שאלה
שלום וברכה, אני גר בצרפת ויש עכשיו סגר, הדרך היחידה לצאת היא עם דף שחתום על שמו של הבן אדם עם הסיבה למה הוא יוצא!
לגבי שבת יש אנשים שטוענים שאפשר לצאת עם הדף הזה אם הוא קשור לחגורה!
האם באמת אפשר לעשות את זה? או שאין על מי לסמוך בכלל?
תשובה
יעשה במכתב הנ"ל שני חורים מכל צד, ויחברם לחגורה שלו, כך שהפתק יחבר בין שני קצוות החגורה, ולא ילבש עוד חגורה מלבדה.
מקורות
כתב הרמ"א (סי' ש"א סעי' כ"ג), ז"ל: "ולא מהני הא דמחובר לכסות רק בדבר שדרכו להיות מחובר שם. אבל אם חיבר שם דבר שאין דרכו בכך – אסור (הגהות מיימוני פי"ט וב"י בשם תשובת רשב"א ומרדכי פרק במה אשה). ואותן עגולים ירוקים שגזרה המלכות שכל יהודי ישא א' מהן בכסותו – מותר לצאת בהן אפילו אינו תפור בכסותו רק מחובר שם קצת (א"ז). וכן מותר לצאת במטפחת שמקנחין בו האף, שקורין פצולי"ט, אם מחובר לכסות".
וראה במשנ"ב ס"ק פ"ד "[דאל"ה חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי כמו בזגים ואף על גב דהוא דבר שאינו לא מלבוש ולא תכשיט מ"מ לא חשיב כמשוי דדרך היה בזמניהם לתפור כן להכסות הלכך בטל הוא לגבי בגד ולפ"ז בזמנינו שאין דרך להיות הפאציילע"ט תפור בהבגד לא בטיל הוא לגבי בגד ואסור וכ"כ בספר זכרו תורת משה ובספר מטה אשר ויש שכתבו לפי שהפאציילע"ט הוא דבר שאינו חשוב בטל הוא לגבי הכסות כשתפור בו]"
וכתב בשער הציון ס"ק ק"ג "הגר"א ומשמע מיניה דסבירא לה דהוא נקרא דבר חשוב ולכן לא דמי לעגולים ירוקים [ובזה מתורץ קושית המגן אברהם], אך דאם כן יקשה למה לא חשוב כמשוי, ולזה כתב הגר"א תיכף, כיון דדרך להיות מחובר, והמגן אברהם לא ניחא לה לומר דזה נקרא דרך להיות מחובר, מה שבני אדם עושין כן בשביל שבת, ועל כן אנו מוכרחין לומר דזה נקרא דבר שאינו חשוב ובטל לגבי הכסות, וכמו שכתב הט"ז בשם השלטי גבורים, ומכל מקום פסק הבאר שבע דבעינן שיהיה תפור על כל פנים בב' תפירות, ולזה הקשה מעגולים ירוקים, ועל זה תירץ דמכל מקום עגולים ירוקים בטלים טפי לבגד, מה שאין כן בזה, אף דגם הוא דבר שאינו חשוב, מכל מקום אינו בטל לגבי בגד רק כשתפור אליו. אך על פי האמת סברת המגן אברהם והט"ז תמוהה מאד אמאי נקרא פאצילעט דבר שאינו חשוב, ומי גריעא מחוטי משי לקמן בסעיף ל"ח, אבל לפי מה שכתב הגר"א כנ"ל, ניחא הכל".
וראה בב"י (שם) שכתב: "ומה שכתב רבינו בשם ספר המצות לחלק בין רצועה מובלעת בתוך יד של מפתח לשלשלת שיש בה קרס וכו'. כך הוא בסמ"ק, וביאור דבריו דכשרצועה מובלעת בתוך יד המפתח, כלומר שהכניס ראש הרצועה במפתח והכה עליו בקורנס עד שנעשית הרצועה מחוברת למפתח כאלו הם גוף אחד – שרי, כיון שהרצועה כולה גוף אחד, אבל אם עשה כן בשלשלת – אסור, לפי שהשלשלת עשוי מקרסים רבים אחוזים זה בזה, ומשום הכי אף על פי שראש השלשלת תהיה מובלעת בתוך המפתח – אסור, לפי שסוף סוף המפתח והשלשלת אינם גוף אחד שהרי השלשלת מחוברת מחלקים.
ודעת אדוני אבי ז"ל להתיר, אפילו בשלשלת ואפילו אין ראש השלשלת או הרצועה מובלעת בתוך יד המפתח, שהרי כתב שבאשכנז נוהגים לתלות המפתחות בצואריהם בשלשלאות או בחוטי צבעונים, הרי שהתיר בשלשלת, וגם לא הצריך להיות ראש השלשלת או החוטים מובלעים בתוך יד המפתח. כן נראה לי מדנקט גבי היתרא – רצועה, וגבי איסורא – שלשלת, דאם לא כן לא הוה ליה לפלוגי אלא בין מובלע בתוך יד המפתח לאינו מובלע ולא בין רצועה לשלשלת, אלא ודאי בכל שלשלת – אסר.
ומה שכתב: אבל בשלשלת שיש בה קרס, ה"ק: אבל בשלשלת שכל שלשלת היא מקרסים – יש אוסרים, לפי שאף על פי שראש השלשלת יהא מובלע במפתח, כיון שאותו ראש שמובלע במפתח ראשו השני עשוי כקרס ואחוז על ידו בשלשלת הוה ליה תרי גופי אחוזים זה בזה, ואסור.
ויותר נראה לומר דלא אסרו בשלשלת אלא בשאינה מובלעת בתוך יד המפתח, ולרבותא נקט שלשלת, דאף על פי שהיא מכסף כמו המפתח לא חשיב גוף אחד, כיון שאינה מובלעת אלא אחוזה בקרס, אבל אם היא מובלעת אפילו רצועה שאינה ממין המפתח – שרי.
ודעת אדוני אבי ז"ל להתיר. שכתב שבאשכנז תולות המפתחות בצואריהם בשלשלאות או בחוטי צבעונין ולא חילק בין מובלעים בתוך יד המפתח לאינם מובלעים, עכ"ל בית יוסף.
וכתב הרמ"א (שם): "…ואם המפתח של נחושת וברזל, אפילו מחובר וקבוע בחגורה – אסור (מרדכי פרק במה אשה וב"י בשם תשובת הרשב"א). ויש שכתבו שנוהגין בזה להתיר (ב"י בשם תשובה אשכנזית הרי"ף והאגודה וכן משמע בא"ז)".
וראה בדרכי משה (ס"ק ג'): "ובאור זרוע כתב (ח"ב סי' פ"ד אות ד') דכל דבר שאסור לצאת בו אינו מועיל שיעשה בו מחט לסגור חגורו או כדומה, שלא מהני אלא אם כן יחברנו לבסוף, עכ"ל. ומשמע דבמחובר בחגורו – מיהא שרי" וראה במשנ"ב (שם ס"ק מ"ה) ובכה"ח (ס"ק ס"ט).
ובמשנ"ב שם (ס"ק מ"ה): "ודוקא כשהוא מחובר וקבוע בראש החגור ועשוי כעין זענקעל [הוא כעין קרס או מה שאנו קורין שפראנצקעס] לחגור בו, דאז אמרינן כיון שהחגורה מדובק בברזל של המפתח והם כחתיכה אחת, אף על פי שהברזל עשוי ג"כ כעין מפתח לנעול בו, בטל המפתח לגבי החגורה, אבל כשקובע ומחברו באמצע חגורה – אסור, דאין המפתח בטל לגבי האזור, דאין שייך להאזור כלל. וע"כ אותן האנשים שמורין לעצמן היתר לשאת בשבת מחמת שתלוי המפתח בברזל הקבוע בחגורה, וכ"ש במה דתלוי רק בקשר של קיימא – הוא טעות, דאין היתר אלא אם המפתח גופא עשוי מתחלתו כעין זענקעל דוקא, דאז בטל לגבי החגורה". וראה עוד בכה"ח שם (ס"ק ס"ט). וההיתר לטלטול המפתח הוא רק ע"י שנמצא שהמפתח חלק מהחגורה, אמנם אם קושר אותו בקשר של עניבה – מותר בשבת, אבל אם עושה כמו שעושים היום כחלק מהחוליה, אז נמצא שבונה כלי, ויהא אסור לעשות כן בשבת.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי ח"ג פרק נח סעי' לא "במקום בו אין עירוב ויש צורך, מותר להוציא ל"כרמלית" או ל"רשות הרבים" מפתח בתנאי שיעשו בו שני חורים, ולכל חור ישחילו טבעת מתכת, ואת שתי הטבעות יחברו לחגורה טבעת מכל צד, כך שהמפתח ישמש כחוליה בחגורה, ובאופן זה יהיה מותר לטלטל את המפתח. אבל לחבר את המפתח לעניבה וכדו'לא מועיל ואסור להוציאו כך ל"כרמלית" או ל"רשות הרבים".
ג
ראה בשו"ע (סי' ש"א סעי' ל"ו): "מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה ע"ג זה, בין לצרכו בין לצורך חבירו, בין שהם שני חלוקים בין שהם שני סרבלים (פי' סרבל כסות העליון), בין שהם שתי חגורות זו ע"ג זו, ואפילו אין מלבוש מפסיק ביניהם: הגה – ויש אוסרים שתי חגורות זה על זה, אא"כ מלבוש מפסיק ביניהם (א"ז ותוספות ומרדכי פרק במה אשה), וכן ראוי לנהוג. ומותר ללבוש שני כובעים זה על זה (א"ז), וכן שני אנפילאות (אגור)", ובכה"ח שם (ס"ק ר"י) ובמשנ"ב שם (ס"ק קל"ג): "ויש אוסרים שתי חגורות – ולא דמי לשני מלבושים שדרך אדם ללבוש אותן מפני הקור, אבל תרי חגורות מה הנאה יש, ואין דרך לחגור ומשוי הוא (קס"ה). ומשמע בפוסקים דלכו"ע אין איסורו אלא מדרבנן, כיון שעכ"פ דרך לבישה הוא, אלא דאסור משום דמחזי כמשוי", וראה עוד מש"כ המשנ"ב בס"ק קל"ד.
וראה במשנ"ב שם (ס"ק קל"ד), ז"ל: "והיכא שנוהגין לחגור אונטע"ר גארטיל ואיבע"ר גרטי"ל, דהיינו התחתון אין נאה והשני נאה, ועושין כן שהוא טוב לחגור בשני על הראשון, או שהשני הוא קצר – שרי [פמ"ג], וכן בח"א מצדד דאין למחות בזה במדינות שנוהגין כן. כתבו האחרונים, דמה שנוהגות קצת נשים לחגור בחגורה, ועוד חוגרין בחגורה על הבגד הרחב מלמטה, ושע"י כך הוגבה בגד הרחב מן הארץ, ועושין כן שלא יתלכלך הבגד בעת שיש טיט ורפש – ג"כ שרי, כיון שצורך הוא לכך", ובכה"ח שם (ס"ק ר"ח-ר"ט).
כתב מרן הרב שם סעי' ס"ג "- מותר לצאת ל"רשות הרבים" חגורים בשתי חגורות אחת על השניה [למטה חגורה גרועה, ועליה חגורה חשובה], אם מנהג המקום לחגור כך, אף על פי שעתה אין צורך אלא באחת ואת השניה מוציאים לצורך הראשונה. אבל אם אין נוהגים לחגור שתי חגורות כנ"לאסור לצאת כך ל"כרמלית" או ל"רשות הרבים", אף על פי שאדם רוצה לחגור כן בשביל עצמו, כיון שחגורה אחת מספיקה לו הרי השניה הוי כמשוי".
העולה
יעשה במכתב הנ"ל שני חורים מכל צד, ויחברם לחגורה שלו, כך שהפתק יחבר בין שני קצוות החגורה, ולא ילבש עוד חגורה מלבדה.