שאלה:
בפינת החי יש לנו מדגרה חשמלית המחממת את ביצי הברווזים בדומה לדגירת האם על הביצים. בכל 6 שעות צריך להפוך את הביצים, זהו תהליך שאורך מספר שבועות. האם ניתן להפוך ביצים אלו בשבת, משום ההפסד שיגרם אם לא יעשו כן, או שאין בדבר איסור כלל?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
הביצים מוקצות ואסור לטלטלם עי' מסכת ביצה (ב' ע"ב), כיון שלא נועדו לאכילה[ראה הערה[1]].
מקורות:
[1] גם אם דרכו לקחת מהלול ביצים לצורך שימוש ולא כולם עומדים למכירה, יש להם דין מוקצה מחמת גופו – ראה בגמ' פסחים (נ"ה ע"ב). וכתב השו"ע (סימן ש"י ס"ב): "אין שום אוכל תלוש הראוי לאכילה מוקצה לשבת; דתמרים ושקדים ושאר פירות העומדים לסחורה – מותר לאכול מהם בשבת. ואפי' חיטים שזרעם בקרקע ועדיין לא השרישו, וביצים שתחת התרנגולת – מותר לטלטלן. וכן תמרים הלקוטים קודם בישולן וכונסין אותם בסלים והם מתבשלים מאליהן – מותר לאכול מהם קודם בישולן. אבל גרוגרות וצמוקים שמניחים אותם במוקצה לייבשן – אסורין בשבת משום מוקצה, שהן מסריחות קודם שיתייבשו, דכיון שיודע שיסריחו הסיח דעתו מהם, וכיון דאיכא תרתי: דחינהו בידים ולא חזו – הוי מוקצה". וביאר כה"ח (שם סק"י): "וביצים שתחת וכו'. פירוש שנולדו מאתמול. עולת שבת אות ג'. והיינו תוך שלושה לישיבתה, ועיין פסחים נ"ה ב'. הגהות יעב"ץ על הגמרא, פתחי עולם אות ד'".
וכתב המאמר מרדכי (סימן ש"י סק"ד): "וביצים שתחת התרנגולת. הדבר ברור דרצה לומר שהושיב תרנגולת על הביצים להוציא מהם אפרוחים, וקמשמע לן שאינו מסיח דעתו מהם בכך ולא אקציינהו, אבל לא איירי הכא מחשש ביצים שנולדו בשבת. ואינו ענין לאותו דין שאלו הביצים אפשר שנולדו ה' או ו' חדשים מקודם זה, וגם אינם מזאת התרנגולת, וק"ל. והרב עולת שבת ז"ל כתב, וז"ל: 'פירוש שנולדו מאתמול ע"כ משמע קצת שהבין שנולדו מזאת התרנגולת ושעומדת עדיין עליהם וליתא, ומיהו העיקר כדעת הרב ז"ל כמ"ש דלא אתא אלא לומר דאין בהם באלו הביצים חשש נולד אלא שקיצר, וכן ראיתי ברי"ו ני"ב ח"ח שכתב וביצים שתחת התרנגולת פי' שלא נולדו בשבת – מותר' וכו', עכ"ל. וביאור דבריו על כרחין הוא על הדרך שכתבתי ופשוט הוא". ומה שכתב: לאחר ה' או ו' חודשים, צ"ל ששמר אותם באופן שלא יסריחו והתרנגולת לא ישבה ג' ימים עליהם עדיין. וא"כ אם הסריחה הביצה יש לה דין מוקצה – א. דחאה בידים וב. אינה ראויה והוי כגרוגרות וצימוקים.
אמנם כהיום כיון שביצה אין דרך בני אדם לאוכלה כך, דינה כמוקצה מחמת גופה. וכך כתב ערוך השולחן (סי' תקי"ז סעי' ב'): "ונ"ל דבמדינתנו הוי מוקצה, דאצלינו אין עושין קליות, וחטין שלנו אין ראויין לאכילה כשהן חיים". כלומר שהכל לפי הזמן והמקום, ומה שהחזנים אוכלים זה מצד רפואה ולא כמאכל וממילא זה לא מוגדר כנאכל בשעת הדחק, ולבהמה זה לא נחשב כראוי כיון שזה מאכל העומד לאכילת אדם (על ידי בישול).
וכמו שכתב השו"ע (סימן ש"ח סעי' ל"ב): "דג מלוח – מותר לטלטלו; ושאינו מלוח – אסור, מפני שאינו ראוי". וביאר בבית יוסף שם: "אבל דג תפל כתב רש"י דאינו ראוי לכלום, ומשום הכי – אסור לטלטלו, ולכלבים לאו דעתיה למישדייה". והביאו כה"ח שם (ס"ק רי"א). וכתב המשנ"ב (שם ס"ק קכ"ז): "הט"ז פירש דהיינו שאינו ראוי אף לכלבים, דאם היה ראוי לכלבים, אף דאינו עומד לאכילת כלבים – מותר לטלטל. אבל המ"א כתב דדבר העומד לאכילת אדם ואינו ראוי לאכול כך עד מו"ש, אף דראוי הוא לאכילת כלבים, מקצה איניש דעתיה מיניה, משום דלא קאי לכלבים. ולפ"ז שומן צונן של בהמה דאינו עומד כך לאכילת אדם – אסור לטלטלו, וכן פסקו האחרונים". וביאר הפרי מגדים (א"א שם ס"ק נ"ו): "כי וודאי אף על גב לקמן [סימן] שכ"ד סעיף ז' מוכן לאדם הוה מוכן לכלבים, היינו בנבילה דעתה עומד לכלבים ובין השמשות דעתיה עליה אי מיית כו' וכדומה, הא מה דראוי לאדם למוצאי שבת ויום טוב ולא עתה, אף על גב שראוי לכלבים, מוקצה הוא, דלא חזי למידי, וכאבן לרבי שמעון נמי, דהא אין נותן לכלבים מה שראוי לאדם". וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ"ט). וראה במאמר מרדכי הלכות שבת (חלק ד' פרק ע"ז סעי' כ"א).