שאלה
האם סופר יכול להמשיך ולכתוב תפילין ומזוזות וכו', מבלי ללכת למקווה, [עקב הקורונה המדינה סגרה את כל המקוואות?
תשובה
טוב לטבול במקווה לפני כתיבה אפי' של מגילה וכדו' וכן שאר הדברים המעכבים את כשרות הסת"ם.
אמנם אם אין לא יכול לפחות יקפיד בשמות הקודש, ואם לא יכול כתב מרן הרב שם "סופר שאינו יכול לטבול לקריו ינהג בשני אופנים הבאים גם יחד ישפוך על גופו תשעה קבין מים [שהם כשלושה עשר וחצי ליטר מים] ללא הפסקה וכו' או ייטול את ידיו ארבעים פעם, ויכוון אותיות שם ע"ב".
וכתב עוד שם "אין צורך להקפיד על טבילה לפני תיוג בין לסופר שאינו מקפיד לטבול לפני הכתיבה ובין לסופר המקפיד לטבול לפני הכתיבה".
אמנם גם באופן שלא טבל אין זה פוגם בהידור הכתיבה כן כתב מרן הרב.
מקורות
כתב השו"ע (או"ח סימן פ"ח סעי' א'): "כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין, חוץ מבעלי קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ותפלה עד שיטבול, כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואח"כ בטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד"ת ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג". וראה במשנ"ב (ס"ק ד'): "ומ"מ יש אנשי מעשה שנוהגין בתקנה זו וטובלין א"ע לקריין".
והרמב"ם כתב בתשובותיו (תשובות הרמב"ם מהד' לפסיא – סי' ק"מ): וזה העני שאמר עלי שאיני רוחץ מקרי שקר הוא. מעידין עלי שמים וארץ שמעולם לא עשיתי זאת אלא מחולי, ואיך אשנה מנהגי ומנהג אבותי בלא עילה בלא שום איסור, ומנין ידע הוא בפתיותו אם נראיתי לרחוץ אם לא". ועיין ברבינו יונה על הרי"ף (ברכות י"ג ע"ב) שכתב: שהתפלה יותר מקובלת עם הטבילה לדברי הכל".
ראה כה"ח (או"ח סי' ע"ו ס"ק כ"א) שכתב: "ועיין בשער רוח הקודש דף ד' ד"ה ובענין טומאת קרי שכתב, וז"ל: אמר לי מורי ז"ל כי כל אותו היום מתגלה אותה הטומאה וניכרת במצחו אף אם טבל אלא שהוא גלוי דבר מועט אבל אם לא טבל הוא נגלה שם תמיד כל זמן שלא טבל, עכ"ל. והחיד"א במורה באצבע בקונטריס צפורן שמיר סימן ז' אות ק"ד כתב דמסורת היא שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דוקא ומתודה כראוי נמחה המזיק של קרי, עכ"ל. ועל כן נוהגים יראי ה' לטבול לקריין ביום ההוא. ואם אפשר להם טובלין קודם התפלה כדי למחות המזיק ולהתפלל בטהרה. ועוד יש חסידים ואנשי מעשה שנוהגים לטבול אפילו לתשמיש המטה ביום ההוא כדי להתפלל וללמוד בקדושה ובטהרה, וזה מנהג יפה הוא שאין למעלה הימנו כדי שתעלה תפלתם ותורתם למעלה בקדושה ובטהרה, ועליהם תבא ברכת טוב. ועיין בשער המצות פרשת כי תצא ובשמן ששון על שער הכוונות דרוש ז' מדרושי הלילה אות ד' ואות ז' ודו"ק".
ב
כתב במושב זקנים לבעלי התוס' על הפסוק (שמות ל"ט, א'): "ויכתבו עליו מכתב": "שהסופר צריך וכו' ולטבול ולהיות במקום טהרה". וכתב הבית אהרן (סי' י"ב סעי' ג'): "לכתחילה אין לכתוב שמות שאינם נמחקים בסת"ם בלתי טהור הוא מטומאת קרי". וכתב בערוך השולחן (סימן ל"ב ס"ק מ"ב): "ויש בכתיבת השם סודות גדולים ונוראים ומבואר בעטרת זקנים ובפרי עץ חיים ולאו כל מוחא סביל דא. ואשרי הסופר שזוכה לזה. ובזה נכון שכל סופר יזהר שיהיה טהור מקרי ולכתוב בהתבודדות". וראה בהערה הבאה
ומלבד זה כבר כתב הרב חיד"א (לדוד אמת תורת השלמים סימן ח"י ס"ק י"ח): "נאה לסופר הטבילה תמידית". והביאו בלשכת הסופר (סי' א' ס"ק א') ובקול יעקב (סי' ל"ב ס"ק קי"ד), ועוד כתב (ס"ק י"ז): "נכון שיטבול י"ד טבילות, אחת להעביר הזוהמא והי"ג יכוין בשילוב שלשה שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י".
וע"כ כתב מרן הרב בספר על סת"ם "טוב לטבול במקווה לפני שבא לכתוב את שם השם".
להשאיר את השמות בספר תורה
כתב בנימוקי יוסף (הלכות קטנות, הלכות ס"ת, דף ג ע"ב): "הניח ביריעה שמות רבות שלא רצה לכותבן מפני שלא היה טהור והניח להם מקום ובא לכותבן עתה בבת אחת" (וציין לדבריו הב"י סי' רע"ו). וכן כתב בספר האשכול (הלכות ספר תורה דף סא ע"ב): "ושמיע לן דהאידנא איכא הרבה מן הסופרים דאין כותבין בו השמות, אלא מניחין חלק במקום השמות, וכשמסיימין ספר תורה כולו מטהרין עצמן וכותבין כל השמות כלן". וכתב בשו"ת יוסף אומץ (סי' א'): "כלל העולה דשרי לכתחילה להניח שמות פנויים ולכתבם אח"כ בטבילה ותענית וזה כבוד שמו הגדול רק שלא יהיה מיחזי כמנומר ח"ו והנלע"ד כתבתי".
ואע"פ שכתב בקסת הסופר (סי' י' סעי' י"ח): "יש סופרים זהירים שלא לכתוב שם קודש בלי טהרת הגוף ונכון הוא ולפעמים משום זה כותבין יריעה שלימה ומניחין מקום פנוי מקום השמות לכתבן אח"כ לכשיטבלו במקוה טהרה וגם זה נכון אך לעשות כן בכל הס"ת יש לחוש מחמת שכל הכתב נתישן קצת והשמות יהיו בכתב חדש יהיה נראה כמנומר ואין לעשות כן". וראה בלשכת הסופר (שם ס"ק י"ד). מכל מקום הלכה כדעה הראשונה וכן נוהגים הסופרים.
וע"כ כתב מרן הרב שם "יש שנהגו הסופרים בכתיבת ספר תורה להניח את כתיבת השמות לסוף כדי שיכתבו כולם בטהרת הגוף".
העולה
טוב לטבול במקווה לפני כתיבה אפי' של מגילה וכדו' וכן שאר הדברים המעכבים את כשרות הסת"ם.
אמנם אם אין לא יכול לפחות יקפיד בשמות הקודש, ואם לא יכול כתב מרן הרב שם "סופר שאינו יכול לטבול לקריו ינהג בשני אופנים הבאים גם יחד ישפוך על גופו תשעה קבין מים [שהם כשלושה עשר וחצי ליטר מים] ללא הפסקה וכו' או ייטול את ידיו ארבעים פעם, ויכוון אותיות שם ע"ב".
וכתב עוד שם "אין צורך להקפיד על טבילה לפני תיוג בין לסופר שאינו מקפיד לטבול לפני הכתיבה ובין לסופר המקפיד לטבול לפני הכתיבה".
אמנם גם באופן שלא טבל אין זה פוגם בהידור הכתיבה כן כתב מרן הרב.