שאלה
יהודי שלא ידע והוציא את המזוזות שמכר ליהודי אחר . כך שהבית נותר ללא מזוזות. כרגע הבית שנמכר ליהודי עובר שיפוץ יסודי ואין טעם להחזיר לשם את המזוזות. האם ישנה חובה כל שהיא להחזיר את המזוזות וגם אם כן להיכן יחזירם?
תשובה
אם המזוזות האלו מהודרות יקבע אותם בביתו מיד, ויקנה מזוזות פשוטות יותר לבית אחר כדי לצאת ידי כל השיטות.
מקורות
איתא בגמ' בבא מציעא דף קב עמוד א "תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו – על השוכר לעשות לו מזוזה, וכשהוא יוצא – לא יטלנה בידו ויוצא. ומנכרי – נוטלה בידו ויוצא. ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא, וקבר אשתו ושני בניו. – מעשה לסתור? אמר רב ששת: ארישא".
וביאר בנמוק"י בדף נ"ט ע"א בדפי הרי"ף "תנו רבנן לא יטלנה. סתמא קתני אפילו בשצריך אותה לבית אחר ואף על פי שאמרו גבי ציצית [שבת דף כב א] מתירים מבגד לבגד שאני הכא דכיון דחיילא קדושת שכינה בבית זה אין לו לסלקו משם הריטב"א ז"ל". וא"כ בעצם מה שסילקו עשה עבירה ואם יקבע שוב אפשר שיתקן את אשר עיוות אבל אינו תיקון גמור.
אמנם התוס' ד"ה לא יטלנה כתב "לא יטלנה ויצא – אף על גב דאמר שמואל דמטילין מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית". וכן כתב בתוס' רא"ש (בבא מציעא קב א ד"ה לא יטלנה), ומקורם ע"פ הגמ' הגמ' במנחות לג: "רב חנינא מסורא אומר כי היכי דתינטריה". ופירש"י שם "דתינטריה, לכל הבית מן המזיקין." וא"כ במה שיחזיר את המזוזה יתקן את אשר עיוות.
דין זה פסק השו"ע ביו"ד סי' רצ"א סעי' ב' ""השוכר בית מחבירו, השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה. וכשיצא, לא יטלנה בידו".
ב
ואיתא בגמ' שבת דף כב עמוד א "רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגד, ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד".
וכתבו התוס' "רב אמר אין מתירין מבגד לבגד – לא מבעיא אי חובת טלית הוא דאסור אלא אפילו חובת גברא הוא נמי אסור כדאשכחן במזוזה דנענש אותו שנטלה בבבא מציעא בסוף פרק השואל (דף קב.) אף על גב דחובת הדר היא ושמואל אמר מתירין אף על גב דשמואל גופי' סבר דחובת טלית היא אפ"ה מתירין כיון שעושהו לצורך בגד אחר וגבי מזוזה שנענש שמא לא היה בדעתו להניח בבית אחר א"נ מזוזה שאני שעשויה להציל מן המזיקין ואף על גב דלכ"ע אין מתירין שלא להניח בבגד אחר אין קשה מה שנהגו להתיר ציצית מטליתות של מתים דדווקא בטלית של חי שהוא בר חיובא אין מתירין". ומיצנו גם בשאילתות (שלח שאילתא קכו) השווה בין דין ציצית למזוזה. וכתב שם שכמו שבציצית פסקינן כמו שמאול ה"ה במזוזה.
הנצי"ב בהעמק שאלה (שם אות ו) מסביר את שורש המחלוקת: "ורבינו והתוס' לשיטתייהו אזלי. דלשיטת התוס' דעיקר הטעם משום בטול מצוה מהבית ומהבגד הוא, אם כן חמיר בית מבגד דקעביד לה שתסתכן גם כן. אבל לשיטת רבינו דלא אכפת לן אלא משום בזוי הציצית והמזוזה, ואם כן למדין מהדדי, דאף על גב דודאי דעונש ביזוי מזוזה חמיר משום דבזוי קדושה חמיר מביזוי מצוה, מיהו כל זה כשאינו רוצה לקיים בהו מצוה כלל, בזה העונש והעוון דמזוזה חמיר מציצית. אבל כשרוצה להטיל במקום אחר, כמו דקיי"ל כשמואל דבציצית שרי, על כרחך משום שאין כאן ביזיון כלל, אם כן הכי נמי במזוזה שרי כיון שאין בזה משום ביזוי".
כתב הברכ"י בס"ק ג' "לא יטלנה בידו וכו'. לתירוץ ראשון של תוספות (שבת כב. ד"ה רב) מותר ליטלה ולהשימה בבית שדר בו. ולפי תירוץ אחרון אסור. וכן נהגו לאסור. אגודה פרק במה מדליקין דף ק"ג ע"ד. וכ"כ הריטב"א, הביאו בשיטה מקובצת מציעא דף ק"א, דאפילו אם צריך אותה לבית אחר.
ברם רב אחא משבחא גאון בשאלתות פרשת שלח (סי' קכו) התיר אם קובעה מיד בבית אחר. וכ"כ הריטב"א בחידושי מציעא דף ק"א, משם רבינו האיי גאון. וראיתי בספר בית לחם יהודה שכתב וז"ל, לא יטלנה בידו דיש סכנה שימותו בניו. ספר חסידים וכו'. ובנמקי יוסף (הל' מזוזה ו ב) ה"מ דלא קבע לאלתר בבית אחר. אבל לפי מש"ל בשם ספר חסידים דיש סכנה אף אם יוצא לקבוע בבית אחר. עכ"ל. וס"ח אין עמדי כעת, אבל לפי הנראה מדבריו היינו דכיון דמספר חסידים שמעינן דיש סכנה, א"כ אין לסמוך על דברי הנמקי ולא יטלנה אף אם יוצא לקבוע בבית אחר. ואם זה כונתו נעלם ממנו דהא דמתים בניו הוא מעשה בש"ס (ב"מ קב א) שקבר אשתו ובניו, והביאוהו הרי"ף והרא"ש סוף הלכות מזוזה, ועלה קאי הנמקי. ותו ק"ק דהנמקי עצמו כתב אהא דלקבוע בבית אחר וצ"ע, ואיך הביא מהנמקי בפשיטות ה"מ דלא קבע וכו'. ויראה דאם הוא במקום שאינו מוצא מזוזה לבית שהוא רוצה עתה לדור בו, והיא רחוקה ממנו שתבא לידו, כדאי הם הגאונים רבינו האיי ורב אחא לסמוך עליהם בשעת הדחק. ועיין מה שכתב במעדני מלך".
כתב הפת"ש בס"ק ז' "וכשיצא לא יטלנה עיין בר"י שכתב דאם הוא מקום שאינו מוצא מזוזה לבית שהוא רוצה עתה לדור בו והיא רחוקה ממנו שתבא לידו. כדאי הם הגאונים רבינו האי ורב אחא שאמרו דאם קבעה מיד בבית אחר לית לן בה לסמוך עליהם בשעת הדחק. וכתב עוד דאף אם מיד שיוצא מבית זה יבא רעהו לדור בו זה נכנס וזה יוצא ושניהם נכונים זה להוציא מזוזתו וזה להכניס את שלו תיכף משמש כניסה ויציאה אף על גב דלא שייך בזה הני טעמים דאיתאמרו בה אפ"ה לא פלוג רבנן ע"ש".
וכתב בערוך השולחן יורה דעה סימן רצא סעי' ב' "ויש מי שרוצה להתיר ליטול המזוזות גם מבית ישראל כשיצא אם אין לו להשיג מזוזות למקום שנכנס שם [פ"ת בשם ברכ"י] וצ"ע".
וא"כ אם יקבע את המזוזה במקום אחר יועיל לו ויתקן לו.
העולה
איך שנראה שאם המזוזות האלו מהודרות יקבע אותם בביתו מיד, ויקנה מזוזות פשוטות יותר לבית אחר כדי לצאת ידי כל השיטות.