שאלה
האם מותר להוציא ספר תורה מבית הכנסת, בשביל מניין בבית לשבת?
תשובה
לאשכנזים מותר ובתנאי שיכינו ארון הקודש או מקום להניח בו את הס"ת קודם וטוב שיניחו אותו יומיים שם.
לספרדים אין לטלטל ספר תורה לשם ובשעת הדחק יתפללו במקום אחד ולקריאת התורה יכנסו לבית וכדו' כך שיצא שהם באו לקראת הספר תורה.
מקורות
כתוב במשנה ירושלמי יומא פ"ז ה"א "בא לו כה"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו באיסטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל וקורא ועומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן" ובירושלמי "בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן [דף לז עמוד א] והא תמן מייבלין אוריתא גבי ריש גלותא א"ר יוסה בי רבי בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון". וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ז ה"ו.
וביאר הפני משה "הרי בכל מקום מצינו שצריך לנהוג כבוד להתורה ולילך למקום שהיא והכא את אמר שמוליכין הס"ת מבה"כ אצלם ולהיות כ"ג קורא והיה לו לילך לבהכ"נ ולקרות שם אלא וכו' התורה מתעלה בהן שחשיבות וכבוד הוא להתורה שהיא מתעלה ומתכבדת בהן שזה נותן לזה".
כתב הב"י "כתב המרדכי סוף פרק קמא דראש השנה (סי' תשי) מצאתי בתשובה דבני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאים אצלם ס"ת אפילו בראש השנה ויום הכיפורים כדאמרינן בירושלמי פרק בא לו (יומא פ"ז ה"א) בכל אתר את אמר הולכים אחר התורה והכא תימא מוליכים תורה אצלו אלא על ידי בני אדם שהם גדולים התורה נתעלה בהם והא תמן מוליכים אורייתא גבי ריש גלותא א"ר יוסי בר בון תמן על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין ולא כמנהג אבותיהם". הביא הירושלמי בסתם.
וכתב הדרכ"מ ס"ק י' "ובהגהת אשירי פרק קמא דברכות (סי' ז) משם אור זרוע (הל' ק"ש סי' ט) כתב זה לשונו וחולה שיכול לכוין יבואו עשרה ויתפללו עמו ואם הוא אדם חשוב בעירו מביאים לו תורה בביתו ויקראו אותן עשרה שמתפללין עמו עכ"ל הגה דאיתא פרק קמא דברכות ובאור זרוע עצמו משמע דלאדם חשוב אף על פי שאינו חולה וכן לחולה בלא אדם חשוב שרי גם במרדכי דאוסר משמע קצת דבאדם חשוב יש להתיר וכתב מהר"ם פדוו"א בתשובה סימן פ"ח הא דאסור היינו להביאו בשעת הקריאה לבד אבל להכין לו יום או יומים ארון או תיבה בביתו שפיר דמי".
והקשה המטה יהודה סי' תקפ"ד ס"ק ד' שלמה לא התירו בריש גלותא הרי התורה התירו באדם גדול כמו שראינו בכה"ג ותי' שריש גלותא לא היו אנשים מהוגנים וכן כתב הקרבן העדה וכן יוצא מהגהות אשר"י שהתיר באדם גדול, ומה שביאר בדעת מרן וצ"ע תירץ היד אהרן שם דסבירא ליה למרן ז"ל כמו שדקדק מהר"ם מפאדווה דדוקא לבני אדם שהם גדולים כמו כהן גדול וסגן מוליכין אבל לשאר בני אדם אף שהם גדולים כל עוד שאינו כהן גדול וסגן אין מוליכין ובזמנינו זה אינו מצוי לא כהן גדול ולא סגן ומשום הכי לא הוצרך לחלק יעו"ש, וכן הוא לפי דברי הזוהר הקדוש דאין לחלק בזה וכמו שכתבנו באות הקודם, ועל כן יש להחמיר הביאו הכה"ח ס"ק פ"ה ועיין במטה יהודה מה שדחה את סברה זו.
א
וכתב השו"ע סי' קל"ה סעי' י"ד "בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ". וכתב כן גם בסי' תקפ"ד סעי' ג' .
כתב הרמ"א "והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות); ואם הוא אדם חשוב, בכל ענין שרי". כתב בזרע אמת סי' נ"ז דרבים עדיף מאדם חשוב.
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ט "והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה ואח"כ יחזירנה לשם דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן".
ב
כתוב בזוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א "ווי לדרא אי אצטריך ס"ת לאגלאה ליה מאתר לאתר אפי' מבי כנישתא לבי כנישתא דהא לא אשתכח בינייהו על מה ישגחון עלייהו ודא לא ידעין כלהו בני נשא דהא שכינתא כד אתגלייא גלותא בתראה עד לא תסתלק לעילא מה כתיב (ירמיה ט') מי יתנני במדבר מלון אורחים לבתר בזמנא דדחקא אשתכח טפי בעלמא תמן אשתכחת ובגלותא דס"ת תמן היא וכלא מתערין עליה עלאי ותתאי".
וכתב הכה"ח בס"ק ע"ד "מיהו הר"ם ריקאנטי סימן מ"ג כתב דהמוליך ספר תורה מכנסת לכנסת צריך להיות עשרה בני אדם בהליכתו לכבוד הספר תורה אבל אין איסור בדבר אלא משום כבוד לבד יעו"ש, והביאו אמת ליעקב בדיני הוצאת ספר תורה אות י"ב, לדוד אמת סימן ג' אות י"ב. וכן יש נוהגים להקל מכנסת לכנסת על ידי שהולכין עמו עשרה, אבל כששולחין ספר תורה לעיר אחרת נוהגין לפוסלו על ידי שיתירו תפירות ושם חוזרים לתופרו, וכן כתב הפתח הדביר אות י"א, וכן החקרי לב בחלק יורה דעה חלק ב' בשיירי אורח חיים סימן ו' כתב דאין להתיר לפסול הספר תורה על ידי שעוה כדי להוליכו ממקום למקום כי אם להתיר התפירות בין חומש לחומש דוקא, והביא דבריו לב חיים חלק ב' סימן כ"ב יעוש"ב".
דעת החיד"א
כתב הברכי יוסף יו"ד סימן רפב ס"ק ג' "המוליך ס"ת מבית הכנסת לבית הכנסת טוב שילכו עשרה אנשים לכבוד הס"ת, אבל אין איסור בדבר. כנה"ג הגה"ט אות ז' משם הר"ם ריקאנאטי סימן מ"ג. ולעיל בא"ח סוף סימן קל"ה הבאתי דברי האחרונים בענין הוצאת ס"ת ממקומו", ברכי יוסף אורח חיים סימן קלה ס"ק י"ג "אף אם הציבור בצרה לא יוציאו ספר תורה ממקומו להוליכו בבית הקברות, ואף להוציא ספר תורה מבית הכנסת לקראת ספר תורה אחר הבא מחדש לבית הכנסת מיחו חכמים בדבר, ומהר"י אירגאס כתב דעל דרך הסוד לא נכון לעשות כן. הרמ"ך בשבחי תודה דף פ"ח. אבל מהר"ר יעקב אבוהב בתשובה כ"י התיר להוציא ספר תורה לקראת אחר, וגם להביא ספר תורה בבית הכנסת אחר שיהיו שבעה ספרי תורה להקיף בשמחת תורה, ודוקא ביום צרה אסרו בזהר אבל לשמחת התורה ולכבודה, ובשמחת תורה כדי שיהיו ז' ספרי תורה, שרי". כתב הכה"ח בס"ק ע"ז "מיהו הרואה יראה בזוהר הקדוש פרשת אחרי דף ע"א ע"ב דבכל ענין אסור, ועל כן אין להקל להוציא לקראת ספר תורה אחר או לבית הכנסת אחר אם לא שילכו עמו עשרה וכמו שכתבנו לעיל אות ע"ד יעו"ש".
וכן כתב במחב"ר ס"ק ו' כתב "הנוהגים שמוליכים ס"ת לבית האבל ומעמידין אותו בביתו לקרות ביום הכניסה לאו שפיר עבדי ובזוהר ח"ג דף ע' החמיר מאד וע' בזהר ויחי מר וקציעה ועמ"ש בברכי יוסף בס"ד" וכ"כ הכה"ח בס"ק ע"ה.
ובטוב עין סי' י"ח ס"ק מ"ה הביא את הגהות אשר"י ומהר"ם פדוואה וכתב (ציטוט תשובת הרד"ק) "במקומי אני עומד ואיני מוחה ביד העושים כן אבל להורות להם היתר לכתחילה לא משום דמשמע לי מפשט דברי הירושלמי דאפילו לגבי ריש גלותא לא יאות עבדין אלא שהחזיקו בזה מכח גדולתם ואם נפשך לומר דגירסת המהר"ם פדוואה עיקר אין דעתי להקל ולנכריע נגד כבוד התורה ומה גם דאחסור דרא וכל מאן דאלים בונה במה לעצמו זה תורף דברי רד"ק והוא האריך בזה".
אולם בלדוד אמת סי' ד' ס"ק י' כתב "אסור להביא ס"ת אצל בני אדם אף שהם בבית האסורים אפילו בר"ה ויוה"כ ואם הם חולים ויכולים לכוין לקריאת ס"ת מביאים להם ס"ת ולאדם חשוב אף שאינו חולה אפשר להקל וכל זה להביא בשעת קריאת התורה אבל להכין ס"ת וארון ותיבה יום או יומיים קודם בביתו שרי חולה שיש לו ישיבה בחצרו ורוצה להעלותו מהישיבה לביתו שרי בכל אופן עיין במחזיק ברכה סי' קל"ה". לכאורה פסק כמו מור"ם. וא"כ צ"ע מה דעתו להלכה .
ד
כתב המור וקציעה סי' קל"ה "כתב המרדכי ספ"ק דר"ה מצאתי בתשובה דבני אדם החבושים אין מביאין ס"ת אצלם. עכ"ל. מכל מקום מה שנהגו במדינתנו ביום שמחת תורה שמוציאין כל הס"ת מההיכל וגם מוליכין מבית הכנסת לבית הכנסת אחר, כדי להקיף עמו, וגם קורין בו, אין זה בכלל האיסור. אדרבה נ"ל סעד לדבר מהא דאיתא בתלמודא דילן פרק בא לו [יומא ע, א] אחר שקרא הכהן גדול, כל אחד מביא ס"ת מביתו וקורא בו להראות חזותו לרבים. פירש"י להראות נויו של ספר ותפארת בעליה כמה טרח במצוה. ומה שפירש שמעי"כ היו מביאין אותו, היינו משום הוצאה. וק"ל. ועיין חידושי גמרא.
ולכאורה הוי משמע לי דתלמודין פליג בהא אהירושלמי. איברא איכא לפלוגי בין היכא דמפיק ליה ליקריה, כגון ההיא דיה"כ, שזוהי כבודה של תורה לקרות מתוכה ברוב עם, והתם מביתו הוא מפיק ליה לבה"כ, ודכוותה להקיף בה לשמחת תורה ודאי שפיר דמי. אבל מבה"כ ששם הוא מקום כבודו אסור להוציאו לכבוד בשר ודם אפילו כדי לקרות מתוכו אם אינו בקבע.
ומכאן שלא יפה עושים מה שנוהגים בק"ק אה"ו שהאבל ר"ל מוציא ס"ת מבה"כ ומעמידו בביתו בז' ימי אבילות לקרות בו בימי הכניסה, דהני ודאי לא שפיר עבדי.
ויש לתמוה על מי שיש בידו למחות ואינו מוחה. ונתעלמה מהם הלכה ערוכה, בי"ד סוף סי' שד"מ שאפילו בבית אב"ד ונשיא שמת אף על פי שהצבור חייבין להתפלל שם לכבודו אין רשאין להביא ס"ת לשם אלא נכנסין לבית הכנסת לקריאת התורה. ושמע מינה תלת. שמע מינה דהילכתא היא דאין מוציאין ספר תורה לקרות בו דרך עראי, ושמע מינה דלשבעה ימים נמי עראי הוא, ושמע מינה דלא חיישינן אפילו לטרחא דציבורא בכהאי גוונא, וראוי להחמיר בדבר. ומכל מקום מה שחילקנו הוא נכון ומוכרח באופן שאין סתירה בין הירושלמי והבבלי בזה.
ולהוציאו מבית הכנסת לבה"כ ג"כ אני חוכך להחמיר. אלא דווקא מבית דירה לבית הכנסת יש להתיר לכבוד ס"ת כנז'. גם בזוהר אחרי מות (ח"ג דף ע"א ב') מחמיר מאד בהוצאת ס"ת אפילו מבית הכנסת לבית הכנסת יע"ש, וכ"ה בזוהר ויחי [רכה, א]. ומגמרא ערובין (פו, ב) אין ראיה. כי שם הביאו הס"ת ממקום שהיה מוצנע שם (בסמוך לבית הכנסת, כי לא היה שם ארון מתוקן בבית הכנסת, כמו אצלנו) לצורך הקריאה בצבור, בכל יום הכניסה מוציאים אותו ומביאים לבית הכנסת, וכמפורש בטור להלן (סי' קמ"ח) שהיה להם בית מיוחד קרוב לבית הכנסת ששם עומד ס"ת תמיד, רק בעת הקריאה מביאים אותו לבית הכנסת וקורים בו, וכשגמרו קריאת התורה מפשיטים התיבה ומחזירים ס"ת לבית הסמוך ומצניעים אותו שם במקום המתוקן לו לכך".
היתר כשיש עשרה
כתב הא"ר ס"ק י"ז "וראיתי נוהגין כמה פעמים שאם מת בשבת או יום טוב בבית הנוגע בבית הכנסת, והתפללו הכהנים בעשרה בבית, והכניסו להם ספר תורה מבית הכנסת. ולכאורה הוא נגד הדין. ונ"ל ללמד זכות דכהנים הוויין כמו אדם חשוב. גם אפשר דמרדכי [ר"ה סי' תשי] מיירי כשיחידים חבושים או אין להם יכולת לבוא לבית הכנסת אלא שרוצין לאסוף מנין, אבל כשרבים אינם יכולין אפשר דמודה". כתב הבה"ל ד"ה אין "אבל כשיש שם עשרה כיון דחל עליהם חובת קריאה והם אינם יכולים לצאת משם ולילך אחריה גם המרדכי מודה דצריך להביא להם ס"ת לקרות בה ומצאתי בא"ר שגם הוא כתב לחד תירוצא דהמרדכי לא מיירי בשיש שם עשרה כנלע"ד לדינא". וכתב הכה"ח בס"ק פ"א "ועל כן יש להחמיר גם בדין הראשון אם אפשר להם שילכו לבית הכנסת אחר ואם אי אפשר וכדי שלא יבטלו מן הקריאה לגמרי אפשר דיש להקל אם ילכו עמו עשרה". כלומר שנקל באדם חשוב כשיש שם מנין.
היתר כשלא יקראו שם
וכתב במטה יהודה וז"ל "ונשאלתי בחולה שהיה דר בעליה של חצר אחת שהיתה בה ישיבה קבועה למטה ויש בה ס"ת אם יכולין יום ר"ה שעת הקריאה להעלות ס"ת ולקרות בעשרה ולהחזירו אח"כ למקומו והתרתי להם כיוןשהכל רשות אחת ליכא גנאי לס"ת ועוד טעם אחר לשבח דכיון דענין זה היה בעיר ליוורנו שמנהגם שלא לקרות בס"ת בישיבות בשבתות ויו"ט מפני התקנה שיש להם א"כ בכה"ג הוי עילוי לס"ת שיקראו בו יום ר"ה דבמקום חולה שאינו קבוע לא גזרו כנלע"ד וכן עשו מעשה". הביאו המחב"ר בסי' קל"ה ס"ק ח' וכ"כ כה"ח ס"ק ע"ו. כלומר שאם לא יקראו בס"ת שם זה צד להקל.
כה"ח ס"ק פ"ב "עיר שיש להם מקום קבוע להתפלל רק שאין להם כי אם ספר תורה אחד ויש להם להוציא שני ספרים ויש לאחד מבני העיר ספר תורה בביתו שאין קורין בו אין לחוש כלל ויכולין להביאה אצלם ביום הקריאה דדוקא כשהספר תורה בבית הכנסת אחר שקורין בה אין זה כבודה להביאה אבל הכא שמביאים אותה ממקום שהיא שכולה וגלמודה אנו מביאים אותה כדי לשמחה והיא מתעלית בזה. פני אהרן בתשובה סימן יו"ד, פתחי תשובה".
אם רוב יחידי הקהל רצו להשאיל ספר תורה לקהל אחר אף אם אין פרנסים בקהל כופים המיעוט שמוחין בידם. כנסת הגדולה סימן קנ"ג בהגהות הטור, אמת ליעקב הלכות מצות ספר תורה אות י"ד, לדוד אמת סימן ב' אות י"ד".
היתר כשיצאו לקראת התורה
כתב הכה"ח בס"ק ע"ח "הרשומים שבעיר שיש להם ספר תורה בביתם ובימי חג הסוכות מתפללים בתוך הסוכה ובעת קריאת התורה מביאים ספר תורה מביתם לסוכה לקרות בו יש גנאי בזה לספר תורה שלוקחים אותו ממקומו מההוא דירושלמי דסוטה דאמר בכל אתר את אמרת הולכים אחר ספר תורה וכו' אך אפשר לקיים מנהגם אם כל אנשי הסוכה היושבים להתפלל שם יבואו ויעלו הספר תורה וילכו אחרי התורה עד הסוכה דאז אין התורה הולכת אחריהם וכדעת הרב עדות ביהוסף חלק א' דף פ"ז מתשובותיו. אשדת הפסגה סימן ז', עיקרי הד"ט סימן ל"ד אות י"ג, משנת אברהם סימן מ' אות ז'. והנך אינשי דסגן באורחא ומוליכין עמהם ספר תורה בתיק שלו וכשמתפללים בדרך בעשרה קורין בו אם מעיקרא נכתב הספר תורה על תנאי זה ליכא איסור. פתח הדביר אות יו"ד".
היתר לקחת לקביעות אחרת (עכ"פ לבנתים)
כתב הכה"ח בס"ק פ' "להביא ספר תורה מקביעות לקביעות אחר שאינו דרך עראי שרי, ולשמחת התורה שרי דלכבוד התורה הוא ויש סמך למנהג מימות בית המקדש. מהריק"ש, אמת ליעקב בדין הקמת ספר תורה אות י"ז, לדוד אמת סימן ד' אות י"ז, משנת אברהם שם אות ו'. ומיהו גם בזה נוהגים לילך עמו עשרה וכמו שכתבנו לעיל אות ע"ד".
העולה
לאשכנזים מותר ובתנאי שיכינו ארון הקודש או מקום להניח בו את הס"ת קודם וטוב שיניחו אותו יומיים שם.
לספרדים אין לטלטל ספר תורה לשם ובשעת הדחק יתפללו במקום אחד ולקריאת התורה יכנסו לבית וכדו' כך שיצא שהם באו לקראת הספר תורה.