שאלה:
האם מותר לפתוח קופסת סרדינים בשבת?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
בעניין פתיחת הקופסאות. אם רוב בני אדם משתמשים בפחית הריקה, או שהפותח רוצה להשתמש בה – אסור לפותחה, ואם רגילים לזורקה – מותר. וע' כה"ח (סי' שי"ד ס"ק ל"ה) וחזו"א שבת סי' נ"א ס"ק י"א [וראה בהערה שכל ההיתר הוא כיון שכיום לא משתמשים בקופסת שימורים לצורך איחסון דברים אחרים[1]].
מקורות:
[1] הגמ' ביצה (ל"ג ע"ב) דנה האם מותר לקטום מהדס שנקטף כבר בשביל להריח בו, וז"ל: "תני חדא: קוטמו ומריח בו, ותניא אידך: לא יקטמנו להריח בו! אמר רבי זירא אמר רב חסדא: לא קשיא; הא – ברכין, הא – בקשין. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: בקשין, אמאי לא? מאי שנא מהא דתנן: שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי?! ועוד, הא רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא דאמרי תרוייהו: כי הוינן בי רב יהודה, הוה מפשח ויהיב לן אלותא אלותא, אף על גב דחזיא לקתתא דנרגי וחציני! לא קשיא; הא – רבי אליעזר, הא – רבנן. דתניא, רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו, וחכמים אומרים: לא יטול אלא מאבוס של בהמה. ושוין שלא יקטמנו, ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת, בשוגג בשבת – חייב חטאת, במזיד ביום טוב – סופג את הארבעים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. רבי אליעזר דקאמר התם חייב חטאת – הכא פטור אבל אסור, רבנן דקא אמרי התם פטור אבל אסור – הכא מותר לכתחלה. ולית ליה לרבי אליעזר הא דתנן: שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי?! אמר רב אשי: כי תניא ההיא – במוסתקי".
כלומר: הקוטם הדס בכדי להריח בו, לפי רבי אליעזר – אסור שמא יקטמנו כדי לחצוץ בו שיניו, ואם יקטמנו כדי לחצוץ שניו הרי שבקטימתו יצר כלי ועבר על איסור תורה של בונה כלי. לפי חכמים – מותר לקטום בשביל להריח, כיון שגם אם בטעות יקטמנו כדי לנקות את שיניו, עובר רק על איסור דרבנן, משום שרק על קטימת העץ בסכין יש חיוב מהתורה.
מקשה הגמ' לדעת רבי אליעזר: כיצד מותר לשבור חבית כדי לאכול ממנה, הרי יכול להיות שיכוון לעשות כלי וא"כ ליאסר מדרבנן אפי' אם דעתו רק כדי לאכול? ומתרצת הגמרא בסוף הענין: "אמר רב אשי: כי תניא ההיא – במוסתקי", שרק במוסתקי מותר לשבור את החבית לצורך הגרוגרות. כלומר רק חבית המורכבת משברים, כזאת, מותר לשבור בשבת לצורך האוכל שבתוכה. בביאור מהו "מוסתקי" שמותר לשוברה, כתב רש"י (שם ד"ה "במוסתקי"): "חבית שבורה שמדבקין שבריה בשרף של עץ… וכיון דרעועה היא – ליכא למגזר בה שלא יתכוון לעשות כלי".
בענין זה יש מחלוקת בין הפוסקים, האם התירוץ של רב אשי הוא לדעת רבי אליעזר או גם לחכמים.
הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כ"ג הלכה ב') כתב: "שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי, ומביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף לפני האורחין ואינו חושש, שאין כוונתו אלא להראות נדיבות לבו". רואים מכאן שהרמב"ם הבין שתירוצו של רב אשי הוא רק לדעת רבי אליעזר, ועיין בספרו של אור החיים הקדוש ראשון לציון (דף צ' ע"ב מהספר) על מסכת ביצה (ל"ג ע"ב) איך שביאר דעת הרמב"ם. וכן הוא דעת הרי"ף (ביצה י"ט ע"א בדפי הרי"ף).
אבל דעת הרא"ש (עירובין פ"ג סי' ה'), שתירוצו של רב אשי הוא גם לדעת חכמים, ואין היתר לשבור חבית אלא אם היא "מוסתקי", וז"ל: "ויש לומר דבמסכת יום טוב (דף ל"ג ע"ב) מוקי לה במוסתקי, ופי' רש"י: שברי כלים המדובקות יחד ע"י זפת, דמחמת גריעותו לא חיישינן שמא יתכוין לעשות כלי. ואף על גב דהתם לא מוקי לה במוסתקי אלא לר"א, מיהו גם לרבנן איכא לאוקומי הכי, דרבנן לא פליגי עליה דר"א דקאמר ולא להריח בו אלא משום דאיהו סבירא ליה דבקטימת קיסם לחצות בו שיניו – חייב חטאת, ורבנן נמי אי הוו מחייבי הוו מודו דאסור לקטום ולהריח. הלכך בתיקון כלי, דשייך ביה בנין, מודו רבנן דאסור לשבר החבית ולאכול ממנו גרוגרות אי לאו דאיירי במוסתקי".
השו"ע (סי' שי"ד סעי' א') פסק כדעת הרא"ש, וז"ל: "אין בנין וסתירה בכלים. והני מילי שאינו בנין ממש, כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת – יכול לשברה ליקח מה שבתוכה, ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דאם כן הוה ליה מתקן מנא; אבל אם היא שלמה – אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה כלי, ואפילו נקב בעלמא – אסור לנקוב בה מחדש".
לכאורה לפ"ז אסור לפתוח קופסת שימורים, כיון שבזה הוא שוברה, וכל ההיתר לשבור לדעת השו"ע הינו דווקא במוסתקי. אם כן עלינו לברר: מה ההיתר כיום לפתוח קופסאות שימורים?
התשובה היא, שבגמ' (בשבת קמ"ו ע"א) נאמר: "חותלות של גרוגרות ושל תמרים – מתיר ומפקיע וחותך". "חותלות" הן אריזות לתמרים העשויות מכפות תמרים וכדו', וכפי שמסביר רש"י (שם ד"ה "חותלות"): "כלי של כפות תמרים ועושין כמין סלים ונותנים לתוכם תמרים רעים להתבשל".
וכן פסק בשו"ע (סי' שי"ד סעי' ח'): "חותלות (פירוש: מיני כלים) של תמרים וגרוגרות, אם הכיסוי קשור בחבל – מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפילו בסכין, ואפילו גופן של חותלות, שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם".
על הלכה זו אין חולק שמותר לפתוח החותלות, וא"כ צריך להבין: למה בחבית יש מחלוקת אם מותר לפתוח בשבת, ואילו כאן פשוט שמותר?
אלא הטעם – כיון שחותלות הן לשימוש חד פעמי, ואילו חבית בדרך כלל הינה לשימוש חוזר, וע"כ מותר לחתוך גם את גופם של החותלות משום שאין לה חשיבות כלי כלל דהוי לשימוש חד פעמי. ולפ"ז בקופסאות שימורים שאין משתמשים בהם שימוש חוזר, ונועדו רק לשימור המאכל דינם כחותלות ומותר לפתחם.
יתר על כך, רבים מקפידים לרוקן את תכולת קופסאות השימורים מיד לאחר פתיחתם, מחשש לחיידקים שייוצרו בקופסת הפח, וע"כ יש לזה דין חותלות.
ואין לדייק מדברי המג"א שדווקא כאשר החותלות "מבשלות", אבל אם לא – יהא אסור, כיון שמדברי הבא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' י') משמע שבישול לאו דווקא אלא חותלות משום שזה לשימוש חד פעמי ואין לו דין כלי, שכתב, וז"ל: "ואפי' גופן של כלים אלו – מותר להפקיע ולחתוך, דהוי כשובר אגוזים ושקדים בשביל האוכל שבהם". וכיון שכן הוי כלי גרוע וא"כ הוי כמו קיסם שאם נתכוין לחצוץ בו את שיניו – אסור מדרבנן, כיון שאינו כלי כל כך, אבל אם אינו מתכווין לכלי – מותר, וה"ה לחותלות שלא מכוון לפתח יפה שאז אינו מתקן כלי וכן מבואר מירושלמי (שבת פ"ז ה"ב), הביאו המג"א שם (ס"ק י"ג) וכה"ח שם (ס"ק ס"ח).
אלא שא"כ כל ההיתר דווקא אם לא משתמשים בו שוב, אבל באופן שמשתמשים בכלי שוב – אין זה בכלל חותלות של תמרים, וכיון שזה לא כלי גרוע – יהיה אסור לפותחו.
עוד כתב בשו"ע (סי' שי"ד סעי' א'): "אין בנין וסתירה בכלים. וה"מ, שאינו בנין ממש כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת – יכול לשברה ליקח מה שבתוכה, ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דאם כן הוה ליה מתקן מנא; אבל אם היא שלמה – אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה כלי, ואפילו נקב בעלמא – אסור לנקוב בה מחדש". ויש להקשות מסעי' ו' שכתב השו"ע: "מותר להתיז ראש החבית בסייף דלאו לפתח מכוין, כיון שמסיר ראשה", ולא כתב שהיינו דווקא במוסתקי! תי' השיירי הכנה"ג (בהגהות הטור אות א') שהשו"ע סמך על סעי' א' ששם פירט שמדובר במוסתקי, וכן כתב במשנ"ב ס"ק כ"ג, אמנם המטה יהודה כתב שמהא שסתם בשו"ע משמע שהיתר זה הוא לאו דווקא במוסתקי אלא גם בחבית חדשה, וטעם שמותר הוא משום שאין בסתירה זו משום סתירת כלי לגמרי (כל בונה וסותר ששייך בכלים זה כאשר בונה או סותר כלי לגמרי) [ראה בכה"ח ס"ק ל"ז]. נמצא לנו שלדעת הכנה"ג במוסתקי, וה"ה בכלי גרוע שמשתמש בו באופן חד פעמי, יהיה מותר לפותחו מראשו, ואם הוא עשוי לשימוש חוזר – אסור, כיון שהוא כלי גמור, ולדעת המטה יהודה יהיה מותר לפתוח קופסאות שימורים גם כאלו שעושים בהם שימוש חוזר.
ונראה שגם כה"ח (שם ס"ק ל"ח) אחר שהביא את דברי המטה יהודה ושיירי הכנה"ג לא סמך על המטה יהודה לכתחילה, שכתב: "ובעניין תיבות קטנים של מין ברזל שיש בהם דגים קטנים כבושים בשמן ופתחיהם למעלה מדובק באבר, העליתי בתשובה בסה"ק באר מים חיים, דמותר להסיר מהם הפתח בשבת כדי לאכול הדגים אם לא פתחו אותם מבעוד יום, אבל אם אפשר – יפתחו אותם מע"ש".
סומכים על דעת הרמב"ם והרי"ף – כאמור לעיל, השו"ע לא פסק כהרמב"ם (שם) שהיקל לשבור חבית לאכול ממנה גרוגרות אף אם החבית שלימה ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ועיין בקרבן נתנאל (על הרא"ש שבת פרק כ"ב אות ה') שהקשה על השו"ע: מדוע לא פסק כרמב"ם, הרי גם דעת הרי"ף (ביצה י"ט ע"א בדפי הרי"ף) כן, וגם הרשב"א (בחידושיו ביצה ל"ג ע"ב) והריטב"א (בחדושיו עירובין דף ל"ה ע"א ד"ה "אביי ורבא") פסקו כהרמב"ם וכהרי"ף. ובכל מקום שבו הרמב"ם והרי"ף פוסקים בענין אחד – השו"ע פוסק כמותם, וכאן הוא פסק כדעת הרא"ש (עירובין פ"ג סי' ה')? מחמת קושייה זו כתב הקרבן נתנאל: "ועכ"פ אני אומר לדינא ע"י צירוף היתר קל, אני אסמוך על דבריהם להתיר לשבור כלי שלם להוציא אוכלין אפילו לכתחילה, כנלע"ד".
ועיין בספרו של אור החיים הקדוש ראשון לציון (דף צ' ע"ב מהספר) על מסכת ביצה (ל"ג ע"ב) שכתב: "ובזה מצאנו טעם לשני המאורות הגדולים, הרי"ף והרמב"ם ז"ל, להם יכרעו כל מביני ספר תורת ה' מקור מים חיים", עכ"ד (ועיי"ש שהאריך להסביר את שיטת הרמב"ם, מדוע פסק שמותר בכל חבית ולא צריך "מוסתקי").
והכף החיים (שם ס"ק ה') הביא את קרבן נתנאל הנ"ל, וכתב: "אפשר דבשעת הדחק ומצטער שאין לו מה לאכול דיש לסמוך על המקילין, והוא שאין מחזקת ארבעים סאה, וגם אם הוא בענין שאין עושה אותה כלי". וא"כ גם בכלי שעומד לשימוש רב פעמי – מותר לפותחו, ובלבד שלא יכוון לעשותו כלי.
[עיין בחזו"א (הלכות שבת סי' נ"א ס"ק י"א) שכתב שיש חשש של עשיית פתח יפה בפתיחת הקופסאות שימורים, ואע"פ שלא משתמש בה שוב, אפשר שיהיה אסור.ונראה שאם אינו משתשמש בזה עוד פעם – אין חשש של פתח יפה, שהרי כה"ח שם (ס"ק ו') ביאר שמה שכתב השו"ע דדוקא במכוון – אסור במוסתקי (וה"ה לכלי חד פעמי), דמחמת גריעותא לא חייס עליה וליכא למיחש שמא יתכוון לפתח יפה].
סיכומו של דבר: קופסאות שימורים שלא משתמשים בהם שוב – מותר לפותחם, הן משום חותלות והן משום מוסתקי, ואין בהם חשש של שמא יכוון לפתח יפה, כיון שהם כלים גרועים[ואין הפתח בהם נחשב כפתח יפה, כיון שיכול לחתוך בהם את הידיים]. ואם משתמשים בהם שוב – אסור, כיון שהם נחשבים לכלי גמור. וזה שמשאירים בתוך הקופסא את המאכל – מותר, דומיא דמוסתקי וחותלות שלא בהכרח שיוציאו מהם את כל האוכל, ומ"מ טוב שירוקן את הכל לתוך צלחת כדי לצאת ידי כל השיטות.
אמנם גם בקופסאות שימורים שמשתמשים בה שוב, אם עושה נקב [באופן שיכול להוציא מתוכו מה שדרך לאחסן בו] בערב שבת – מותר, כיון שביטלה מהיות כלי גמור, אבל בשבת יהיה אסור לעשות בה חור משום סותר כלי.