שאלה:
מבקש אני להעיר בעניין פתיחת פקק של בקבוק בשבת, כתלמיד הדן בפני רבו.
ראשית, אביא ראיה לדברי כבודו, שכתב שמכיון שהיה כבר קודם שם כלי לפקק הבקבוק, אין בפתיחתו משום 'תיקון כלי' ומשום 'מכה בפטיש', מדברי המג"א סימן שי"ז ס"ק י"א, שדוקא שקשרו האומן אסור לנתקן אבל שאר קשירות שרי.ובאר דבריו במשנ"ב סימן שי"ז ס"ק כ"ג, דקשרו האומן בשעת מלאכה כשמנתקו אח"כ הוא גמר מלאכתו, אבל שאר קשירות שנקשרו אחר גמר מלאכת הבגד, אין בניתוקן משום 'מכה בפטיש'. וכך פסק שו"ע הרב סימן שי"ז ס"ו. מכאן מוכח שכל שיש שם כלי עליו מקודם, אין בו משום 'מכה בפטיש' בגמר מלאכתו.
אלא שלכאורה יש לשאול על מסקנה זו, על פי מה שכתב המג"א בסימן ש"מ ס"ק י"א והובא בשו"ע הרב בסימן זה סעיף י"ח, לגבי מחט שנתעקמה מעט, שאסור ליישרה משום 'תיקון כלי', משמע שמחט שהיה עליה שם כלי ונתעקמה, יש ביישורה משום 'מכה בפטיש'.ויש שרצו לחלק בין פתיחת בית הצוואר לבין מחט, שבמחט התיקון נעשה בגוף הדבר ובבית הצוואר התיקון נעשה על ידי הפרדת דבר שאינו מגוף הבגד, היינו החוטים הסוגרים את בית הצוואר.
אלא שלכאורה תירוץ זה אינו מתיישב עם המפורש במג"א בסימן תקי"ד ס"ק י"ז שאין ליטול ביו"ט את הקש ששמים באויר כלי החרס (נר חרס) כדי שלא יפלו הדפנות משום 'מתקן כלי', וכך כתב שו"ע הרב בסימן זה סעיף י"ז. ומדין זה נראה שאף ליטול דבר שאינו מגוף הכלי – אסור על אף שיש שם כלי על נר החרס גם ללא הקש, אין ליטול את הקש.הדרא קושיא לדוכתא מדין מחט ומדין נר חרס.אודה לכבוד תורתו אם יואיל לחוות דעתו בענין זה.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עיין בשו"ע (הל' יו"ט סי' תק"ט סעי' א') בעניין שפוד שנתעקם ביו"ט אם מותר לתקנו ביו"ט. לדעת מרן אסור מדין תיקון כלי, ואין נפקא מינה אם יכול לצלות בו או לא. ולדעת הרמ"א רק אם יכול לצלות בו כשהוא עקום אסור לתקנו, אך אם לא יכול לצלות בו כלל – יכול לתקנו.
כאמור, לדעת מר"ן אין נפקא מינה בזה. ומזה למדו על מחט שנתעקמה[1] וברור שבשבת אין נפקא מינה [כיון שגם לרמ"א אסור כיון שאין היתר של אוכל נפש], והדבר אסור, כיון שא"א להשתמש בו אלא ע"י יישור, זהו תיקון מנא, כי בהיותו עקום פקע ממנו שם כלי שהיה עליו קודם.
אמנם לגבי פקק של בקבוק כיון שהיה כלי עוד לפני שהושם בבקבוק, אם כן גם לאחר שנפתח חוזר להיות כלי. ומה שהיה בינתיים לא הפקיע ממנו שם כלי כיון שמכסה הוא את הבקבוק[2]. ואין זה דומה לשפוד שנתעקם[3], שביישורו נעשה כלי[4].
ומ"ש כת"ר מהשו"ע (סי' שי"ז) בדיני קשירה, אין דומים דיני קשירה או התרה לתיקון כלי, כי שם יש עניין של קיימא, אומן ועוד.
יה"ר שבזכות שמירת שבת כהלכתה נזכה לביאת הגואל, השתא בעגלא ובזמן קריב, אכי"ר.
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' תק"ט סעי' ט'): "שפוד שנרצף, אף על פי שהוא יכול לפשטו בידו – אין מתקנין אותו. הגה: ודוקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון, אבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביום טוב – מותר לתקנו (טור); ואין מורים כן לרבים (רבי' ירוחם ח"ג), שלא יבואו לתקן גם כן בנשבר מערב יום טוב. והוא הדין לכל מכשירין שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ז'): "ודע עוד דדברי הרמ"א הוא דוקא לענין שפוד שהוא מכשירי אוכל נפש, אבל שאר כלי שנתקלקל, כגון מחט שנתעקמה אפילו מעט – אין לפושטה לכו"ע" וראה עוד שם (ס"ק ו'). וכן כתב כה"ח שם (ס"ק ד'): "והוא הדין מחט שנתעקמה אפילו מעט – אין לפושטה לעשותה ישרה. ספר הזכרונות דף נ"ו, כנסת הגדולה בהגהות הטור, אליה רבה אות ד', משנה ברורה אות ז'".
[2] ואין הבדל אם הפקק עשוי מפלסטיק או ממתכת. ומותר לקרוע בשבת את העטיפה העוטפת את הפקק. אך יש להזהר לא לקרוע את האותיות המודפסות עליה.וע"ע במאמר מרדכי (שבת ח"ד פרק פ"ד סעי' נ"ט) באיסור יישור ידית משקפיים בשבת.
[3] הל' יו"ט פ"ד ה"ח.
[4] [הערת העורך: ובזה מיושב מנר של חרס ששם תחילת עשייתו נעשו שניהם יחד, ראה במחצ"ש שם]