"ל. וכן כתב החיד"א ז"ל במורה באצבע סימן ב' אות ס' וז"ל ויזהיר לרחוץ ידי הבנים הקטנים כראוי ולא יטמאו כל אשר יגעו ותשרה הסטרא אחרא בכל ח"ו עכ"ל. ובשלחן ערוך דרבינו זלמן שם כתב הטעם דנהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום אחד לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים ותחילת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך גם במצות מילה ולכן הנזהר מנגיעת קטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו עכ"ל. וכתב בן איש חי שם אות יו"ד בשם החסד לאלפים דמנהג זה הוא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גידולי הקדש".
ובעוד יוסף חי תולדות סעי' ו' נתן עוד תקנה וז"ל "ופרות שהם קשים יטל מהם כדי קליפה וזה יכול לעשות בכל דבר מאכל אם ירצה". ונראה הטעם משום בליעה ואפי' בכלי ראשון לא מחמירנן אלא כדי קליפה.
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי לימות החול פ"ב סעי' כ"ב "טוב שתיזהר כל אם ליטול את ידי ילדיה הקטנים אפילו הם יונקי שדיים, כיון שהם נוגעים במאכלים ויכולים להשרות על המאכלים רוח טומאה, וכדי לחנכם במצוות. ויש בזה סגולה טובה שיגדלו בקדושה ובטהרה".
וכתב עוד בסעי' נ"ז "מי שנגע באוכל או במשקה קודם שנטל ידיו שחרית או קודם שנטל אחרי שיצא מבית הכסא – הרי הוא מטמאם, ולכן: משקים שנטמאו – יישפכו, מאכלים שנטמאו – ינקם היטב ויערה עליהם מים ג' פעמים, ופירות קשים – יקלפם. וקילוף מועיל לכל מאכל במקום עירוי מים".
העולה
או ישטוף ג' פעמים במים ודבר שיפסד על ידי מים או דבר קשה יקלוף כדי קליפה.
